פסק-דין בתיק א 11000/03

1. בפני בקשה שהגישו המבקשים (הנתבעים) לסילוק התביעה של המשיב (התובע) שהוגשה ע"י התובע בת.א. 11000/03.

אין מחלוקת, כעולה מנספחים א'-י"א לבקשה, שביום 15.9.91 ניתן בביה"ד לעבודה בת"א פס"ד לטובת התובע בתביעתו כנגד מעבידתו האחים רוקס בע"מ (להלן: " החברה").

אין מחלוקת גם שבשנת 94 הגיש המבקש 1 (להלן: " המבקש") תביעת שכ"ט כנגד המשיב בת.א. 74230/94 לתשלום שכר טרחתו לאחר שהמשיב זכה בתשלום כספים מהחברה לאחר הסכם פשרה שהסכים לו.

אין גם מחלוקת שביום 21.9.95 בדיון בפני כב' השופט גבאי בת.א. 74230/94 הסכימו המבקש והמשיב להעביר את המחלוקת להכרעת בורר מלשכת עוה"ד שיקבע אם וכמה מגיע שכ"ט למבקש מהמשיב ושביום 26.5.96 ניתן  ע"י הבורר עו"ד רמי ביאזי פסק בוררות שלפיו חויב המשיב לשלם למבקש סכומים מסוימים בגינם נפתח תיק ההוצל"פ אותו מבקש המבקש לבטל.

אין גם מחלוקת שביום 16.12.96 הגיש המבקש בקשה לאישור פסק בורר ובהעדר בקשה לביטול הפסק אושר פסק הבורר ביום 15.6.97 ע"י כב' השופט גבאי.

אין גם מחלוקת שביום 14.11.00 הגיש המשיב בקשה לביטול פסה"ד ועיכוב כל ההליכים עקב גילויים אחרונים שנודע לו על השעיית המבקש מלשכת עוה"ד לתקופה של 5 שנים מ- 10.7.84 ועד 9.7.89 ובקשה זו נדחתה ע"י כב' השופט גבאי ביום 12.12.00 כשגם בקשה נוספת שהגיש המשיב ב- 20.3.01 נדחתה על הסף בהחלטת כב' השופט גבאי מיום 24.4.01

כן ניתנה החלטה נוספת מיום 12.6.03 בה נאמר ע"י כב' השופט גבאי שהעובדה כי המבקש מושעה מלשכת עורכי הדין אינה יכולה לשנות את התוצאה.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לקבל את הבקשה ולדחות את            התביעה על הסף, מחמת מעשה בי"ד והעדר עילה .

למרות כל ההחלטות השיפוטיות הנ"ל, המשיב פונה פעם נוספת בתביעה הנוכחית וטוען את אותן טענות שטען בבקשה לביטול פסק הבורר ואף טענות שטען בכתב ההגנה בתביעה שהגיש נגדו המבקש לתשלום שכר טרחה, טענות שנדחו, כשקיים כנגדו פסק בורר חלוט ותיק הוצל"פ שנפתח כנגדו בגין פסק זה והמשיב מבקש לסגרו בהליך זה, ולהשיב את שכה"ט ששילם וזאת בניגוד לפסק דין חלוט שהבקשות לביטולו, כולל הטענה לאותן עובדות חדשות הקשורות לגילוי ההשעיה של המבקש, נדחו ע"י ביהמ"ש.

המשיב מתבסס על טענה  אחת בלבד שנודעה לו בשנת 97 שהמבקש היה מושעה ל- 5 שנים מלשכת עוה"ד וזאת עד 7/89 וזאת בזמן שפסה"ד בביה"ד לעבודה וחלק גדול מההליכים שם נוהלו ע"י המבקש בזמן שהוא כבר לא היה מושעה מלשכת עוה"ד החל מ- 7/89 ולפני כן ננקטו ההליכים ע"י הנתבעת  2, עו"ד יהודית שינפוקס, שהתובע מציין בעצמו בכתב התביעה שהוא חתם בפניה על בקשה לעיקולים זמניים והיא גם זו שהגישה את התביעה לביה"ד לעבודה.

אין באמור לעיל, כדי לשנות מהעובדה שניתן פס"ד לטובת המשיב בביה"ד לעבודה בשנת 91, בזמן שהמבקש לא היה מושעה, בהסכם פשרה שהמבקש הסכים לו, ושהמשיב בעצמו הסכים בתביעה שהגיש נגדו המבקש לתשלום שכ"ט עו"ד בגין ההליך בביה"ד לעבודה, להפנות את ההכרעה בעניין שכה"ט לבוררות שם ניתן פסק דין חלוט.

היום, מנסה המשיב לטעון את אותן טענות שטען במסגרת הבוררות טענות שנדחו כבר בפסק בורר חלוט כמו הטענה לגבי ה- 11,000 ש"ח שנטענה כבר בכתב ההגנה של התובע במסגרת תביעת המבקש כנגדו לשכ"ט עו"ד , בלא שהמשיב מצביע על נזק כלשהו שנגרם לו מכל ההליכים שנוהלו לפחות החל משנת 89 לאחר תום השעיית המבקש מלשכת עוה"ד או על קשר סיבתי בין ההשעיה לבין טענות התובע שנדחו כאמור בפסק בורר חלוט, כולל לגבי שכ"ט עו"ד של המבקש וזאת בהסכמת המשיב ולאחר שהמשיב זכה בתביעתו כנגד מעבידתו בבי"ד לעבודה בהסכם פשרה שהסכים לו כך שאין כל קשר בין הפעולות הנ"ל שנעשו בהסכמת המשיב לבין טענות המשיב לגבי תקופת ההשעיה של המבקש שהסתיימה ב-1989.

הנזקים הנתבעים בתביעה, מעבר לניסיון לסגור את תיק ההוצל"פ בגין שכה"ט ששולם (נזק כלכלי מקצועי ונזק אישי משפחתי ובריאותי) הם סתמיים וכלליים ונובעים כולם מהטענה שהמבקש היה מושעה מלשכת עוה"ד בזמן שהמשיב פנה אליו לייצגו בביה"ד לעבודה ולכך אין כל קשר סיבתי לתביעת שכה"ט בגין תיק שהתובע זכה בו, בהסכם פשרה שהסכים לו בניהולו של המבקש לפחות לאחר סיום ההשעיה, וכנ"ל לגבי הנזקים האחרים הנתבעים בתובענה, כך שלתובע אין עילה כלפי הנתבעים.

יש לציין שאמנם התביעה הנה גם כנגד התובעת 2, עו"ד שיינפוקס, אך למעשה התביעה עוסקת רובה ככולה בנתבע 1, כשהנתבעת 2 היא זו שטיפלה בתביעת התובע בביה"ד לעבודה עד לסיום השעיית הנתבע 1 בשנת 1989 כשמעבר לכך שיש השתק ומעשה בי"ד לגבי נושא שכה"ט, הרי כל עילת התביעה עוסקת למעשה ביחסו של התובע עם הנתבע 1 בלבד וסובבת סביב נושא שכה"ט של הנתבע 1 שבגינו היה הסכם פשרה ופסק בוררות חלוט אותו מנסה התובע כיום בחלוף השנים לבטל, כשהסעד המבוקש בתביעה מלבד הנזקים הכלליים והסתמיים הינו לבטל את ההסכם בין התובע לנתבע 1 ולצוות על הנתבע 1 להשיב את שכה"ט שקיבל. כך שלמעשה הטענות של התובע הנן כנגד הנתבע 1 (למרות שקיים מעשה בי"ד גם כנגד הנתבעת 2 בנושאים הנתבעים וכן היעדר עילה כנגדה).

בנסיבות תיק זה קיים מעשה בי"ד המשתיק ומונע את המשיב מלתבוע את תביעתו וכן אין למעשה לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעים כשאין קשר בין הטענה של התובע להשעיית הנתבע 1 שהסתיימה ב-1989 והסכמתו להסכם הפשרה בביה"ד לעבודה בשנת 91 לאחר שהנתבע 1 לא היה מושעה ולהסכמתו של המשיב ב- 1994 להעברת התביעה לשכ"ט עו"ד לבוררות וזאת בזמן שהתובע נהנה מעבודת הנתבע 1 וקיבל כספים נכבדים בתביעה בביה"ד לעבודה.

התוצאה הינה שאני דוחה את התביעה על הסף. אני מחייב את המשיב לשלם למבקשים ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

הדיון ביום 10.2.2005 מבוטל.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד בשבט תשס"ה (24 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.