זו תביעה לתשלום חוב בגין אי תשלום בעבור עבודות חשמל שביצעה התובעת בבנין "מרכז עמיאל".

ב.         עובדות רלוונטיות

התובעת הינה חברה פרטית בע"מ העוסקת בעבודות חשמל.

נתבעות מס' 1 ו- 2 הינן חברות פרטיות בע"מ.

נתבע 3 הינו מנהל בפועל של נתבעות מס' 1 ו-2 ומנהל רשום ובעל מניות בנתבעת 2.

בסביבות חודש מאי 1994 פנה הנתבע למנהל התובעת וביקש ממנו הצעת מחיר לעבודות חשמל בבניין חדש ("מרכז עמיאל") אותו התכוננה הנתבעת 1 להקים.

ביום 12.7.94 נחתם הסכם בין התובעת ובין נתבעת 1 (להלן: "ההסכם"); וכן כתב כמויות שנחתם ע"י התובעת מחד וע"י נתבעת 1 ולטענת התובעת אף ע"י נתבעת 2 מאידך באמצעות מנהלן, נתבע 3.

כתב הכמויות מפרט את עבודות החשמל שהיה על התובעת לבצע בבניין, כמויות ומחירים (להלן: "כתב הכמויות").

התובעת החלה לעבוד בבניין ואחת לחודש הגישה חשבון למפקח העבודה בבניין, מר מנשה מוסקוביץ (להלן: "המפקח"). לאחר שהמפקח היה מאשר את החשבון היתה התובעת מקבלת שיק מאת נתבעת 1. רוב השיקים שניתנו היו שיקים של הנתבעת 1, ואולם תשלום אחד שולם באמצעות שיק של הנתבעת 2.

עם סיום העבודה הגישה התובעת למפקח דו"ח סופי אולם אף לאחר שאושר הדו"ח הסופי לא שילמו נתבעות 1 ו-2 את התשלום הנובע ממנו לתובעת.

מנהל התובעת פנה לנתבע 3 וביקש ממנו לקבל את תשלום החוב המגיע לתובעת. בעקבות זאת נפגשו מנהל התובעת, נתבע 3 והמפקח. לטענת התובעת, בפגישה הסביר נתבע 3 למנהל התובעת כי הליווי הפיננסי שקיבל הבניין נגמר, אך אל לו לדאוג מפני שהנתבע 3 יעמוד בהתחייבויות. בפגישה זאת סוכם, לטענת התובעת, על פריסת החוב ל-12 תשלומים.

לאחר הפגישה העביר נתבע 3 לתובעת שיקים של נתבעת 1. לטענת התובעת, היו אלה סכומים נמוכים מהמוסכם. מנהל התובעת פנה לנתבע 3 וקיבל ממנו, לטענת התובעת, פנקס שיקים ריק של נתבעת 1 למילוי עצמי. לטענתה, ביקש נתבע 3 ממנהל התובעת למלא את השיקים בעצמו ולאחר שאלה מולאו, חתם עליהם הנתבע 3 ומסרם לתובעת (להלן: "השיקים").

לאחר ששני השיקים הראשונים בסך כולל של 70,200 ש"ח חזרו מן הבנק, פנה מנהל התובעת לנתבע 3 וזה מסר לו 4 שיקים חלופיים של נתבעת 2 במקום שני השיקים הראשונים של נתבעת 1 שחוללו (להלן: "השיקים החלופיים").

4 השיקים החלופיים ע"ס 70,200 ש"ח כובדו.

יתרת השיקים חזרו מן הבנק, ולמרות פניות חוזרות ונשנות לא טרחו הנתבעים לפרוע את החוב בגינם.

לטענת התובעת, נתבע 3 התחמק ממנהל התובעת וניסה לדחות את הקץ. בין השאר, הודיע נתבע 3 למנהל התובעת כי על הבניין תבנה קומה נוספת וכי כתוצאה מכך הוא יוכל להעביר כספים לתובעת; אולם חלפו חודשים ומאומה לא קרה.

סכומם הכולל של השיקים שחזרו, למעט שני השיקים הראשונים, הינו 946,656 ש"ח (קרן) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה: 1,041,219 ש"ח (סכום התביעה).

ג.         טענות הצדדים

התובעת טוענת שהנתבעות 1 ו-2 חייבות לשלם לתובעת את סכום החוב מכיוון שהן חתומות על ההסכם עם התובעת ועל כתב הכמויות, ומכוח היותן מושכות השיקים.

לטענתה, חייב הנתבע 3 לשלם את סכום החוב מכיוון שחתם ומסר שיקים של נתבעת 1 ביודעו בפירוש כי אלו לא יכובדו וכי נתבעת 1 הינה חדלת פירעון. התובעת טוענת כי מסירת פנקס השיקים למילוי בידי מנהל התובעת מעידה אף היא על כך שכבר אז ידע נתבע 3 שאין כיסוי לשיקים.

התובעת טוענת כי נתבע 3 ערבב נכסים בין נתבעות 1 ו-2 אשר הינן חברות משפחתיות קטנות ולפיכך יש מקום ל"הרמת מסך" בין כל אחד מן הנתבעים כלפי השנים האחרים.