פסק-דין בתיק א 11693/06

1. התובע, יליד 22.10.1959, נפגע בתאונת דרכים ביום 8.8.04.

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.(עמ' 2 לפרוטוקול שורה 4).

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.   פגיעה:

א.      התובע נפגע בפגיעה מסוג צליפת שוט , בחדר מיון לא נמצאו ממצאים פתולוגיים והתובע שוחרר לביתו, בלא שאושפז, עם המלצות לאנלגטיקה לפי הצורך, קומפרסים, שלושה ימי מנוחה והמשך מעקב רפואי.

ב.      התובע קיבל 17 טיפולי פיזיוטרפיה במהלך סוף 04 וסוף 05 תחילת 06.

ג.        ד"ר כספי, אשר נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה היה בדעה :

"לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי למר פנחס יצחק לא נגרמה, בעקבות ת.ד. מיום 9.8.04, כל פגימה בתחום האורתופדי אך חלה החמרה מסוימת בתסמונת הכאב המלווים את השינוי הניווני בעמוד שדרתו. תסמונת התעלה הקרפלית אינה קשורה לאירוע החבלתי בו עסקינן אלא למקצועו  כלוטש יהלומים. דרגת הנכות המומלצת הינה 3% צמיתה על פי 1/3 מתקנה 35 (1) ב' לקובץ התקנות". 

ד.      ד"ר כספי לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו , בלתי מעורערת.

3.         נזקים:

א.   כאב וסבל:

"מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה שם נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.) . אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

בעניננו, כשלתובע לא נגרם שבר, הוא לא אושפז , לא נזקק לטיפולים חודרניים והיה באי כושר שלושה ימים בלבד, אין כל הצדקה לפסיקת המקסימום על פי תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976. ונראה לי לנכון לפצותו בסך 5400 ש"ח.

    ב.     הפסדי השתכרות:

            (1)כדין טוען ב"כ הנתבעת כי נזק מיוחד יש להוכיח.

אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי:

"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...

על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (הדגשה שלי - מ.ש.).