פסק-דין בתיק א 11606/04

בפני תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע מסוג מאזדה לנטיס.

לטענת התובע, ביום 10.3.01 אירעה תאונת דרכים בה נגרם לרכב נזק שעה שהוא היה נהוג על ידי אחיו של התובע, עדנאן בן ה - 20 שלקח את הרכב ללא רשות, ללא הסכמתו וללא ידיעתו של התובע. לטענתו התהפך הרכב בצומת גנות, בפניה ימינה בכביש המהיר, כאשר רכב מסוג רנו אשר ביקש להשתחל לנתיב שבו נסע הרכב, גרם לרכב לסטות ימינה לשוליים ולמעקה, ולהתהפכותו.

עפ"י הפוליסה: " מוצהר בזאת כי ברכב רשאים לנהוג המבוטח וכל נהג הנוהג ברשותו ובהסכמתו, ובתנאי שגיל הנהג מעל גיל 21 והינו בעל רשיון נהיגה מעל 24 חודש".

במכתבי הדחייה הודיעה הנתבע כי התביעה נדחית בשל כך שהיא לא שוכנע בנסיבות האירוע כפי שהוצגו בפניה, אי שיתוף פעולה של המבוטח והנהג ברכב, ובשל כך שבהתאם לתנאי הפוליסה אין כיסוי לארוע.

בעקבות זאת הוגשה התביעה בה נטען בין היתר כי הנתבעת התרשלה בכך שמכרה לתובע את הפוליסה באופן ישיר ללא סיוע של סוכן בטוח וכי התובע לא קיבל הסברים הנוגעים לפוליסה ולתוצאות המשפטיות והביטוחיות הנובעות ממנה. בנוסף טען כי התאונה אירעה ללא קשר לגילו של הנהג, וכי החרגת הגיל בפוליסה לא היתה מודגשת.

לטענת הנתבעת, עקב אי שיתוף פעולה של התובע ואחיו לא עלה בידיה לברר את נסיבות התאונה והיא מכחישה אותן מכל וכל. כמו כן טוענת הנתבעת, כי התובע לא שילם את הפרמיה והפוליסה בוטלה, כי התובע ידע על הגבלת הגיל ודווקא מסיבה זו הוא טוען בדיעבד לגניבת הרכב ע"י אחיו. לטענתה אין כיסוי ביטוחי מאחר וכאמור לא עמד הנהג במגבלת הגיל הקבועה בפוליסה. בנוסף מכחישה הנתבע כי האח נטל את הרכב ללא הרשאת התובע וכי אף אם עשה כן אין מעשיו עולים כדי גניבה. למעשה טוענת הנתבעת כי גרסת התובע לפיה נהג אחיו ברכב ללא רשות לא באה אלא לענות על בעיית היעדר הכיסוי שהיתה ידועה היטב לתובע בשל גילו של אחיו. לנתבעת מכחישה את שיעור הנזק וכן מעלה טענות נוספות, בין היתר, שהרכב משועבד. 

בנוסף הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד אחיו של התובע.

הנטל להוכיח את עצם אירוע הגניבה מוטל על התובע.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי למצער לא נשא התובע בנטל האמור, וכי חומר הראיות שבפני אף מוביל למסקנה לפיה לא נלקח הרכב ע"י האח ללא הרשאה.

למעשה, נסמכת טענת התובע בדבר גניבת הרכב על דבריו בלבד. דא עקא שעדותו של הנתבע לא עשתה עלי רושם מהימן. בעדותו היו סתירות משמעותיות חוזרות ונשנות, ואף כלל הנסיבות האחרות כפי שיפורט להלן יש כדי לתמוך בגרסת הנתבעת.

הנוהג ברכב, איננו אדם זר, ואף לא קטין, או בן משפחה שחי מחוץ לבית אלא אחיו בן ה - 20 שהתגורר איתו בבית.

על פי הודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת הוא איפשר לאחיו לנהוג בכלי רכב קודמים שהיו בבעלותו. בעת מתן עדותו הבין התובע את משמעות עובדה זו ולכן העיד כי לא נתן לאחיו לנהוג באף רכב שלו בעבר. לאחר שעומת עם דבריו בהודעתו לחוקר, תיקן את גירסתו ומסר כי ברכב נשוא התביעה לא נתן לאחיו לנהוג אלא רק ברכב העבודה. כמו כן העיד כי בעבר הוא לא התיר לאחיו לנהוג ברכב פרטי שלו מסוג הונדה והרשה לו לנהוג בטנדר מהעבודה בלבד. ואולם, בהודעתו לחוקר הבטוח אמר מפורשות:

" ברכבים קודמים שלי ההונדה והטנדר בעבודה היה אחי עדנאן נוהג רק בהסכמתי והיה לו ביטוח".

הסתירה בגירסאות התובע והעובדה שהרשה לאחיו לנהוג ברכביו הקודמים, הן ברכבו הפרטי והן ברכב ששימש לצרכי עבודה, מביאים למסקנה שגם הפעם התיר התובע לאחיו לנהוג ברכב.

מעדותו של התובע בפני החוקר הפרטי עולה עוד כי הוא לא אסר מעולם על אחיו להשתמש ברכב ואף לא הודיע לו שאין ביטוח על נהיגתו. כך מסר התובע לחוקר הפרטי:

" אני לא זוכר אם אמרתי לאחי עדנאן שאין לו כיסוי בטוחי לרכב המאזדה. אני לא יודע אם אחי עדנאן ידע שאסור לו לנהוג ברכב בגלל שאין לו ביטוח. אני לא זוכר אם היה מקרה בו עדנאן ביקש ממני את הרכב".

על רקע העובדה שהתובע התיר לאחיו, המתגורר יחד איתו, להשתמש ברכביו הקודמים, ולא אמר לו כי אסור לו לנהוג ברכב נשוא התביעה וכי אין ביטוח - לא ניתן אף להגדיר את השימוש של האח כ"שימוש ברכב ללא רשות".

לא רק שהתובע לא הגיש תלונה במשטרה על גניבה, התובע עשה מאמץ אקטיבי שלא לאפשר לחוקר מטעם הנתבעת לשוחח עם האח, למרות שבתקופה הרלבנטית חי האח בבית התובע.

מאוחר יותר "נעלם האח" ולטענת התובע, שהעיד כי יחסיו עם אחיו היו טובים, נסע האח להודו והתובע לא שוחח עמו משך שנתיים. גירסה זו תמוהה עד כדי אי מתן אמון בה. ניתוק הקשר בין שני אחים שהיחסים ביניהם טובים ללא סיבה, אינו סביר.