פסק-דין בתיק א 11256/06

א)         כללי וטענות הצדדים

זו תביעה שראשיתה בבקשה לביצוע שיק המשוך ע"י מישל מימון (להלן: " מימון") ע"ס 1,000,000 ש"ח (קרן), לפקודת התובע, שזמן פירעונו 5/8/05, שהוגשה לביצוע בהוצל"פ. על גב השיק מופיעים הפרטים הבאים: השם מימון מישל, מספר זיהוי וחתימה, וכן שם הנתבע - אברזל עמרם, מספר זיהוי וחתימה.

סכום החוב בהוצל"פ נכון להיום הוא 1,434,577 ש"ח.

בתצהיר התומך בהתנגדות טען הנתבע, כי מדובר בשיק עליו נחזית להיות חתימתו ליד שמו ומספר הזיהוי. נטען, כי אינו ערב לחובות של מימון, ומעולם לא חתם כערב על גב השיק, שכן לא ציין במפורש בגב השיק, כי מתכוון לערוב או ערב כנדרש בס' 57 לפקודת השטרות (להלן: " הפקודה"). לחילופין, נטען, כי אם יתברר שמדובר בחתימת הנתבע, הרי שמדובר בחתימת מעין היסב, כהוראת ס' 56 לפקודה. נטען, שהשיק נחתם ע"מ לאפשר למימון, שהיה אחד מן השותפים בשותפות "יציב העוזר" (להלן: " השותפות"), לקבל הלוואה מהתובע בסך 50,000 ש"ח בלבד, ובתנאי שימלא פרטי השיק, כך שיחפוף לסכום ההלוואה. הנתבע הדגיש, כי הסכמתו לחתימה נבעה היות ומימון היה שותף שנים רבות, קשור בקשרי משפחה רחוקים עם הנתבע, וללא קשיים כלכליים. לטענתו, מימון חתם על בשיק "על החלק", והתובע מילא את הפרטים החסרים על דעתו בלבד ובניגוד למוסכם, מבלי ליידע את הנתבע ו/או לקבל אישורו לכך, דבר המהווה חריגה מהרשאה, נטען שהתובע אינו אוחז כשורה ולפיכך אין חבות גם לפי סעיף 56 לפקודה.

הנתבע מציין, כי היכרותו עם התובע הינה היכרות שטחית ומכוח היותו לקוח השותפות. לשיטתו, לא הייתה לו שום סיבה לחתום כערב או כמסב על שיק בסך 1,000,000 ש"ח, ולכל היותר ערב לסכום של 50,000 ש"ח בגין הלוואה שניתנה, וגם זו נפרעה במלואה. כן נטען, שמימון נקלע לחובות כבדים בעסקיו הפרטיים בגין הלוואות שנטל בשוק האפור, וכתוצאה מכך גנב פנקסי שיקים של השותפות ופזרם לכל נושיו.

טרם הדיון בהתנגדות, הסכימו הצדדים כי תינתן רשות להגן, ובהמשך הוגשו תצהירי עדות ראשית.

בתצהיר העדות שהגיש התובע נטען, שכלקוח ותיק וקבוע של השותפות, התיידד עם הנתבע, והתייעץ עימו לגבי השקעה כספית ולאחר קבלת כספים רבים בקשר לירושת אמו. לדבריו, הנתבע הציע לו לרכוש את חלקו בשותפות תמורת 3-4 מיליון ש"ח, אלא שבידו היו זמינים רק 300,000$, שקיבל עבור מכירת דירת אימו שירש. לטענתו, הנתבע הכיר לו את מימון, שותפו, ובהמלצתו הוסכם, שהתובע ילווה כספים למימון עד 300,000$, וכתנאי להלוואה יינתן לתובע שיק ביטחון של מימון בערבות הנתבע. לטענתו, השיק נשוא התובענה, נמסר לו ונחתם ע"י מימון, מבלי שצוין בו סכום ומועד פירעון תוך שהנתבע חתום על גבו כערב לחובות מימון ועד לסך של 300,000 $שהוא סכום ההשקעה עליו דובר בין הצדדים. 

התובע שולל טענת הנתבע שהשיק ו/או הערבות מוגבלים לסך של 50,000 ש"ח, וטוען, שהנתבע ומימון ידעו שגובה ההלוואה היא עד 300,000$, ושהנתבע הסכים לערוב לתשלום כל הכספים. לדבריו, בחודש 3/05 עמדה יתרת החוב של מימון על 2.5 מיליון ש"ח, ונתבקש על ידו לא לנקוט פעולות נגדו ונגד הנתבע עד ל- 8/05 בו יפרע את החוב. לטענתו, משנודע לו שמימון מסובך בחובות, הסכים שמימון ישלם לו 1,000,000 ש"ח עד ליום 1/8/05 לפירעון מלא וסופי של חובותיו, והסכמות אלה שוכללו בהסכם ביום 17/4/05. כן נחתם הסכם שיעבוד בדרך של המחאה בלתי חוזרת, לפיו ישועבדו חלקו וזכויותיו של מימון בשותפות, וככל שלא יוחזר החוב עד יום 1/7/05, ימומש השעבוד, למרות שנחתם הסכם הוצאה משותפות, לפיו, לכאורה, אין למימון כל זכויות בשותפות. כן נחתם הסכם המחאת זכות עד לסך 1,000,000 ש"ח לטובת התובע.

לטענת התובע, משלא פרע מימון חובו עד ליום 1/8/05, מילא ביום 5/8/05 הפרטים החסרים בשיק, לרבות מועד הפירעון וסך של 1,000,000 ש"ח, והציגו לפירעון. משחולל השיק נדרש הנתבע לשלמו מכוח ערבותו. דרישתו לפירעון השיק נדחתה, ומכאן התובענה.

ב)         דיון והכרעה

העידו בפניי התובע, מר חיים ממן מטעם הנתבע, הנתבע בעצמו, ואחיו מר אלברט אברזל. המצהיר מטעם התובע, מר מימון, למרות שבתחילה הגיש תצהיר מטעם הנתבע, חזר והגיש תצהיר עדות מטעם התובע, ועם זאת לא הגיע לעדות בפני בית המשפט, מימון תומך בתצהיר אחד בגרסת התובע, ובתצהיר מאוחר יותר בגרסת הנתבע, נוכח הזגזוג שבתצהיריו ועדותו אין לסמוך כלל על דבריו. בתום הדיון החלטתי על הגשת סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה לתובע.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הדיון, וסיכומי הפרקליטים המלומדים, אני מחליט לקבל את התביעה במלואה, שכן שוכנעתי, כי גרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבע ועדיפה עליה.

כפי שעולה מן הדיון הנתבע מאשר שחתם על גב השיק מתחת לרישום שמו ומספר הזיהוי שלו כביטחון, ולכן השאלה שבמחלוקת שצריכה הכרעה הינה, האם הנתבע ערב לפירעון ההלוואות שניתנו למימון ועד ל- 300,000$ או שמא הביטחון הוגבל לסך של 50,000 ש"ח.

לגבי מעמד הנתבע, חוזר הנתבע בסיכומיו וטוען, כי אינו ערב בחתימתו כנדרש עפ"י ס' 57 (ב) לפקודה. בחינת מכלול העדויות שבפניי מלמדת להנחת דעתי וע"פ עדות הנתבע עצמו, שהנתבע חתם ע"ג השיק כערב, ולפיכך, דין טענה זו להידחות.

שני ב"כ הצדדים מפנים לספרו של פרופ' לרנר, דיני שטרות מהדורת 1999 לעמ' 310. הנתבע מדגיש כי זולת שם, ת.ז וחתימה בגב השיק אין כל ציון בכתב, בשיק, או מחוץ לו, שיש בו ללמד על כוונה לערוב. לגישתו מדובר בדרישה מהותית להבדיל מדרישה טכנית צורנית גרידא, דרישה אשר בלעדיה אין המבקש ערב. התובע משיב כי הנתבע עצמו רשם פרטיו וחתם בגב השיק והעיד שהדבר נעשה כביטחון לביצוע התחייבות מימון (מושך השיק) הכיתוב הנ"ל מהווה ראשית ראיה בדבר הכוונה לערוב, כאשר מעדות הנתבע הוכחה ערבות בפועל, כן נטען לנוהג סוחרים בעניין,  עליו העיד התובע, וטענת מניעות כלפי הנתבע שעה שרשם הפרטים בעצמו וחתם, ואישר כי הדבר נועד לביטחון, לקיום התחייבות מימון. הסוגיה לעיל אינה פשוטה כלל ועיקר, לאחר שעיינתי בספרו של פרופ' לרנר, וכן בספרו של זוסמן דיני שטרות מהדורה שישית בעמ' 291 בפרק ערבות מהי, וכאשר השקפתו של השו' זוסמן עצמו, נוטה לעמדה בה מצדד ב"כ הנתבע, עדיין מן הפסיקה שדנה בסוגיה, עולה שעפ"י נסיבות החתימה כאן, והודאת הנתבע עצמו בעדותו, שלמעשה חתם כערב, ובלשונו - לביטחון, כי ניתן לקבל טענת התובע שאכן מדובר בחתימת ערבות לפי ס' 57 לפקודת השטרות. יצוין, שגם לנתבע עצמו אין הסבר אחר לחתימתו, ולא עומד כלל על אבחנה עניינית שבין חבות מעין מסב - משפה, לערב, ועיקר טענתו כנגד היקף הערבות ומילוי סכום השיק, שלא עפ"י הרשאה שניתנה לפירעון הסכום, שלשמו ניתן השיק לביטחון וע"י מימון.

לעניין חתימה, ובהיעדר הדרישה הצורנית שבס' 57 לפקודה ושהוכחה כחתימת ערב ראה ע"א 330/60, פס"ד ט"ו 793, ע"א 100/59 פד"י י"ג 1553, 1558, שם נקבע שצריכות להיות הוכחות ברורות שהכוונה בחתימה לחתימת הערב ולא מעין מסב, הוכחות אם בכתב ואם בעל פה, ואם על- ידי נסיבות המקרה וכאשר הנטל בעניין על התובע, שצריך לסתור את החזקה החוקית שבס' 56 לפקודה.

כן ראה לעניין זה ע"א 447/67 בן אברהם נ' פרבשטיין, מפי כב' השופט הלוי: