פסק-דין בתיק א 11250/02

1.         תחילתו של תיק זה הוא בהגשת שטר חוב ע"ס 50,000 ש"ח, לביצוע בלשכת ההוצל"פ (תיק הוצל"פ 4-00-03490-02 להלן: "תיק ההוצל"פ"), שהפקיד הנתבע בידי פנונו שמעון ז"ל (להלן: "המנוח") להבטחת התחייבויותיו בגין חוזה שכירות לחנות, ברחוב מרדכי מקף 2 בצ'יק פוסט, מיום 2.9.98 (להלן: "החוזה") למשך 12 חודשים עם אפשרות הארכה לשתי תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת. לפי סעיף 15 לחוזה השכירות הארכת התקופה לשוכר תתאפשר ובלבד שהודיע למשכיר על כך בכתב ושלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות (ראה נספח ד' לסיכומי הנתבע).

המשכיר, שמעון פנונו הלך לעולמו ובמקומו תובע מנהל העזבון בשם העזבון.  לטענת התובע חב לו הנתבע את את הסך של 66,044 ש"ח בהתאם לחשבון שערך בסיכומיו.

2.         הנתבע כפר בטענות התובע וטען כי אינו חייב לו כל כספים וכי לא האריך את תקופת השכירות מעבר לתקופה המקורית בת 12 חודשים וכי  התקופה בת 3 חודשים בה החזיק בחנות מעבר לתקופת השכירות היתה, בהסכמת המנוח  כנגד שיפוץ הגלריה .

3.         למעשה חלוקים הצדדים בשניים:

א.         האם הסכם השכירות הוארך על פי סעיף 15 לחוזה?

            ב.         האם  נותר הנתבע חייב לתובע לאחר שעזב את המושכר?

4.         הצדדים הסכימו כי בפועל פינה הנתבע את המושכר ביום 15.12.99.

5.         עם פינויו את החנות נשוא החוזה חתם הנתבע על "הצהר/התחייבות" מאותו יום

(15.12.99) לפיה חוב דמי השכירות שהוא חייב למשכיר עומד ע"ס 22,000 ש"ח.

6.         הנתבע טוען כעת כי ההתחייבות הנ"ל נעשתה תחת אילוץ וכן כל הרשום מתחת לחתימתו לא מוסכם עליו ולמעשה הינו זיוף. כמו כן טען כי המסמך המקורי לא הוגש ואין לסמוך על הצילום. טענתו הנוספת היא כי המסמך הוצא ממנו באיומים ולכן באילוץ ובכפיה. עוד טוען הנתבע כי הסכים עם המנוח כי דמי השכירות עבור 3 חודשים  יקוזזו כנגד שיפוץ הגלריה. הנתבע הוסיף וטען כי על פי הקבלות שצורפו (נספח ג') איננו חייב כספים בגין חוזה השכירות.

7.         שקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ונראה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. אציין כי שני הצדדים טענו טענות רבות שלא גובו במסמכים.

כך התובע טען כי הנתבע האריך את הסכם השכירות על פי התנהגות ולכן השכירות הוארכה למשך 12 חודשים. הנתבע מכחיש טענה זו וטוען כי אין כל מסמך המאשר טענה זו של התובע.

סבורני כי בעניין זה ניתן לקבוע כי הנתבע האריך בפועל, ע"י החזקת החנות, לתקופה של 3 חודשים, מחודש ספטמבר ועד חודש דצמבר 99.  האם ניתן להסיק מכך שהוא התחייב על לשכור את החנות ל-12 חודשים הבאים? סבורני שלאו. לנוכח ההוראה הקטגורית שבחוזה השכירות כי הארכת מעין זו תעשה בכתב ואין חולק כי לא נעשתה בכתב יש לקבל את עמדת הנתבע כי החוזה הוארך משך החזקתו בו בפועל.

8.         מאידך לא שוכנעתי, בדבר קיומו של הסכם נוסף לפיה ויתר המשכיר על דמי השכירות כנגד שיפוץ הגלריה. ראשית שיפוץ זה לא הוכח באמצעות קבלות ונימוקי הנתבע כי לא שמר עליהם, אינם משכנעים. לנוכח מועד קיומו של הדיון בבש"א 11993/00 (בשנת 2000 ובסמוך לאחר הטענה כי בוצעו השיפוצים) בו הועלה נושא זה והנתבע ידע כי עליו לשמור מסמכים כדי להוכיח את טענותיו, אין לקבל את טענותיו כי המסמכים לא נשמרו. שנית; מדוע יש לעשות שיפוצים בגלריה כאשר אין כוונה להאריך את חוזה השכירות? אילו טען הנתבע כי הסכים עם המנוח להארכת השכירות למשך 12 חודשים כי אז השיפוץ הנטען, בהנחה כי היה מוכח, וכנגדו ויתור על 3 חודשי דמי שכירות , היו מתיישבים יותר עם ההגיון.

סיכומו של דבר בשים לב להסכמה הדיונית של הצדדים לפיה ינתן פסק הדין ללא חקירות ועל יסוד המסמכים, הנני קובע כי תקופת השכירות היתה עד לפינוי המושכר בפועל.

9.         כאמור הצדדים חלוקים בנוגע לחוב שהותיר הנתבע בגין חוזה השכירות. עפ"י מש/1 בו  מאשר הנתבע בכתב ידו שלפחות למועד חתימת מסמך זה 15.12.99, נותר חוב של 22,000 ש"ח. עדותו בע"פ של הנתבע כנגד מסמך זה דינה להדחות מכוח הכלל של העדפת  מסמך בכתב על עדות סותרת בעל פה. לא הוכחו היסודות הדרושים לטענת הנתבע כי המסמך האמור נחתם תוך אילוץ וכפיה. הנתבע לא ביטל מסמך מיד ובהזדמנות הראשונה שהכפייה לא הופעלה כנגדו (ראה חקירת הנתבע מיום 29.10.00 שאז ניתנה  לו הזדמנות לכך).

10.        ועתה לגובה החוב. טענות הצדדים לא הוסיפו להבהרת התמונה. מהמסמכים עולה כי דמי השכירות החודשיים, כפי שעולים מהחוזה והקבלות (נספחים ג' ו - ד' לסיכומי הנתבע) עמדו על  1,000 דולר בצירוף מע"מ בש"ח.

יחד עם זאת  בשל קשיים בהבאת הראיות מכיוון שהמנוח נפטר, התובע לא הוכיח כי הנתבע חב לו סכום מעבר לסך של 22,000 ש"ח על פי התחייבותו הנ"ל. הנתבע גם כן לא הצליח להזים את הטענות כי זה סכום שהוא נשאר חייב  למנוח במועד האחרון של השכירות. יש להניח כי סכום האמור הוא עבור דמי השכירות שלא שולמו וכן עבור הוצאות בגין החזקת החנות עד לפינויה.

11.        אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 22,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 15.12.99 ועד התשלום המלא ובפועל ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות  בשיעור כולל של  10% בצירוף מע"מ על סכום זה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום. הסכום שהופקד בקופת בית המשפט יועבר לב"כ התובע על חשבון הסכומים שנפסקו.