פסק-דין בתיק א 11368/04

1.         ביום 14.04.97 רכשו התובעים מאת הנתבעת דירת מגורים הנמצאת ברחוב גוט לוין, ברמות ספיר שבחיפה (להלן: "הדירה"). לאחר שקיבלו בה את החזקה לידיהם, גילו התובעים, לטענתם, כי בדירה ליקויים רבים בגינם הוגשה תביעתם זו המונחת בפניי. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של המהנדס אליעזר גוכמן מיום 27.05.04, לפיה עלות תיקון כלל הליקויים מסתכמת בסך 110,682 ש"ח. תביעתם של התובעים הועמדה על סך 139,282 ש"ח, נכון למועד הגשתה.

2.         בשלב מוקדם של הדיון הוריתי על מינויו של המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 12.01.05 סקר המומחה את הליקויים שמצא בדירה והעריך כי עלות תיקונם, כולל פיקוח הנדסי ומע"מ, מסתכמת בסך של 9,793 ש"ח.

3.         ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק בית המשפט, לאחר שיוגשו סיכומים בכתב, ומבלי שיהא צורך בשמיעת ראיות וחקירת עדים.

4.         בסיכומים מטעמם העלו התובעים השגות אחדות לגבי קביעותיו וממצאיו של המומחה, הנסמכות בעיקר על התשובות שנתן לשאלות ההבהרה שהפנו אליו. אתייחס להלן לעיקרי הדברים:

4.1        בשולי הסעיף המתייחס לעבודות הריצוף, הוסיף המומחה הערה לפיה בעת הביקור שערך בדירת התובעים, נראו שברים במספר רב של אריחים. על אף שליקוי זה אינו כלול בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, סבור היה המומחה מטעם בית המשפט כי יש לטפל בליקוי האמור במסגרת תיקון הליקויים. התיקון ייעשה, כך נקבע, על ידי ניקוי המקומות הפגומים באמצעות מקדחה וסתימה על ידי דבק אבן בגוון התואם את גוון הריצוף.  לאחר התקשרות הדבק, יש לבצע ליטוש אבן כולל של כל השטח המרוצף, בעלות של 2,520 ש"ח. עלות תיקון השברים והחורים על ידי דבק אבן דו-רכיבי מסתכמת, להערכת המומחה בסך 1,200 ש"ח. 

            התובעים הפנו למומחה שאלות הבהרה המתייחסות, בין היתר, לליקויים שנתגלו בריצוף, ובתשובתו מיום 19.03.05, לאחר שהשיב באופן פרטני לשאלות, ציין כי לדעתו ביצוע ליטוש אבן בריצוף הדירה, יפתור את הליקוי ויקנה לדירה מראה יפה ואסתטי.  עוד הוסיף כי - "למרות האמור לעיל, אם בתחילת עבודת ליטוש האבן יגרם נזק לריצוף או כמות השברים תגדל ניתן, לחילופין, להדביק אריחי קרמיקה על פני הריצוף הקיים". עלות  הדבקת אריחים כאמור מסתכמת בסך 8,400 ש"ח.

בסיכומיהם טענו התובעים כי יש לחייב את הנתבעת בעלות הדבקת קרמיקה כאמור, זאת בין היתר לאור הניסיון של שכניהם שאף בדירתם נתגלו ליקויים בריצוף ששבו על אף ניסיונות תיקון כושלים, עד שלא היה מנוס מהחלפת הריצוף כליל. 

לא מצאתי יסוד לטענתם זו של התובעים. ראשית משום שהליקוי הנטען לא נכלל מלכתחילה בחוות דעתו של המומחה מטעמם, וממילא גם לא בכתב תביעתם. בהחלטתי מיום 12.10.04, בגדרה הוריתי על מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, התבקש המומחה לחוות דעתו לגבי ליקויי הבניה הנטענים בתביעה ומצורפיה. משלא הועלתה כל טענה לגבי שברים באריחים, ספק אם היה מקום להתייחס לליקוי זה שלא נטען או נתבע. יחד עם זאת, משעשה כן המומחה והתייחס בחוות הדעת לאותו ליקוי, אני מקבל מסקנתו כי יש לבצע ליטוש אבן כולל של כל השטח המרוצף בשיש סינתטי בדירת התובעים.

בנוסף, מקובלת עלי קביעתו כי הליטוש יפתור את הליקוי ויקנה לדירה מראה יפה ואסתטי. לפיכך, אין מקום לחייב הנתבעת בעלות הדבקת אריחי קרמיקה על פני הריצוף הקיים.

4.2        המומחה קבע בחוות דעתו כאמור כי עלות תיקון השברים והחורים שנתגלו בריצוף מסתכמת בסך 1,200 ש"ח (סעיף 9.4 לחוות הדעת). יחד עם זאת, בסיכום הסכומים לא נכלל סכום זה, ומשנשאל על כך בשאלות ההבהרה, השיב כי אכן יש להוסיף את עלות התיקון האמור לסיכום הנזקים.

            לפיכך, אני קובע כי יש להוסיף סך 1,200 ש"ח לסיכום הסכומים שבחוות דעתו של המומחה .

4.3        לא מצאתי יסוד לטענות שהעלו התובעים בסיכומיהם לגבי התקנת תריס בחלון הממ"ד, תיקון דלת חדר הרחצה, התקנת סטופר לדלת הממ"ד ותיקון דלת רב בריח. ליקויים אלה לא נכללו בחוות דעתו של המומחה והעובדה כי ראה לתמחר אותם, על פי דרישת ב"כ התובעים, במסגרת שאלות ההבהרה, אין  בה כדי לבסס את תביעתם בהתייחס לליקויים אלה.  

5.         הנתבעת עמדה על זכותה לבצע בעצמה את תיקון הליקויים המועטים שנמצאו בדירת התובעים. בין היתר הסתמכה על הוראות סעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 המורה כי מקום שנתגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.

            לטענת הנתבעת, מאז מסירת החזקה בדירה ביום 14.12.98, בוצע על ידה תיקון ביום 01.06.00 לשביעות רצונם המלאה של התובעים. אלה אישרו בכתב כי התיקונים נעשו לשביעות רצונם וכי הפגמים תוקנו ואף ראו לציין לשבח את צוות העבודה,  שטיפל בבעיות בצורה מקצועית וטובה. מאז אותה פניה, לא פנו התובעים בשנית אל הנתבעת עד סמוך לפני הגשת תביעתם. הנתבעת הפנתה לכך שחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נערכה ביום 27.05.04, קרי כארבע שנים לאחר ביצוע התיקון האחרון שנעשה על ידה. לדבריה, בכל פרק הזמן האמור לא פנו אליה התובעים בכל דרישה או טענה, ומכאן  שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה לבצע התיקון בעצמה.

            ההלכה הפסוקה לעניין זכות התיקון מורה כי למוכר עומדת הזכות לבצע תיקון הליקויים בעצמו וכי זכות זו תשלל רק מקום שהוא לא שעה לפניות שנעשו אליו ונהג ברוכשים סחבת והתחמקות או שביצע ניסיונות תיקון כושלים עד שאבד אמונם בכושרו ומיומנותו (ראו ע"א 1772/99 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה, פד"י נה (4), 203).

6.         התובעים לא הציגו בפניי כל פניה בכתב אל הנתבעת בדרישה לתקן הליקויים שנתגלו בדירתם. נכון הוא שאין הכרח שפנייה כאמור תהיה בכתב וניתן לעשות כן בע"פ, אולם משפניה כאמור אינה נענית, נהוג להפנות דרישה בכתב, על מנת ליתן לדרישה תוקף רשמי ופורמאלי.  בכל מקרה, מוטל הנטל על התובעים להוכיח כי פניותיהם אל הנתבעת לא זכו למענה הולם. בהעדר תשתית ראייתית למסקנה מעין זו, עומדת לנתבעת הזכות לבצע התיקון בעצמה באשר לא ניתנה בידה הזדמנות ראויה ונאותה לבצע בעצמה את התיקון המתחייב.

            על אף מסקנתי זו, בשים לב לכך שמדובר בתיקונים אשר עלותם הכספית מזערית, ועל מנת להביא לסיום היחסים בין הצדדים והיפרדותם זה מזה, איני רואה לחייב התובעים לאפשר את ביצוע התיקונים בפועל על ידי הנתבעת. בנסיבות, תרופתם של התובעים תהא בפיצוי כספי.

7.         בחוות דעתו ציין המומחה כי המחירים בהם נקב התבססו על מחירון "דקל - מאגר מחירי שיפוצים, תחזוקה ובניה בהיקפים קטנים". בתשובתו לשאלות ההבהרה מיום 28.03.05, אישר כי עלות הביצוע לקבלן מזדמן הינה גבוהה ב- 25%.

            בסיכומיהם טענו התובעים כי יש להוסיף שיעור זה לסכום שייפסק לטובתם, הואיל והעבודה לא תיעשה על ידי הנתבעת, אלא באמצעות קבלנים מזדמנים.