פסק-דין בתיק א 11581/04

1.         ביום 17.9.03 הגיעה התובעת ילידת 18.9.43, יחד עם שני ילדיה, לבית מלון השייך לנתבעים 1 ו-2, לצורך בילוי חופשה בת שלושה ימים.

בשעת הגעתה למלון, חדרה טרם היה מוכן, על כן, החליטה להיכנס לבריכה שבמלון. לאחר צאתה מהבריכה התיישבה על כסא נח להתייבש, וכעבור זמן מה, החליטה לגשת לחוף הים המתוחזק על ידי המלון. היא ירדה בגרם המדרגות הראשון שמוביל לחוף הים, ומשהגיעה לאמצע גרם המדרגות השני, רגלה דרכה על משטח לא יציב, וכתוצאה מכך היא איבדה את שיווי משקלה ונפלה. בעקבות התאונה הנ"ל, נפגעה התובעת בשתי רגליה ונזקקה לטיפול רפואי.

2.         התובעת טוענת כי התאונה אירעה עקב רשלנותן של הנתבעות 1 ו-2 שהתבטאה בין היתר בתחזוקה לקויה של גרם המדרגות המוביל מהבריכה לחוף הים, ובאי סילוק מפגע שסיכן את שלומם וביטחונם של אורחי המלון, על כן היא עותרת לחייבן לפצותה בגין נזק הגוף שנגרם לה עקב התאונה הנ"ל.

3.         הנתבעות הכחישו את ארוע התאונה ואת הנזקים הנטענים על ידי התובעת, וטענו כי דין התביעה נגדם להדחות.

4.         דיון

אתחיל ואומר כי נתתי אמון מלא בגרסתה של התובעת לעניין נסיבות התרחשות התאונה. עדותה היתה מפורטת, עקבית ומהימנה, ולא נסתרה בחקירתה הנגדית. בנוסף, עדותה תאמה את הגרסה שנמסרה על ידה לקב"ט המלון מר יניב ניסים מיד לאחר התרחשות התאונה ( ראה נ/3 ). זאת ועוד, התמונות שהוגשו על ידה והמעידות בבירור על קיומו של מפגע במדרגות נשוא התביעה ( ראה ת/1 ו-ת/2 ), מחזקות אף הן את גרסתה. יודגש כי התובעת אישרה בעדותה כי המדרגות המופיעות בתמונות הנ"ל הינן המדרגות נשוא התביעה דנן.

5.         נשאלת איפוא השאלה, האם בנסיבות המקרה קמה אחריות בנזיקין כלפי הנתבעות 1 ו-2 בגין נזקי התובעת?

כפי שנאמר לעיל, בתמונות ת/1 ו-ת/2 נראה בבירור משטח של מדרגה החריג במבנהו מהמשטחים הסמוכים לו, ושהקצה שלו אינו מעובד ו/או מיושר. אין ספק כי משטח זה מהווה מפגע המסכן את אורחי המלון, ומסקנה זו עולה אף מעדותו של הקב"ט הראשי של המלון מר יניב אילוז שבמהלכה הודה, לאחר שהוצגו בפניו התמונות הנ"ל, כי המדובר במפגע המחייב תיקון ( ראה עדותו בעמ' 24 ש' 25-26 לפרוטוקול ). 

6.         אין צורך להרחיב את הדיבור כי על הנתבעות כבעלים, מחזיקות ומפעילות של המלון, חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית לשמירת ביטחונם של אורחי המלון ( ראה ע"א (תל-אביב-יפו) 2906/00 מויאל מרי נ' מלון בלו ביי, תק-מח 2002(2), 5260 ). משלא דאגו הנתבעות לתחזק את גרם המדרגות בצורה תקינה ובטוחה כפי שניתן להסיק מהתמונות שהוצגו, הפרו הן בכך את חובת הזהירות המוטלת עליהן כלפי התובעת, על כן עליהן לשאת בנזקי התובעת שנגרמו לה כתוצאה ממחדלן הנ"ל.

7.         הנתבעות טענו כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת לארוע התאונה, אולם, כפי שיפורט להלן, לא השתכנעתי בטענתם הנ"ל.

טענתם כי התובעת החליקה במדרגות מהסיבה שהיא היתה רטובה, לא הוכחה במישור העובדתי, הגם שיש לזכור כי מדרגות אלה המובילות מאזור הבריכה לחוף הים, מיועדות לשרת ציבור המתרחצים השוהים במלון, על כן, הן אמורות לספק הגנה מפני החלקה כתוצאה מרטיבות.

בנוסף, התובעת לא יכלה להבחין במפגע נשוא התביעה היות ומפגע זה אינו בולט לעין ולא ניתן היה להבחין בו בירידה במדרגות.

אמנם הנתבעות טענו לקיומו של מעקה במקום, אולם לא הוכח מהו המרחק בין מעקה זה לבין מקום נפילתה של התובעת, והאם ניתן היה להיעזר בו לשם מניעת הנפילה, הגם שסביר להניח כי המדרגות בנויות בצורה רחבה המאפשרות מעבר עשרות אנשים ללא כל נגישות למעקות, וכי המעקות מיועדים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. על כך נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית והיא השיבה כי לא נעזרה במעקה הואיל והינה אשה בריאה והולכת "טוב" כדבריה ולא נוהגת לאחוז במעקה ( ראה עדותה בעמ' 16 ש' 21 לפרוטוקול ).

לאור כל אלה לא השתכנעתי כי יש לייחס לתובעת אשם תורם לארוע התאונה.

8.         נזקי התובעת

התובעת נפגעה בקרסוליה ובכפות שני רגליה והובהלה לבי"ח יוספטל, שם טופלה בחבישות ותרופות נגד כאבים. חרף מצבה, הכאבים, הנפיחות ושטפי הדם מהם סבלה, היא העדיפה להשאר עד סוף החופשה בכדי לא לגרום עגמת נפש לילדיה.

עם סיום החופשה וחזרתה לחיפה בטיסה, פנתה התובעת ישר לבית חולים כרמל, שם אובחן אצלה חשד לשבר בכף רגל ימין. כף רגלה הימנית הושמה בסד גבס ורגלה השניה נחבשה, והיא הופנתה להמשך טיפול במחלקת תאונות במרכז רפואי "לין". שם עשו לה גבס מלא לרגל ימין ללא דריכה, וחבישה אלסטית לרגל שמאל, והופנתה לטיפולי פיזיוטרפיה. 

9.         עובר לתאונה עבדה התובעת כאחות אחראית בחדר התאוששות בבית חולים "כרמל". כתוצאה מהתאונה היתה באי כושר מלא עד ליום 31.12.03, ולאחר מכן חזרה לעבוד בחצי משרה עד ליום 28.2.04, ובשני שליש משרה עד ליום 2.5.04.

במשך תקופת אי הכושר המלא שולם לתובעת שכר על חשבון ימי מחלה. ניצול ימי המחלה בתקופה זו גרם לתובעת הפסד בסך של 8,239 ש"ח ( ראה עדות של גב' בלישה הממונה על השכר בבי"ח כרמל, בעמ' 6 ש' 4-6 לפרוטוקול ).