פסק-דין בתיק א 1174/04

בכתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת לחיוב הנתבעים, חברה ומנהלה, בתשלום הסך של 4,305,200 ש"ח.

על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן (שהוגש בעקבות נקיטת הליך במסגרת ה"פ 243/05, בהתאם להחלטת כב' השופט ישעיה, כשבעבר ננקטו שני הליכים, התובענה בתיק זה והמרצת פתיחה נפרדת), רכשו התובעת והנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), במשותף ובחלקים שווים חלק מנכס המצוי בראשון לציון (חלקות 10, 11, 12, 130 ו-131 בגוש 6097 בראשון לציון, להלן: "הנכס").

הנתבעת מימנה את חלקה ברכישת הנכס על דרך של נטילת הלוואה מבנק הפועלים כנגד שעבוד חלקה וחלקה של התובעת (בהסכמה).

בפועל, בוצעה פעולה בלא הסכמה של שעבוד זכות התובעת לקבלת דמי שכירות בגין הנכס, שעבוד שבוצע על ידי הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), תוך שימוש לרעה ביפוי כוח שניתן לו וחריגה מהרשאה.

מזה מספר שנים שההלוואה שניטלה מבנק הפועלים מוחזרת באמצעות דמי השכירות, שאמורים להתחלק בין הבעלים - התובעת והנתבעת, וגם סכומים בעודף שנשארים, נלקחים על ידי הנתבעים, כך שהתובעת אינה מקבלת כספים כלל ועיקר. עוד נטען, שהנתבעים נוטלים לידיהם, שלא כדין, דמי ניהול, שאותם אין זכאים לקבל.

אלה הן בתמצית, טענות התובעת בכתב התביעה.

מעבר לכך, ובהרחבה, טענה התובעת כי ביום 26.5.96, נחתם בין הצדדים מסמך שנקרא עיקרי הסכם, שצורף כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן, במסגרתו הוסכם שהתובעת תשלם את כל התשלומים הראשונים עבור רכישת חלקם של הצדדים בנכס, עד הסך של 1.5 מיליון דולר בצירוף מע"מ ואילו הנתבעת תשלם לאחר מכן את חלקה ביתרת התמורה, עד יצירת איזון בין שני הצדדים, באופן שהצדדים ישקיעו בסופו של דבר, סכומים זהים.

התובעת, כך נטען, השקיעה את חלקה במלואו אך בפועל לא קיבלה ולו אגורה שחוקה אחת על חשבון השקעתה עד עצם היום הזה, חרף העובדה שהנכס מניב הכנסות.

התובעת הוסיפה וטענה, כי היא אכן הסכימה ואישרה, שחלקה בבעלות בנכס, שועבד לטובת בנק, לשם מתן אפשרות לנתבעת לקבל אשראי לשם תשלום חלקה, ואכן חלקה בנכס שועבד לטובת בנק הפועלים.

על פי אותם עיקרי הסכם, הוסמך הנתבע לחתום על מסמכים הקשורים בנכס, ומכוח הוראות ההסכם, קיבל הנתבע יפוי כוח נוטריוני לביצוע פעולות כאמור.

מטרת יפוי כוח היתה לאפשר ביצוע הפעולות הנדרשות לשם הוצאת ההסכם מן הכוח אל הפועל, בכל מקרה, מדובר ביפוי כוח שניתן לביטול בכל עת. הצורך במתן יפוי כוח שכזה, נבע מהעובדה לפיה מנהלה התובעת הוא תושב קנדה, שאינו מצוי בישראל דרך קבע, ולא אחת מתעורר צורך לבצע פעולות כאלה ואחרות, שאינן יכולות להמתין עד הגעתו של מנהל התובעת לישראל.

חלקן של התובעת והנתבעת בנכס אכן נרכש בהתאם למתוכנן ביוני 1996, תמורת סך של 3.35 מיליון דולר בצירוף מע"מ כחוק. התובעת מימנה 1.5 מיליון דולר מכספה שלה, והיתרה היתה אמורה להשתלם באמצעות מימון בנקאי, חלקו בגין חלקה של הנתבעת ברכישה (1.5 מיליון דולר) והיתרה 0.35 מיליון דולר, שתחול על שני הצדדים בחלקים שווים.

בין התובעת, הנתבעת ויתר בעלי הנכס נחתם הסכם שיתוף וכן נחתם הסכם ניהול.

בהתאם להסכם השיתוף האמור, הוקמה חברת ניהול בשם ראשון ביזנס סנטר בע"מ (להלן: "חברת הניהול"), שאמורה היתה לטפל בנושא השכרת הפרוייקט. הבעלות בחברת הניהול חולקה בין בעלות הפרוייקט בהתאם לחלקיהם. חברת הניהול נוהלה בידי הנתבע ואדם נוסף. חברת הניהול אמורה הייתה לטפל כאמור בהשכרת הנכס ולאחר ניכוי הוצאות הכרוכות באחזקת הנכס ובהשכרתו, להעביר את יתרת הכספים לבעלי הנכס, בהתאם לחלקיהם.

כאמור, טענו התובעים בכתב התביעה המתוקן, שמעבר לתשלום ההלוואה בגין מימון רכישת הנכס, נטלו הנתבעים לידיהם את יתרת הכספים, בדמות דמי השכירות השקופים, באמצעות מסמך המחאת זכות, שנחתם שלא כדין על ידם בניגוד להרשאה שקיבל הנתבע מהתובעת. הכספים נועדו להחזיר את ההלוואה שניטלה בגין חלקה של הנתבעת ברכישה, וזאת שעה שמדובר בדמי שכירות, שאמורים להיות החזר ההשקעה של התובעת ברכישת הנכס, שהוא נכס מניב וככזה נרכש על ידי התובעת.

עם חלוף הזמן ולאחר שנפרע סכום ההלוואה, בגין ההפרש (350,000 דולר), אמורה הייתה התובעת להתחיל לקבל כספים, כתשואה על השקעתה, אך כאמור הכספים הלכו לכיסה של הנתבעת ולמען הדיוק - למימון הלוואתה בגין ההשקעה הראשונית בסך 1.5 מיליון דולר.

בעקבות תשתית עובדתית זו, טענה התובעת כי זכותה לבטל את יפוי הכוח וכי על הנתבעים, שהפרו את חובותיהם כלפי התובעת, לתת חשבונות מדויקים לתובעת, בדבר הכספים שהתקבלו בידיהם וכן לשלם לידיה את הסך של 4,839,313 ש"ח, נכון ליום 31.10.03, בהתאם לחוות דעתו של רו"ח חן ברדיצ'ב, שצורפה לכתב התביעה המתוקן.

עוד הוסיפה התובעת וטענה, שלא הייתה כל הצדקה וכל זכות לנתבעים, לחייב אותה בתשלום דמי ניהול, בגין מערכת היחסים שבין הצדדים (בנבדל ממערכת היחסים עם יתר בעלי הנכס, שם משולמים דמי ניהול, במסגרת חברת הניהול, מהלך שהוא מקובל על התובעת ועליו אין לה כל מחלוקת) ועל הנתבעים להשיב את הסך 1,231,864 ש"ח, נכון ליום 31.10.03, בגין רכיב זה בתובענה.

התובעת הוסיפה וטענה לרכיבים נוספים (כמו למשל, חיוב בגין מתנות, שסיבתו הייתה ונותרה עלומה) ובסך הכל הגיעה לסיכום לפיו חייבים הנתבעים לשותפות את הסך של 8,410,400 ש"ח, ומאחר ולתובעת מגיעים 50% מזכויות השותפות, היא העמידה את סכום תביעתה על 4,305,200 ש"ח (כנראה מדובר בטעות מתמטית והסכום הנכון הוא 4,205,200 ש"ח, שהוא 50% מהסיכום הנזכר לעיל).