פסק-דין בתיק א 10996/06

התובע, ליאור חתן, יליד 1977, הגיע לביה"ח הגליל המערבי בנהריה בתאריך 1.6.02 בשעה 18:30 לערך (להלן: "ביה"ח").

עפ"י כתב התביעה, הסיבה להגעתו לביה"ח היתה תאונת דרכים, בה היה מעורב ונפצע, ועל כן זכאי הוא לפיצויים עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1965.

נסיבות התאונה מתוארות בכתב התביעה כדלקמן:

" בתאריך 1.6.02 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, עת ביקר התובע בחוף בצת, ורצה להצטלם על אופנוע שעמד שם, וכשישב התובע על האופנוע בכדי להצטלם, הגיח לפתע רכב מסוג סיטרואן (להלן: "הרכב"), אשר נכנס אל החוף, ונסע על החול, ופגע בתובע, כשהוא יושב על האופנוע, והעיף אותו ממקומו, והמשיך בדרכו, וברח מהמקום מבלי למסור את פרטיו ו/או את פרטי רכבו, ומבלי לדרוג לטפל בתובע ולהזעיק עבורו עזרה."

הפגיעה בתובע היתה לא קלה, הוא נפגע בין השאר בטחול ובריאה השמאלית, ואף נזקק לניתוח של כריתת הטחול. התובע היה מאושפז כשבוע ימים.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי הגירסה הנ"ל היא גירסת בדים, דמיונית, והתביעה היא תביעת מרמה, שכן, התובע באמת נפגע באותו יום, אך היה זה כאשר רכב על אופנוע ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. במצב דברים זה, אין התובע זכאי לפיצויים מאת הנתבעת.

היות שזו היתה עמדת הנתבעת, פוצל הדיון לצורך הכרעה תחילה בשאלת החבות. נשמעו ראיות הצדדים, והוגשו סיכומים ע"י באי-כוחם.

ראיות התביעה

העד היחיד מטעם התובע היה הוא עצמו. לתצהיר העדות הראשית מטעמו לא צורף כל מסמך. המסמכים, אשר צורפו לכתב התביעה היו:

1.         אישור משטרה.

2.         מסמכים רפואיים.

3.         תלושי שכר.

4.         מכתב פיטורין בגלל "תאונת אופנוע".

למעשה, כל המסמכים, אשר מצויים בתיק, הוגשו ע"י הנתבעת

התובע מתאר בתצהירו את האירוע בו נפגע לפרטי פרטים. לגירסתו, מידי שבת הוא נוהג להגיע אל החוף, על מנת לצפות באופנוענים וטרקטורונים המגיעים לשם, ועושים פעלולים והופעות בפני הנוכחים. אל המקום הגיע ברכב מסוג מאזדה 323. התובע מתגורר במושב שתולה.

באותו יום, כאשר הגיע למקום, החנה את הרכב, ירד אל החוף, הבחין באחד האופנוענים, אותו הוא רואה מידי שבת, משתולל על החוף, ואנשים מצלמים אותו. הוא, התובע, ביקש להצטלם על האופנוע עם הציוד, דהיינו הקסדה והחליפה, ואכן נהג האופנוע נעתר לבקשתו, ומסר לו את החליפה ואת הקסדה בכדי להצטלם על האופנוע.

התובע הצהיר, כי בעוד הוא מנסה להתיישב על האופנוע, אשר עמד על גבעת חול קטנה, הגיח מן הגבעה רכב, אשר ירד לחול וכביכול (כך בתצהיר) נסע במהירות מופרזת, לא הצליח לעצור, פגע בו והעיף אותו ממקומו.

התובע הצהיר, כי הספיק לראות שמדובר ברכב מסוג סיטרואן קסרה בצבע לבן, ממנו ירדו גבר ואישה, שדיברו במבטא ערבי, וברחו מהמקום. מיד לאחר שהבחין בכך איבד את הכרתו, והתעורר ומצא את עצמו באמבולנס בדרך לביה"ח בנהריה.

בתגובה לטענות הנתבעת הצהיר התובע, כי באותה התקופה לא היה בחזקתו אופנוע כלשהו, והוא לא נהג באופנוע כלל.

התובע נחקר ארוכות ע"י ב"כ הנתבעת, אשר ביקש לקעקע את גירסתו. פרטים רבים סיפר התובע לראשונה בעת החקירה הנגדית, כמו למשל, כי לביה"ח פונה ע"י שני אמבולנסים, אחד צבאי ואחד אזרחי, כי כאשר הגיע לביה"ח היה שם דודו, מר דודו חתן, וכי היו במקום כ-10 אנשים.

במהלך החקירה נזכר התובע, כי בנוסף לשני האמבולנסים שהעבירו אותו, היה מעורב גם טנדר, אשר היה שייך לדודו הנ"ל, והוא הוציא אותו משם היות והאמבולנס הצבאי לא יכול היה להגיע למקום בו נמצא. זאת, הוסיף התובע, נודע לו יותר מאוחר מפי אימו. הוא לא ידע זאת מלכתחילה כי איבד את הכרתו.