פסק-דין בתיק א 11017/04

בהתאם להסכמת הצדדים ניתן פסק דין זה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984. עוד הסכימו הצדדים כי פסק הדין יכלול הנמקה קצרה.

מהות התביעה:

חוזה הפצה בין יבואן של מוצרי ויטמינים וצמחי מרפא שונים  (להלן: "הכמוסות") לבין מפיץ, שנכרת בעל פה, משכו שלושים שנה והוא בא לידי סיום בעקבות הודעת היבואן , היא התובעת, מיום 26.6.03 על הפסקת הקשר החוזי החל מיום 1.9.03.

הנתבעת, היא המפיץ, מאנה לקבל את ההודעה המוקדמת הקצרה, כטענה, ולפיכך לא שילמה לתובעת סך של 1,229,263.02 ש"ח, המהווה תמורה עבור כמוסות שרכשה מהאחרונה במהלך החודשים יוני יולי 2003.

לאחר הבאת הראיות הסכימו הצדדים, כאמור, למתן פסק דין על דרך הפשרה; אין מחלוקת בדבר יתרת סכום חובה של הנתבעת לתובעת, כמצוין לעיל, והצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בשאלת משך זמן ההודעה המוקדמת, הראוי בנסיבות העניין, והגבילו את ההכרעה לתקופה שלא תפחת משישה חודשים ולא תעלה על שנים עשר חודשים. כן יש להכריע בשאלת גובה הפיצוי עבור כל חודש של הודעה מוקדמת.

אורך תקופת ההודעה המוקדמת:

השיקולים בקביעת אורך התקופה פורטו בע"א 442/85 משה זהר ושות' ואח', נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ ואח', מ"ד (3) 661 (להלן: "פרשת טרבנול"). נקבע כי סבירות ההודעה נבחנת באספקלריה של שני גורמים: משך הקשר החוזי ופרק הזמן שנקצב בהודעת הביטול. הגורם הראשון נועד לאפשר לצד שכנגד להפיק רווח מהעסקה, לאחר כיסוי השקעותיו והוצאותיו. הגורם השני נועד לאפשר לצד שכנגד להתארגן ולהיערך מבחינה עסקית לסיום הקשר, לרבות מציאת מקורות חדשים להפקת רווח (עמ' 674 ו- 696 לפסק הדין). בפרשת טרבנול מביע השופט א. ברק דעה כי משך הזמן הסביר להודעה מקודמת נועד, בנוסף לאמור לעיל, לאפשר למפיץ להינות ממאמציו בהחדרת המוצר לשוק. שיקול זה אינו רלוונטי בעינינינו שכן מנכ"ל הנתבעת , העד איתן גל (להלן: "מר גל") , הודה בחקירתו הנגדית, אם כי לא על נקלה, כי הנתבעת שימשה כעין שליח הפצה לוגיסטית (עמ' 44 לפרוטוקול) וכי כל פעולות הפרסום נעשו על ידי התובעת (עמ' 45, 46 לפרוטוקול). זו גם המסקנה העולה ממוצג ת/ 2 - דו"ח הנתבעת לבורסה סעיף 7.1.7.

אבחן את המקרה שבפני לאור הקריטריונים הללו וקריטריונים נוספים שהותוו בפסיקה:

משך הקשר החוזי: שלושים שנות עבודה משותפת כאשר הוצאות והשקעות הנתבעת, על פי טענתה, הינן נמוכות , שכן הן נבלעות בהוצאות הפצה של כ- 4,000 מוצרי טבע ורפואה אחרים אותם מפיצה הנתבעת. לפיכך, ההשקעה וההוצאות שבהפצת הכמוסות כוסו תוך פרק זמן קצר ממועד תחילת הקשר החוזי (לענין זה ראה ע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ  נ' פריסטנברג, נ "ג (5) שם תקופת קשר חוזי קצרה, שארכה כשנה וחצי, היוותה שיקול לקביעת משך תקופת ההודעה המוקדמת בשל פירות ההשקעה שטרם הבשילו). לכן, כאשר הקשר נמשך כשלושים שנה, והמוצרים המשווקים מהווים אך פרומיל מכלול המוצרים המשווקים על ידי הנתבעת (ראה חוו"ד המומחה, פרופ' עזרא סדן מטעם הנתבעת), הרי שהנזק כתוצאה מהפסקת הפעילות יהא קטן יחסית. הוא הדין אשר לאלמנט הצפייה להפקת רווחים מהקשר החוזי, אשר בנסיבות מקרה זה כבר מומש שנים רבות לפני סיום החוזה.

כמו כן יש להתחשב, בנסיבות המקרה, בהתנהגות הצדדים לחוזה. הוכח, להנחת דעתי, כי בשנים האחרונות שקדמו לניתוק הקשר החוזי חלה התדרדרות ביחסי האמון ששררו בין הצדדים. התובעת נאלצה, חרף רצונה, להשתתף באירועי מכירות שארגנה הנתבעת פעמיים בשנה ובאופן הזה העלתה הנתבעת את שיעור העמלה המוסכם. אמנם אין המדובר ב"אילוץ" במובן המשפטי של המושג, אך מקובלת, מהימנה ועדיפה עלי גרסת מנהלי התובעת, אשר לקשרי העבודה השבירים ששררו בין הצדדים בשנתיים שלש שקדמו להודעה בדבר סיום החוזה.

לפיכך לא היתה זו הפתעה ממשית לנתבעת, או לפחות היתה צריכה לצפות כי הקשר החוזי יבוא לסיומו ביוזמת התובעת.

בהקשר זה ראוי להוסיף כי הצורך בהתארגנות להפצת מוצר מקביל או מתחרה לתובעת, כבר נעשה בעבר על ידי הנתבעת ותוך פרק זמן קצר היא החלה להפיץ מוצר מתחרה (מוצרי G.N.C).

נוכח החלת מבחנים אלה אני סבורה כי פרק זמן של שישה חודשים, לצורך מתן הודעה מוקדמת, הינו פרק זמן ראוי ונכון בנסיבות הענין. בנוסף, פרק זמן זה בא לידי בטוי בחוזי הפצה אחרים שכרתה הנתבעת עם יבואנים או יצרנים אחרים, שכן על פי הדו"ח לבורסה (מוצג ת/3) במרבית החוזים פרק הזמן המוסכם הינו בין שישה לשניים עשר חודשים. נראה, על כן, כי על פי נוהגה של הנתבעת, תקופת מעבר של שישה חודשים הינה תקופה המקובלת עליה בהתקשרויות אחרות מאותו מן וסוג.

הנתבעת קיבלה מהתובעת הודעה מוקדמת של חודשיים, אותה ראוי היה לנכות מפרק הזמן שנקבע לעיל, יחד עם זאת, לאור הסכמת הצדדים, יועמד פרק הזמן להודעה המוקדמת, על שישה חודשים.

גובה הפיצוי:

הצדדים חלוקים אם יש לחשבו לפי מלוא גובה העמלה שהגיעה לנתבעת, דהיינו 10% ממחזור המכירות השנתי, בתקופה שקדמה לסיום הקשר החוזי, או שמא יש לחשב הפיצוי לפי מלוא העמלה בניכוי הוצאות. בפרשת טרבנול נקבע כי יש לחשב את שיעור הפיצוי על פי "השווי הנקי" או הרווח הנקי של המשיבה (עמ' 701 לפסק הדין). כך אף נקבע בפסקי הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים בתל אביב ובחיפה (ראה ת.א. (ת"א) 1559/00 מדיטכניקה בע"מ נ' SORIN BIOMEDICA S.P.A  , ת.א (ת"א) 3074/00 ידידיה גורן ואח' נ' עיריית ת"א וכן  ת.א. (חי') 437/00 גרניט הגליל בע"מ נ' שיש אלוני בע"מ).

העמלה החודשית שנגבתה על ידי הנתבעת, עובר לסיום הקשר הינה, לפי ממוצע שנתי, כדלקמן:

100,000 ש"ח = 10%  X  12 (חודשים) : 12,000,000 ש"ח (מכירות)

אין ספק, והכל מסכימים, כי קיימות הוצאות בהפצת הכמוסות, אך קשה לכמתן לסכומים לאור העובדה שהן מהות מספר פרומילים בודדים מסך המוצרים המשווקים על ידי הנתבעת. לפיכך, בנסיבות אלה, יש לקבוע את הרווח הנקי על דרך האומדנה והוא יעמוד על סך של 75% מהרווח הגולמי. דהיינו, הפיצוי החודשי הינו בסך 75,000 ש"ח ועבור חצי שנה, סך של 450,000 ש"ח.