פסק-דין בתיק א 11273/06

כללי

תביעה זו עניינה תשעה שיקים שהגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצל"פ בת"א, שמונה מהם ע"ס 4,000 ש"ח כ'א ושיק נוסף הס' 5,000 ש"ח. זמני פירעונם של השיקים הינם מועדים שונים במהלך שנת 2003 ( להלן: "השיקים").

הצדדים לתיק הינם צדדים קרובים  בשיקים, אשר נמסרו ע"י הנתבע לתובעת במסגרת יחסי מסחר ביניהם.

השיקים חוללו מסיבת חוסר כיסוי מספיק והיות החשבון מוגבל.

בהמשך לקבלת ההתנגדות והגשת תצהירי  עדות ראשית, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יינתן פסק דין על סמך החומר והתצהירים הקיימים בתיק, תוך שהצדדים מוותרים, הדדית, על קיום חקירות נגדיות בנוגע לתצהירי העדות הראשית ועל סיכום טענותיהם. הסכמה דיונית זו קיבלה תוקף של החלטה. יצויין, כי הנתבע עבר חקירה נגדית, המצויה בתיק, בעת בירור ההתנגדות.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

בין התובעת - חברת אבואב בע"מ ( להלן: "התובעת"),שהינה חברה הרשומה ופועלת ברשות הפלשתינאית, לבין הנתבע - קייסי יוסף (להלן: "הנתבע"), התקיימו קשרי מסחר לאורך מספר שנים,  במסגרתם סיפק הנתבע לתובעת חומר גלם ליצור מכנסים, והתובעת סיפקה לנתבע את המכנסים המוגמרים, אשר יוצרו על ידה בעיר עזה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בחודש ינואר 2003, כמו בהזדמנויות קודמות בעבר, העביר הנתבע לתובעת חומר גלם ליצור מכנסים.

ואולם, מכאן, נחלקות גרסאות הצדדים וטענותיהם, בכל הנוגע למסירת השיקים נשוא התביעה, לעסקת היסוד אשר בבסיסם ולשאלת קיומה על ידי כל אחד מהם.

לטענת התובעת, הסחורה שהוזמנה, סופקה על ידה  במלואה ומכאן זכותה לתשלום סכום השיקים.

התובעת תמכה את גרסתה זו בתצהיר עדות ראשית מטעם מנהל החברה, מר בסאם בואב, אליו צורפו חשבוניות ותעודות משלוח  (נספחים ת/1 - ת/5 לתצהיר).

לטענת התובעת, מהחשבוניות ותעודות המשלוח שהוגשו על ידה עולה, כי לידי הנתבע הועברה כמות של 1,261 זוגות מכנסים, אשר תואמת את כמות חומר הגלם, אשר סופק לה ע"י הנתבע בהקשר לאותה הזמנה.

התובעת מכחישה את טענת הנתבע, כאילו נעלמה חלק מהסחורה, וכן היא מכחישה  את הטענה,  כי לא ניתן לאתרה. לטענתה, הינה חברה רשומה, פעילה ומוכרת ברשות הפלשתינאית, בעלת קשרי מסחר ישירים ושוטפים עם בעלי עסקים שונים באזור העסקים של הנתבע ואין  כל שחר לטענות הנתבע בעניין זה.

מנגד, טען הנתבע, בתצהיר התנגדותו ובתצהיר עדותו הראשית, על צרופותיהם, כי לא התקבלה אצלו הסחורה בגין ההזמנה הנדונה וזאת, למרות שסופק על ידו לתובעת חומר הגלם לשם ייצור המכנסיים, וכן נמסרו על ידו לתובעת,מראש, השיקים נשוא התביעה.

במסגרת תצהירו של הנתבע, המפנה לתעודות המשלוח שהוגשו על ידו, נטען, כי בהקשר להזמנה הנדונה, סופק לתובעת חומר גלם לייצור מכנסים, אשר כלל  כ- 3800 מטר בד, בד ביטנה וכן אביזרים נלווים.

לטענתו, בין התובעת לבינו סוכם במסגרת ההזמנה הנדונה על תפירה של כ- 3,000 זוגות מכנסים, כאשר מחיר כל זוג מכנסים הינו, כמוסכם, 13 ש"ח. לגרסתו, ההזמנה הייתה אמורה להיות משווקת לקראת חג הפסח בשנת 2003   ובהתאם לכך, ביום 8.1.03 הוא סיפק לתובעת את מרבית חומר הגלם, כעולה מתעודת משלוח שמספרן 1035- 1034. לטענת הנתבע, התובעת התחייבה מצידה, כי עד לסוף אותו החודש תסופק לנתבע הסחורה המוגמרת, התחייבות שלטענתו לא קוימה.

בהמשך, השלים הנתבע, לטענתו, עבור התובעת, אספקתם של פריטים נוספים הנחוצים להשלמת ייצור המכנסיים, וזאת כמפורט בתעודות משלוח שהגיש, שמספרן 1038-1036, אך למרות זאת לא סופקו המכנסיים לידיו.

לפיכך, לטענתו, כאשר, ביום 4.3.03 הגיע מועד פירעונם הראשון של השיקים (שכן השיק הראשון הינו לז.פ.  30.2.07), התובעת לא התלוננה כלל שהשיק לא כובד ואף ביקשה חומר גלם נוסף, אשר אכן סופק לה, עפ"י תעודת משלוח שמספרה 1039.

מאז, לטענת הנתבע, נעלמו עקבותיה של התובעת וזאת מבלי שסיפקה את סחורת המכנסיים.