פסק-דין בתיק א 11498/03

1.         בתאריך 19/7/75 חתמו התובעים עם הנתבעת (להלן, גם "יובל הנדסה") על חוזה רכישת דירה בטירת הכרמל (להלן-"הדירה"). דומה שעד עצם היום הזה לא נרשמה הדירה בלשכת רישום המקרקעין ובית הדירות שבו היא נמצאת לא נרשם כבית משותף. המקרקעין עליהם בנוי בית הדירות, בו מצויה הדירה, הם של מי שהיה הנתבע 2 בתיק שבפניי, מינהל מקרקעי ישראל (להלן, גם "המינהל"). זה מכבר קיבלו התובעים חזקה בדירה. אף אין חולק כי התובעים אף חתמו בינתיים על הסכם חכירה עם המינהל. הסכם חכירה זה נחתם ביום 24/11/98, בהתאם להפניית יובל הנדסה למינהל, כמותווה בחוזה. עוד יצוין כי מסגרת היחסים בין יובל הנדסה למינהל עולה מהסכם פיתוח שנחתם ביניהם ביום 7/2/94.

2.         תחילתו של ההליך  שבפניי בתיק בש"א 9818/03 בגדרו עתרו התובעים לצו עשה. התובעים נקלעו למצוקה כלכלית. כעולה מן הבקשה ההיא הם חתמו ביום 30/4/03 על זכרון דברים על פיו התחייבו למכור את הדירה לרוכשים, כהן שלום וטל (להלן-"הרוכשים"). על מנת לממש את העסקה האמורה נדרשו התובעים על ידי הרוכשים להמציא שני מסמכים. האחד, אישור זכויות עדכני. השני, והעיקרי, התחייבות לרישום משכנתא. תחילה פנו בעניין זה למינהל. המינהל השיב לתובעים כי עליהם לפנות ליובל הנדסה. משפנו ליובל הנדסה השיבה זו פניהם ריקם, הגם שלימים המציאה להם אישור זכויות, שאף נוסחו אינו מקובל על התובעים. בתחילה הגישו התובעים ההליך כנגד יובל הנדסה בלבד. לאחר דיון בבית המשפט צורף המינהל, הן בגדר הבקשה ההיא והן בגדר התביעה בתיק העיקרי.

3.         בתיק התקיימו שלוש מערכות. הראשונה, בגדרה ניתנה החלטתי מיום 21/7/03 בתיק הבש"א הנ"ל. לאחר שקלא וטריא החלטתי, באורח זמני, לחייב, ביחד, הן את יובל הנדסה והן את המינהל, ליתן לתובעים הן אישור רישום הזכויות וכן לחתום על התחייבות לרישום משכנתא, כדרישת הבנק המלווה.

            השניה, בגדרו של פסק דיני החלקי מיום 14/8/05, בה הכרעתי באופן סופי בשאלת החבות, לעניינו של הסעד ההצהרתי. בגדרו של פסק דין חלקי זה, אף לאחר המשך דיון וניתוח, החלטתי להכריע, ראש לכל, לטובת התובעים במובן זה שקבעתי כי יהא הדבר אשר יהא, ככל שעסקינן במחלוקת בין יובל הנדסה לבין המינהל, בדעתי לזכות את התובעים בסעד ההצהרתי המבוקש. ככל שעסקינן במסכת היחסים בין יובל הנדסה לבין המינהל פסקתי לחובת יובל הנדסה באופן שחייבתי אותה, באופן סופי, להיות אחראית לחתום על התחייבות לרישום משכנתא, לטובת התובעים, בגין הדירה נשוא התביעה.

4.         עתה הגענו למערכה השלישית. בגדר כתב התביעה עתרו התובעים לא רק לסעד הצהרתי (בו, כמבואר, זכו) אלא אף עתרו לחייב לשלם להם פיצוי כספי בסכום של 30,000 ש"ח. משעה שקבעתי את חבותה של יובל הנדסה הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות, לעניינה של סוגיה זו. התובע 1 (להלן-"התובע") הגיש תצהיר בשאלת סכום התביעה, אף נחקר עליו. יובל הנדסה לא הגישה כל תצהיר מטעמה. לנוכח כל אלו הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. בחנתי בקפידה מכלול חומר הראיות והטענות ובדעתי לדחות מכל וכל את תביעת התובע לעניין סעד כספי כלשהו כנגד יובל הנדסה, תוך שאני מאמץ, כמעט במלואן, את מכלול טענות פרקליטה המלומד של יובל הנדסה.

5.         על מה נסמכת עיקר תביעת התובעים לסעד כספי? על פי הטענה חתמו התובעים עם הרוכשים על זכרון דברים ביום 30/4/03, בגדרו התחייבו הרוכשים לרכוש את הדירה. בגדרו של זכרון הדברים הותנה כי חוזה המכירה ייערך עד לתאריך 15/5/03. ואולם, עקב מחדלה של יובל הנדסה להמצאת אישור זכויות עדכני, נדחתה החתימה על החוזה באופן שהוא נחתם, בסופה של דרך, ביום 29/7/03. מחירי התמורה הותנו כצמודים לשער היציג של הדולר. ביום 15/5/03, הוא המועד בו אמור היה להיחתם חוזה המכירה בהתאם לכוונה בזכרון הדברים, עמד שער הדולר על סך 4.489 ש"ח. לעומת זאת, ביום 29/7/03, הוא מועד חתימת חוזה המכירה בפועל, עמד שער הדולר על סך 4.387 ש"ח. לנוכח זאת טוענים התובעים כי נגרם להם הפסד הפרשי שער לחובתם על סכום של 23,460 ש"ח, לנוכח העובדה שמחיר התמורה עמד על סך של 230,000$.

6.         אין בדעתי להעמיק בסוגיה העקרונית, גם אם היו הדברים מדוייקים כמתואר, האם היו זכאים התובעים להפרשי שער. בעלי הדין בחרו להצמיד את מחיר התמורה שלהם לשער היציג של הדולר. מציאות חיים רווחת היא ששער הדולר נתון לעליות ולירידות. ככל שבעלי החוזה אינם מוכנים להיות נתונים לעליות או ירידות כאמור, הם רשאים, כמובן, להתנות זאת בגדר המערכת החוזית שלהם. וכך, לדוגמא, רשאים היו התובעים לדרוש מן הרוכשים כי שער הדולר בגין התמורה, למשל, לא יוכל לרדת אלא אך לעלות, במנותק מירידה אפשרית של שער הדולר. משעה שלא עשו כן, נטלו סיכון וסיכוי מובנה שאין לו כל קשר סיבתי למחדל זה או אחר של יובל הנדסה. איתרע מזלם של התובעים ושער הדולר ב- 29/7/03 ירד. בסיטואציה אחרת יכול היה ששפר מזלם של התובעים, ככל ששער הדולר עלה.

7.         ואולם, בהתעלם מן האמור, ברי לי, כטענת יובל הנדסה, כי התובעים כושלים, לכל אורך הדרך, בתשתית העובדתית המונחת לנגד עיניי.

            וכך, כבר בתחילת הדרך, שוגים התובעים בכך שהם מתייחסים אל המועדים של ה- 15/5/03      ו- 29/7/03 כאל מועדים חילופיים בהם הם אמורים היו לקבל את מלוא כספי התמורה. ברי לנוכח הנתונים שבפניי, אף כשגור בנסיבות דומות, כי עסקת רכישת הדירה הייתה בתשלומים. די בנתון האמור כדי להביא לקריסת טענת התובעים.

8.         זאת ועוד: ברי שהתובעים באים חשבון עם יובל הנדסה על כך שהאישור נשוא פסק דיני החלקי נמסר להם באיחור. ואולם התובעים אמורים היו להשכילני, מהו המועד בפועל שבו הם קיבלו את האישור האמור.  רק לנוכח תאריך זה ניתן היה לגזור, אולי, את המשמעויות הכלכליות בגין הפסד נטען זה או אחר.

9.         ואולם, לא זו בלבד שהתובעים אינם מציגים כל תשתית עובדתית, כחובתם כמי שמוטל עליהם הנטל, יובל הנדסה משלימה את אשר התובעים החסירו ומציגה תשתית עובדתית חילופית, שבדעתי לאמץ אותה במלואה.

10.        וכך, ב"כ יובל הנדסה מראה שביום 29/6/03 התקבל אצל התובעים אישור הזכויות של יובל הנדסה. במצב דברים זה, ולנוכח העובדה שעל פי הטענה רק העיכוב באישור הזכויות מנע את חתימת חוזה המכר, אין הסבר על שום מה חוזה המכר נחתם בחלוף חודש תמים, דהיינו           ב- 29/7/03. ממילא אין בפניי ראיה על שערו היציג של הדולר, במועדים סמוכים למועד ה- 29/6/03.

11.        ואולם, וזה העיקר, ב"כ יובל הנדסה מנתח את לוח התשלומים בגין חוזה המכר. הוא מצביע על כך שהתובעים חוזרים וכושלים להוכיח את הסכומים המדויקים שהם קיבלו בגין כל תשלום ותשלום, על מנת לקבל מושג אמיתי על הערך השקלי של כל תשלום ותשלום, בהקשר לשער הדולר. לא נותר לב"כ יובל הנדסה אלא להתחקות אחר לוח התשלומים האמור, הגם באופן מקורב, לנוכח העובדה שנתונים עובדתיים המצויים בידיעת התובעים לא נמסרו. הניתוח שלו מעלה כי התובעים אמורים היו לקבל מן הרוכשים סכום של 1,020,000 ש"ח.

            ואז, על אותה דרך, משחזר ב"כ יובל הנדסה מה היו פני הדברים אילו היה נחתם חוזה המכר, כטענת התובעים, ביום 15/5/03. אף אז הוא גוזר לוח תשלומים המתפרס על יסוד אותם מרווחים ועקרונות שנקבעו בסופו של דבר בחוזה מיום 29/7/03. לנוכח כל אלו, ולו וירטואלית, גוזר ב"כ יובל הנדסה את הערך השקלי של התשלומים שהיו אמורים התובעים לקבל  במצב דברים זה. סכום התשלומים עומד על סך של 1,017,215 ש"ח. הנה כי כן, אילו יובל הנדסה לא הייתה חודלת להמציא לרוכשים את אישור הזכויות באיחור, היו התובעים מפסידים סכום של 2,785 ש"ח. ממילא, שפר מזלם של התובעים ועקב מחדלה של יובל הנדסה, לא זו בלבד שלא הפסידו, אף הרוויחו. אוסיף ואציין כי ההפרש הזניח האמור אף הוא תומך בהנחת הבסיס שנרמזה לעיל. הוא מצביע על כך שהתנודות בשער היציג של הדולר, אם מעלה ואם מטה, הן שוליות. ממילא, אפשרויות ה"רווח" ו"ההפסד", אף הן שוליות.

12.        הנתונים האמורים אף חוברים לעדותו של התובע בפניי, שלא שבעתי נחת ממנה. בגדר זכרון הדברים הותנה על סכום של 265,000$. בגדר חוזה המכירה, אף בגדר מכלול הטענות שבפניי, מדובר על סכום של 230,000$. לכאורה אמורים היו התובעים, במקום לצמצם דרישתם להפרשי שער זניחים, לבוא חשבון עם יובל הנדסה על כך שעקב מחדלה נאלצו לקבל בסופה של דרך סכום הנמוך ב- 35,000$. משעה שהתובעים לא עושים כן, אין לי אלא לחשוד כי חוזה המכירה אינו משקף דברים כהווייתם, ושמא סכום התמורה גבוה פי כמה.

            ועוד הסתבך התובע, על אותה דרך, בגרסה מפוקפקת אודות כך שהרוכשים ביקשו לבטל את העסקה, אף ניצלו את המצוקה להוריד סכום התמורה, ובסכום משמעותי של 35,000$. לבד מכך שלא נמצאה כל אחיזה בעניין זה, וכמבואר, איני מאמין לגרסה זו לנוכח העובדה שסכום ההפסד המשמעותי האפשרי בסך 35,000$, כלל לא נתבע. 

13.        העילה העיקרית הכספית, איפוא, נדחית. ואולם, התובעים אף טוענים לעוגמת נפש שהוסבה להם  עקב מחדליה של יובל הנדסה. בדעתי אף לדחות דרישה זו.

            כאמור, הן במערכה הראשונה והן במערכה השניה זכו התובעים וידם הייתה על העליונה. עקב כך חזרתי ופסקתי לזכותם הוצאות משפט ראויות והולמות. עיקר התביעה שבפניי היא באשר להפרשי שער. משעה שהפרשי שער אלו, כך הוכח, לא זו בלבד שלא גרמו לכל הפסד אלא אף לרווח כלשהו, לא נגרמה לתובעים עוגמת נפש אלא מידה מסויימת של קורת רוח. אכן, איני מבטל את עוגמת הנפש שנגרמה להם בגין התנהלותה של יובל הנדסה. הדברים באו לידי ביטוי, כאמור, בפסיקת הוצאות. חבל שהתובעים לא צמצמו עצמם לשאלת החבות ובחרו לטעון לנזקים כספיים. משעה שבחרו לעשות כן, במערכה השלישית ידם על התחתונה. עניין זה, כמובן, גוזר פסיקת הוצאות בהתאם.

14.        לפיכך, הנני דוחה תביעת התובעים נגד הנתבעת לסעד כספי.