פסק-דין בתיק א 11040/04

פרויקט לבניית 550 יחידות דיור צמודות קרקע לישובים מתן ולפיד (להלן: "הפרויקט") לווה בליווי בנקאי על ידי הבנק הנתבע (להלן:"הבנק"), בגין ביצוע עבודות פיקוח שנעשו על ידי התובעת, התובעת תשלום שכרה בתמורה לביצוען של העבודות.

העובדות הנדרשות לעניין הינן  מצומצמות ופשוטות בתכלית:

התובעת, חברה העוסקת - בין היתר - בביצוע עבודות פיתוח, תשתית ופיקוח על עבודות בנייה קבלניות, התקשרה עם חברת דנהאוז יזום והשקעות בע"מ (להלן: "דנהאוז") בשני חוזים; חוזה מיום 14.12.92 לפיקוח על בניית הפרויקט וחוזה מיום 6.6.95 להתקנת מערכות חשמל, מים וביוב בפרויקט (להלן: "החוזה"). דנהאוז שימשה כקבלן וכיזם ממנו הזמינה העמותה, שאיגדה את תושבי הישובים מתן ולפיד, את בניית הפרויקט. בהתאם לחוזה שנכרת ביום 8.8.92 בין העמותה לבין חברה לפיתוח אזור לוד רמלה בע"מ (להלן: "לורם"), ולבין דנהאוז והבנק, שימש הבנק כבנק המלווה של הפרויקט.

דנהאוז שכרה את שירותיה של סולל בונה כקבלן ראשי לביצוע הפרויקט.

את חשבונות קבלני הביצוע שילמה דנהאוז ישירות מחשבונה לחשבון הקבלנים בעוד שבהתאם להתחייבות חוזית של הבנק כלפי סולל בונה התחייב הבנק לשלם את חשבונות סולל בונה עבור ביצוע עבודות הבנייה המבוצעות על ידו בפרויקט.

עבודות הבנייה לביצוע הפרויקט החלו בשנת 1993 ומתחילת שנת 1996 התגלו קשיים בתשלום התמורה שהתחייבה בה דנהאוז לקבלני המשנה. דנהואז לא עמדה אף בקיום התחיבויותיה כלפי התובעת ועל כן  מחודש אפריל 1996 צמצמה התובעת את מספר המפקחים שעבדו מטעמה בפרויקט. צעד זה, בו נקטה התובעת, גרם לשיבוש המהלך התקין של הבנייה, על פי הקצב המתוכנן , ולפיכך יזם מנהל הבנק , מאיר מנחם אלדר (להלן: "מנהל הבנק"), פגישה במשרדו לפתרון הבעיה שנוצרה כאמור.

בישיבה שהתקיימה במשרדו של מנהל הבנק בסוף חודש יוני 1996 (תאריך מדויק אינו ידוע),  השתתפו מנהל הבנק, פקיד בכיר נוסף מטעם הבנק - העד רוני כתב (להלן: "כתב"), שני נציגים מטעם סולל בונה - ה"ה רפופורט ושיינברג, מנהל דנהאוז מר דודאי, מנכ"ל  לורם מר אצקוביץ ומנהל התובעת, טוביה דגן (להלן: "דגן" ולהלן: "הישיבה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי באותה ישיבה נדונו הבעיות הקשות בהן ניצב הפרויקט כתוצאה מאי ביצוע התשלומים המגיעים מדנהאוז לקבלנים השונים. דעות הצדדים חלוקות אשר לדברים שנאמרו בקשר לתשלומים עתידיים שישולמו לקבלנים לצורך המשך ביצוע עבודות הבנייה על ידם. לטענת התובעת התחייב מנהל הבנק כי מכאן ואילך הבנק הוא זה שיפרע את החשבונות שיוגשו על ידי הקבלנים, זאת על מנת להבטיח את המשך ביצוע הפרויקט עד להשלמתו. הבנק טוען כי לא נתן התחייבות כאמור וכי כל שאמר מנהל הבנק הוא שהבנק יודיע לבנק דיסקונט, בו נוהלו חשבונות הליווי, כי אינו מתנגד לשחרור כספים מהחשבונות האמורים, ישירות לזכות חשבון הבנק של הקבלנים, ובתנאי שבחשבונות הליווי יוותרו כספים לתשלום (סעיף 7 סיפא לתצהירו של מנהל הבנק).

אין מחלוקת כי לאחר הישיבה חזרה התובעת לעבודה בהיקף מלא בפרויקט, חשבונותיה  לחודשים אוגוסט עד אוקטובר 1996 שולמו במלואם על ידי הבנק, אף מחצית חשבון חודש נובמבר 1996 שולמה על ידי הבנק ומאז הפסיק הבנק לשלם את חשבונותיה של התובעת. כתוצאה מכך הודיעה התובעת לדנהאוז במכתב מיום 19.1.97 (נספח 15 לתצהירו של דגן) כי היא מפסיקה את עבודתה בפרויקט.

לאחר שהתובעת לא הצליחה להיפרע מדנהאוז, היא הגישה תביעתה נגד הבנק בטענה כי במהלך הישיבה נכרת חוזה בינה לבין הבנק לפיו כל עוד היא מבצעת את העבודה בפרויקט ישולמו חשבונותיה על ידי הבנק. משהפסיק הבנק לשלם את החשבונות כאמור, הוא הפר את החוזה עימה. התובעת תובעת מהבנק את יתרת התשלומים  המגיעים לה על פי חשבונותיה עד ליום  19.1.97. בנוסף טוענת התובעת כי הבנק החזיק בכספיה, שהיוו ערבויות ביצוע, ואשר אותם הוא סרב להחזיר לה, אלא לאחר זמן מיום הדרישה להחזרתם. לפיכך תובעת התובעת הפרשי הצמדה וריבית עבור ההשהיה בהשבת כספי הערבות כאמור. כמו כן תובעת התובעת פיצוי  עבור הפסקת התשלומים על ידי הבנק מבלי שניתנה לה הודעה מספקת לכך.

לחלופין טוענת התובעת כי הבנק הציג בפניה מצג , גם אם לא עלה כדי התחיבות חוזית, לפיו הוא ישלם את חשבונותיה וכי רק על סמך מצגו שבה לעבודה סדירה בפרויקט. עוד טוענת התובעת לחיובו של הבנק בסכום התביעה מכוח הפרת חובת הנאמנות והזהירות החלות על הבנק בהיותו תאגיד בנקאי.

דיון.

במסגרת העדויות שהובאו בפני הוכח כי מנהל הבנק אכן התחייב כלפי דגן לשלם את חשבונותיה של התובעת כל עוד היא מבצעת את העבודה בפרויקט וכי התחייבות זו הינה התחייבות ישירה של הבנק כלפי התובעת. אני דוחה את טענת הבנק על כי  אותה התחייבות התמצתה בסידורים פרוצדורליים טכניים בדבר העברת כספים מחשבונות הליווי לחשבונה של התובעת, ואנמק;

1.         עדותו של דגן הרשימה במהימנותה והעד חזר באופן עקבי, המעורר אמון, על התחייבותו של מנהל הבנק לשלם את חשבונות הקבלנים, בין היתר את חשבונותיה של התובעת וכי רק בהתבסס על התחייבות זו, החזיר את התובעת לעבודה מלאה בפרויקט;

"ש. אתה הבנת שהבנק יכבד את החשבונות שלך מכספי הבנק.

ת. מאה אחוז. לא הייתי דורך בפרויקט אם לא היה מי שמתחייב. מנהל הבנק אמר שהוא מאשר את תקציב הפרויקט.

ש. אתה הבנת שהבנק ישלם מכספי הבנק.

ת. מה היה קשה למנהל הבנק להגיד שהוא ישלם כל עוד שיש כסף. הוא עשה חשבון שהכספים אולי יגיעו אליו בשלב מאוחר יותר. אם מנהל בנק אומר לי שבמחיר הזה הוא גומר את הפרויקט מה יותר טוב מזה. "

(עמ' 12 לפרוטוקול שורות 22 - 28)

וכן: