פסק-דין בתיק א 11090/04

1.       רקע

ביום 08.06.04 הגישה יפית ברק-עטיה תביעה כנגד מינהל מקרקעי ישראל שעניינה החזר תשלום יתר בגין עסקת הקצאת מקרקעין במושב כרם מהר"ל. לטענת התובעת הפלה מינהל מקרקעי ישראל בין רוכשי מקרקעין שונים במושב כרם מהר"ל' ואפשר לאחדים לרכוש קרקע במחיר מוזל בעוד אחרים נאלצו לשלם מחיר גבוה הרבה יותר. כמו כן עתרה התובעת בתביעתה להשבת ריבית הפיגורים ששילמה.

ביום 07.03.06 ניתן פסק דינו של השופט יצחק עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה שעניינו תביעתם של רוכשי קרקעות בכרם מהר"ל כנגד מינהל מקרקעי ישראל באותה עילה לפיה פנתה התובעת לבית משפט זה. בפסק הדין נקבע כי העובדה שששה עשר רוכשי קרקעות ביישוב כרם מהר"ל זכו בהטבה כספית ניכרת לאור הוראת מעבר של המינהל, אינה מחייבת את המינהל להעניק הטבה זו גם לרוכשי קרקעות אחרים, אשר אינם עומדים בקריטריונים שנקבעו בהוראת המעבר. לאור העובדה כי עילת התביעה בה"פ 57/03 זהה לעילת התביעה של התובעת שלפני, חזרה בה התובעת מדרישתה להשיב לה את הכספים ששילמה בעבור הקרקע, וביקשה בסיכומיה למחוק (במקרה שפסק הדין אינו חלוט)  או לדחות את התביעה למעט עניין ריבית הפיגורים. כיוון שחלפה שנה מאז מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, והצדדים לא הראו שהוגש ערעור, הרי אני מניח שפסק הדין הפך לחלוט ולפיכך אני דוחה את התביעה בחלקה למעט התביעה להשבת הריבית ששולמה. 

2.       התביעה להשבת ריבית הפיגורים

התובעת חויבה בריבית בסך 58,340 ש"ח בשל איחור בתשלום שנדרש לטענת הנתבע בינואר 2001, ושולם ביום 28.04.02. לטענת התובעת, לא קיבלה לידיה את שוברי התשלום בינואר 2001, וכמו כן, טוענת התובעת לאפליה, שכן מלבדה לא חויב איש בריבית בשל העיכוב בתשלום. טענה שלישית לתובעת לעניין זה היא כי התנהלות איטית של המינהל עד להוצאת חשבונות חדשים תרמה לתפיחת החוב.

לטענת המינהל, יש לדחות את טענות התובעת לעניין הריבית מכיוון שהתובעת לא הצליחה להוכיח ששובר התשלום לא נשלח אליה. לעניין טענת האפליה טוען המינהל כי בהתאם לנוהלי המינהל, אשר התובעת היתה מודעת אליהם, עליה לשלם ריבית פיגורים החל מהיום ה- 31 ממועד אישור העסקה הראשוני, משלא שילמה את דמי החכירה תוך המועד שנקבע לכך. לחילופין טוען המינהל, כי אף אם אין מקום לחייב את הנתבעת בריבית פיגורים החל ממועד האישור הראשוני הרי שעדיין יש לחייבה בריבית פיגורים בגין 18 ימי איחור החל מהיום ה- 31 ממועד האישור השני- 10.03.02 ועד למועד התשלום בפועל- 28.04.02.

בפני העידו חגי ויפית עטיה מטעם התובעת ומר ישראל סקופ אשר שימש במועדים הרלוונטיים סגן מנהלת מחוז חיפה במינהל מקרקעי ישראל.

3.       האם שוברי התשלום הגיעו לתובעת בפברואר 2001?

ביום 01.01.01 נשלח לתובעת מן המינהל מפרט כספי ובו צויין מחיר הקרקע ותנאי התשלום. התובעת נדרשה לחתום על המפרט הכספי ולהשיבו למינהל. חתימת התובעת על מפרט זה היא מיום 15.01.01, ואילו חתימת המינהל על אישור קבלת המפרט החתום היא מיום 11.02.01.

לטענת המינהל, בעקבות חתימת התובעת על המפרט הכספי הומצא לתובעת אישור עסקה ושובר לתשלום בדואר רשום, כאשר העסקה היתה מותנית בתשלום השובר וחתימה על הסכם פיתוח בתוך 60  יום ממועד אישור העסקה שהוא 18.02.01. השובר לא שולם, וביום 21.08.01 נשלחה לתובעת הודעת ביטול עסקה בשל אי תשלום הכספים. במכתב תשובה להודעה זו מיום 06.09.01 טוענת התובעת כי השוברים כלל לא הגיעו אליה אף אם נשלחו, ולפיכך לא שילמה אותם ולא חתמה על הסכם הפיתוח. בתשובה למכתב זה הוציא המינהל מפרט כספי חדש ביום 06.01.02, עליו חתמה התובעת ביום 10.01.02 והוא התקבל במשרדי המינהל ביום 15.01.02. במכתב זה צוין כי סך כל ערך הקרקע לצורך ביצוע עסקה נכון לתאריך 31.12.01 הוא 532,899.52 ש"ח כאשר סכום חד פעמי כדמי חכירה מהוונים הוא 348,727.76. ביום 11.03.02 נשלח לתובעת אישור עסקה מיום 10.03.02.

טענת המינהל, כי אישור העסקה והשוברים נשלחו לתובעת בפעם הראשונה בפברואר 2001, לא הוכחה. המינהל לא הציג העתקים של אישור העסקה או השוברים אשר נשלחו. כמו כן לא הציג המינהל הוכחה אחרת למשלוח השוברים והאישור בדואר רשום. אמנם, התובעת היא שעליה לשאת בנטל השכנוע, אך אין בידיה להוכיח שלא קיבלה, ומאידך, בידי המינהל להוכיח ששלח בדואר רשום. יתר על כן, התובעת לא הכחישה קבלת הדרישה לתשלום פףיגורים, ומייד כאשר קיבלה דרישה זו הודיעה שלא קיבלה את השובר המקורי. אותו זמן היה קרוב למועד המשלוח והיה בידי המינהל לאתר את הראיות שבידו, אך הוא לא עשה כן והוציא מפרט חדש. לאור כל האמור אנימאמין לגירסת התובעת וקובע כי התובעת לא קיבלה את  שוברי התשלום בפברואר 2001.

4.       חיוב בריבית

נוהלי המינהל לגבי חיוב בריבית מופיעים במכתב אישור העסקה מיום 11.03.02. כך נכתב:

לידיעתך! התשלומים שעליך לשלם למינהל על בסיס ערך הקרקע הנ"ל ישארו קבועים למשך 30 יום בלבד מהמועד הקובע, ואילו החל מיום ה-31 שלאחר המועד הקובע ועד לתשלומם בפועל הם יוגדלו ע"י תוספת ריבית פיגורים יומית בשיעור שיהא מקובל במינהל במועד התשלום. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהדרישה להלן להשלמת המוטל עליך תוך 60 יום מהמועד הקובע או כדי לפגוע בתוצאת בטלות בקשתך במקרה של אי השלמת המוטל עליך תוך 60 יום.

כמו כן מצוין במכתב זה כי העסקה תבוטל באם לא תשולם התמורה בעבורה בתוך 60 יום ולא ייחתם הסכם פיתוח:

למען הסר ספק הננו להודיעך, כי אם תוך 60 יום מהמועד הקובע, מכל סיבה שהיא, בין מחמת סיבה שיש לך שליטה עליה ובין מחמת סיבה שאין לך שליטה עליה, לא תחתום על ההסכם בנוסח ובתנאים שאושרו ע"י המינהל, או לא תמלא אחר כל תנאי או דרישה שיחולו עליך לפני חתימת ההסכם או במעמד חתימתך עליו, לרבות ביצוע מלא של התשלום לפי אחד משני המסלולים הנזכרים לעיל , נראה את בקשתך להקצאת הקרקע לך כבטלה מעיקרה, והמינהל יראה את עצמו חפשי לעשות בקרקע כרצונו, לרבות התקשרות עם כל אדם אחר ביחס להקצאתה והקניית זכויות בה לכל אדם שהוא, וכל פניה בקשה או הצעה שלך לגבי הקרקע תחשב כבקשה חדשה שלך, אשר תידון ע"י המינהל לגופה. (ההדגשה אינה במקור). 

אין חולק כי העסקה, אשר לדברי המינהל, אושרה ביום 18.02.01, בוטלה ביוזמת המינהל באוגוסט 2001, ונשלחה על כך הודעה לתובעת. לאור ביטול העיסקה, ולאור העובדה שהמפרט החדש נעשה לפי הערכה חדשה נכון ליום 31.12.01, אין ספק כי העסקה שאושרה ביום 10.03.02 היא עיסקה חדשה, וזאת על פי המדיניות הנוהגת במינהל, כפי שהוצהר במכתב המנהל המצוטט לעיל. המינהל לא טען או הוכיח, כי המדיניות היתה שונה לפני אישור העסקה ביום 10.03.02. מכאן נובע כי העיסקה שאושרה ביום 10.03.02 היא עיסקה חדשה ואין היא אותה עיסקה שלא יצאה אל הפועל בשנת 2001.

לטענת המינהל בסיכומיו, לאור האמור בעדותו של מר ישראל סקופ העסקה הראשונית הוגשה שוב לאישור ולפיכך יש לגבות ריבית פיגורים מיום אישור העיסקה הראשונה:

ש.      האם נכון שאלה שלא שילמו מאומה בשנת 99 ולא שילמו גם לפי התעריף החדש נדרשו לבסוף על פי הודעת החלטת המנהל לשלם את התעריף הישן ללא ריבית וללא קנס כלשהו.

ת.       מרגע שהכירו בבקשה מסוימת שהיא צריכה להיות נדונה להתבצע עסקה על פי טבלה לתאריך נכון הרי שעסקה מבוצעת על פי הטבלה בהצמדה ליום פרסום הטבלה, יום אישור העסקה והצמדה ליום פירסום הטבלה. ריבית לוקחים או גובים רק בעסקה שמועדה שהתבצעה למעלה מ- 30 יום לאחר שאושרה. זאת אומרת, התבצעה עסקה על פי מסד נתונים מסוים ומסיבה כלשהי העסקה לא יצאה אל הפועל. על פי נוהלי המנהל ניתן למבקש עסקה לחרוג 30 יום נוספים ומהיום ה- 31 הוא משלם ריבית יומית על פי השיעור שנהוג על פי החשב הכללי. ביום ה- 60 מתבטלת העסקה. הודעה על כך מועברת למבקש. היה וקורה כמו במקרה של הגב' התובעת שעסקה שלא יצאה אל הפועל למרות שהיה אישור עסקה ועברו 60 יום מוגשת שנית לאישור ההנהלה, גובים ריבית מיום אישור העסקה בפועל. זה מה שקרה במקרה פה.

האמור בעדותו של מר סקופ סותר את האמור במכתב המינהל. לפי האמור במכתב לא ניתן להגיש עסקה שנית לאישור ההנהלה, אלא מוגשת בקשה שנדונה כחדשה. אף מר סקופ, בעדותו מעיד כי ביום ה- 60 מתבטלת העיסקה ומועברת על כך הודעה למבקש. לפיכך, האמירה כי העסקה "מוגשת שנית לאישור ההנהלה" אינה מדויקת ואינה יכולה להתקיים אף לשיטתו של מר סקופ. איני מקבל איפוא את עדותו של מר סקופ בענין זה. למרות האמור בעדות זו, אין בה כדי להוכיח כי ישנה מדיניות של המינהל להגיש מחדש עיסקה שבוטלה, שכן אף בעדות זו נאמר כי לאחר 60 יום מתבטלת העיסקה. לפיכך, אני קובע כי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל היא לבטל עסקאות 60 יום לאחר אישורן, באם לא מתקיימים התנאים לביצוע העיסקה- משמע תשלום וחתימה על הסכם פיתוח. מכאן נובע כי העיסקה מ- 2001 בטלה ועברה מן העולם, ואילו העיסקה מיום 10.03.02 היא עיסקה חדשה. 

ריבית פיגורים, גם לפי הוראות המינהל, נגבית על איחור בתשלום. אין צורך לשלם על עיסקה שבוטלה. החיוב לתשלום היה לפי העיסקה השניה, שהיא שהתקיימה בין הצדדים בסופו של דבר. על כן, גביית ריבית פיגורים מיום אישור העסקה הראשונה שבוטלה, אינה כדין והמינהל היה זכאי לגבות ריבית פיגורים רק מ- 31 יום לאחר יום אישור העסקה השניה אשר יצאה אל הפועל.

לטענת המינהל יש לחייב את התובעת ב-18 ימי ריבית פיגורים החל מהיום ה- 31 ממועד האישור השני- שהוא 10.03.02,  ועד למועד התשלום בפועל- 28.04.02. אני מקבל את טענת המינהל שלא נסתרה על ידי התובעת, לגבי תשלום ריבית הפיגורים החל מהיום ה- 31 ממועד האישור השני וקובע כי על המינהל להשיב לתובעת את ההפרש שבין ריבית הפיגורים ששולמה עבור התקופה שבין 18.02.01 לבין 28.04.02 ובין ריבית הפיגורים שצריכה התובעת לשלם עבור 18 ימי איחור בתשלום.