פסק-דין בתיק א 11211/06

המחלוקת

1.          במוקד התביעה שבפניי עומד הסכם שנקשר בין התובעת 1 לבין הנתבעת 1 ביום 19.11.2003 בגדרו התחייבה התובעת 1 לפנות שלושה דיירים מוגנים ממקרקעין וכן לדאוג שהתובעת 2 תספק לנתבעת 1 שירותים משפטיים הקשורים לפינוי דיירים אלה. בתמורה לכך התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובעות סך של 100,000$ בצירוף מע"מ. הנתבע 2 ערב לתשלום סכום זה. בהתאם להסכם שילמה הנתבעת 1 סכום של 20,000$ בצירוף מע"מ כמקדמה (10,000$ בצירוף מע"מ שולמו לתובעת 1 ו- 10,000$ בצירוף מע"מ שולמו לתובעת 2). יתרת התמורה החוזית (בסך של 80,000$ בצירוף מע"מ) הייתה אמורה להשתלם לאחר פינוי שלושת הדיירים המוגנים מהמקרקעין (10,000$ בצירוף מע"מ לתובעת 2 ו- 70,000$ בצירוף מע"מ לתובעת 1). הנתבעים לא שילמו לתובעות את יתרת התמורה החוזית. מכאן התביעה.

2.          התובעות טוענות, כי הנתבעים, או מי מהם, הפרו את ההסכם, בין היתר, בכך שהכשילו את התובעת 1 מלקיים את התחייבותה לפינוי שלושת הדיירים. לטענתן, לאחר שהתובעת 1 הקדישה שעות עבודה רבות לטיפול בפינוי הדיירים המוגנים, "נעלמו" הנתבעים, או מי מהם, והחליטו לסיים את הליכי המשא ומתן עם הדיירים וכריתת הסכמי פינוי עימם, באמצעות משרד עורכי דין אחר. לנוכח האמור, עותרות התובעות לחייב את הנתבעים לשלם להן את יתרת התמורה החוזית בסך של 80,000$ בצירוף מע"מ (סכום של 426,763 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה). לחלופין, עותרות התובעות לתשלום שכר ראוי. התובעת 1 מבססת את תביעתה לשכר ראוי על 600 שעות עבודה שהשקיע מנהלה, אלון צדוק, לטענתו, בטיפול בענייני הנתבעים. התובעת 2 מבססת את תביעתה לשכר ראוי על 300 שעות עבודה שהשקיעה, לטענתה, הן בעצמה והן באמצעות עורכי דין מטעמה, במתן שירותים משפטיים לנתבעים, או מי מהם.

3.          הנתבעים טוענים, מנגד, כי ההסכם מיום 19.11.2003 הופר על ידי התובעת 1 ולא על ידם. לדבריהם, התובעת 1 לא קיימה את התחייבותה לפנות את שלושת הדיירים המוגנים מהמקרקעין. כיוון שההתקשרות בין התובעת 1 לבין הנתבעת 1 נבנתה על בסיס של שכר מותנה (קרי, בהעדר תוצאה, אין תשלום) אין התובעות זכאיות לשכר חוזי. יתר על כן, לנוכח מתכונת התקשרות זו, על התובעות להחזיר לנתבעת 1 את הסכום של 20,000$ בצירוף מע"מ, ששולם להן כמקדמה. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי תביעת התובעות לתשלום שכר ראוי לא הוכחה כדבעי, ומשכך דינה להידחות.

4.          עם מי הדין? זו השאלה הניצבת לפתחנו.

למען הסדר הטוב, וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

עיקרי העובדות

הנפשות הפועלות

5.          התובעת 1, חברת אלון צדוק בע"מ (להלן גם: "החברה"), עוסקת מזה שנים רבות במתן יעוץ בכל הקשור והכרוך לפינוי דיירים מוגנים ולא מוגנים. מר אלון צדוק (להלן: "מר צדוק") הוא מנהל החברה.

התובעת 2, עורכת הדין גב' גבריאלה צדוק (להלן גם: "עו"ד צדוק"), היא גרושתו של מר צדוק. עו"ד צדוק היא בעלת המניות היחידה בחברה ומשמשת כדירקטורית בה (ראו: תדפיס רשם החברות המתייחס לחברה, מוצג נ/1). החברה נעזרת בעבודתה בעורכי דין חיצוניים וביניהם משרד עורכי הדין מזרחי-צדוק, בו עובדת עו"ד צדוק.

6.          הנתבעת 1, חברת בית פרמא בע"מ (להלן גם: "בית פרמא"), רכשה מעיריית רמת גן (להלן: "העירייה"), בשנת 1996, את זכויות הבעלות בחלקות 224 (חלק), 225 - 228 בגוש 6109, ברחוב היוזמה 3 רמת-גן, למעט החלקים המיועדים לצרכי הרחבת דרכים, כבישים ומדרכות (להלן: "המקרקעין"). לפני החתימה על הסכם הרכישה דנן, הייתה בית פרמא בעלת זכויות חכירה לדורות במקרקעין.

ביום 11.4.2002 מכרה בית פרמא את זכויותיה במקרקעין לשותפות B1B2 (להלן: "השותפות" או "היזם"). בהסכם המכירה התחייבה בית פרמא לפנות את כל הדיירים המוגנים המחזיקים במקרקעין.

7.          הנתבע 2, מר משה כהן (להלן גם: "מר כהן"), הוא בעל מניות ומנהל בחברת בית פרמא.

הרקע להתקשרות בהסכם מיום 19.11.2003

8.          על המקרקעין, הנמצאים במתחם הבורסה ברמת-גן, ניצב (בשעתו) בניין בן שתי קומות הידוע כ"מתחם פרמא". בבניין ניהלו את עסקיהם ארבעה דיירים מוגנים כדלקמן:

א.    מאפית המרתף (93) בע"מ (להלן: "המאפיה") הנמצאת בשליטת מר כהן.

ב.    אהרון ניסים אשר לו 50% מזכויות הדיירות המוגנת ב"מסעדת המגף" (להלן: "המסעדה").

ג.     ה"ה משה וטובה טננבוים, מי שהפעילו באמצעות חברה בשליטתם (דפס כל בע"מ) בית דפוס וכריכיה בבניין (להלן: "בית הדפוס").

ד.    יורם שזירת חוטים בע"מ (להלן: "יורם שזירת חוטים") אשר נשלטה ע"י מר אלכסנדר שטיין. חברה זו ניהלה בבניין מפעל לשזירת חוטים.