פסק-דין בתיק א 11431/05

1.    כתב שיפוי אשר נחתם על ידי הנתבעים ב-23.1.2001 לטובת התובע, הוא ציר המחלוקת כאן.

גרנד סנטר לפיתוח והשקעות ברחוב דיזנגוף בע"מ (להלן: " גרנד סנטר") מכרה ל-ד.ש.א.מ.ר בע"מ (להלן: " דשאמר") חלק בבניין ברחוב דרך השלום 7 א', תל-אביב.

לצורך מימון הרכישה, נטלה דשאמר הלוואות במשכנתה ובערבות התובע, מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: " בנק דיסקונט") ומ"משכן" בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: " בנק משכן"). הנתבעים, בעלי השליטה בגרנד סנטר, התחייבו לשפות את התובע, בעל השליטה בדשאמר, " במחצית מכל סכום" שהוא יידרש לשלם בגין ההלוואות הללו, מכוח ערבותו.

2.    עד אפריל 2002 פרעה דשאמר את התשלומים השוטפים בגין ההלוואות מהכנסותיה מדמי שכירות. אלה פסקו, וממאי אותה שנה ועד ליוני 2004 מומנו ההחזרים בגין ההלוואות מתשלומים שבוצעו על ידי התובע ועל ידי הנתבעים כשהתובע משלם בתקופה זו מאמצעיו 675,000 ש"ח, הנתבעים - 485,000 ש"ח, "ובדרך" גם נצבר חוב פיגורים בגין ההלוואות.

לאחר התשלום ביוני 2004 חדלו הנתבעים להשתתף בהחזרי ההלוואות, ומכאן ואילך נושא בפירעונן התובע לבדו.

התובע טוען שהנתבעים הפרו את התחייבותם כלפיו לפי כתב השיפוי, ומבקש לחייבם בתשלום סכום של 552,228 ש"ח  שהוא לפי חישובו הסכום שהנתבעים חבים לו על פי כתב השיפוי עד למועד הגשת התביעה.

3.    הנתבעים משיגים על החוב הנטען ולחלופין טוענים הם כי אשמו התורם של התובע מקים להם הגנה מלאה כנגד התובענה.

ביחס לחוב עיקר טענותיהם:

עד למועד הגשת התביעה לא השתכלל כל חוב לתובע. כל כך משום שהתובע חזר ואישר בעצמו ובאמצעות באת כוחו שהוא אינו תובע את מה שנדרש לשלם על ידי הבנקים אלא רק את מה שהוציא בפועל מכיסו; עד להגשת התביעה ב-13.1.05, שילם התובע סכום של 735,000 ש"ח, ומששולם על ידי הנתבעים סכום של 485,000 ש"ח אשר עולה  על מחצית מהסכום האמור - הם שילמו יותר משמגיע מהם, אם בכלל;

יתר על כן, חלק מהסכומים שהתובע דורש הם סכומים שהוא אולי נדרש לשלם אך לא הוכח שהם שולמו על ידו בפועל לפני מועד הגשת התביעה;

התובע ערך את חישוב הסכומים המגיעים לו על בסיס נומינלי; הנתבעים לעומת זאת שערכו את הסכומים שהם שילמו, ומאחר שהתובע לא תיקן את כתב התביעה זכותם " לטעון להפחתת הסכום הנתבע בערכים משוערכים, מבלי שסכום התובענה ישוערך" (סעיף 13 לסיכומי הנתבעים). גם לפי חישוב זה, בשילוב עם טענות נוספות ביחס לחלק מהסכומים הנתבעים -  אין מגיע לתובע כל סכום שהוא.

אשר להגנת אשם תורם -

בעניין זה טוענים הנתבעים כי מחדליו של התובע שלא גרם להשכרת הנכס ואף לא למכירתו, הם שהביאו עליו את נזקיו הנטענים ואין להטיל את האחריות לנזקים אלה, על הנתבעים;

מחדלים אלה ומחדלים נוספים מצביעים על התנהלות שלא בתום לב ובדרך מקובלת מצד התובע וגם מטעם זה אין לקבל את תביעתו.

ביחס לחלק מהטענות הללו -  בעיקר אלה שמתייחסות למחדליו של התובע במה שנוגע להשכרת הנכס - טוען התובע בין היתר להרחבת חזית.

4.    האם קיים חוב ומהו היקפו.

תחילה יש לומר: אין יסוד לטענת הנתבעים לפיה הסכום שעליהם לשפות את התובע בגינו הוא המחצית מהסכום של 735,000 ש"ח אשר שולם על ידי התובע מאמצעיו ממאי 2002 ועד למועד הגשת התביעה ב-13.1.2005.  (התשלום האחרון לפני שהוגשה התביעה בוצע על ידי התובע בחודש ספטמבר 2004).

הטעם לכך פשוט. מפירוט התשלומים שבוצעו בתקופה האמורה (נספח א' לסיכומי הנתבעים) עולה, שעל חשבון התשלומים השוטפים בגין ההלוואות, שולם לבנקים סכום כולל של 1,220,000 ש"ח (ולא    1,225,000 ש"ח כפי שנטען בכתב התביעה). ברור אם כן, שכמי שערב להלוואות היה על התובע לשלם לפחות את הסכום האמור לשם סילוק התשלומים השוטפים בגין ההלוואות.

כתב השיפוי מחייב את הנתבעים לשלם לתובע מחצית מהסכום שהוא נדרש לשלם בגין ההלוואות, ולכן המחצית שהנתבעים חבים בה על פיו, מסתכמת ב- 610,000 ש"ח. הנתבעים שילמו פחות מזה - 485,000 ש"ח, ועליהם להשלים לידי התובע סכום של 125,000 ש"ח (ולא 127,500 ש"ח כנטען בכתב התביעה).