פסק-דין בתיק א 10992/05

1.         בפני תביעה בגין פיצוי לנזקי רכוש אשר ארעו לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 22.10.04 בכביש מספר 4 (על פי טופס המידע המשטרתי, התאונה היתה "מנחל שורק עד מחלף השבעה בשעה 11:40").

            בתאונה היה מעורב רכב התובע מסוג וולוו (להלן: "הוולוו"), ורכב הנתבע מסוג סובארו (להלן: "הסובארו").

2.         לטענת התובע בכתב התביעה, הוא עצר את רכבו מפאת תקלה בשולי הכביש, ובעודו עומד בשוליים, שמע חבטה חזקה מאחור, והסובארו פגעה בו פגיעה קשה אשר הובילה להכרזת הוולוו כאבדן כללי.

            הנזק אשר נגרם לוולוו בצירוף שכר טרחת השמאי, הוצאות גרירה, והוצאות משפטיות, הם הנתבעים במסגרת התביעה שבפני.

3.         הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי התובע הוא אשם בתאונה וגרם לה כאשר ניסה בפתאומיות להשתלב בכביש, ממקום עמידתו בשוליים.

4.         בתיק זה התקיימו שני דיוני הוכחות, האחד ביום 1.11.05 בו נשמעו התובע והנתבע, והשני מיום 21.12.05, במהלכו נשמע עד נטראלי, מר גוייכמן משה ניסים (להלן: "העד") ובסיומו סיימו הצדדים את טענותיהם.

5.         לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוצגו בפני ושמעתי את העדויות, אני קובעת כי דין התביעה להדחות וכי האחריות לתאונה מוטלת על התובע, אנמק קביעתי זו.

6.         למעשה עלי להכריע עובדתית בשאלה, האם התאונה התרחשה כאשר רכב התובע עומד בשולי הכביש והנתבע פוגע בו מאחור, כטענת התביעה, או שמא התאונה התרחשה עקב התפרצותו של התובע לנתיב נסיעתו של הנתבע.

7.         הראיות כולן תומכות בגירסת הנתבע : העד, שהינו עד אובייקטיבי אקראי, אשר אין לו הכרות עם מי מהצדדים העיד בפני כי התאונה התרחשה במסלול הימני בתוך הכביש ולא בשוליים (ראה: פרו' עמ' 4 ש' 9). עוד אמר העד כי הוא ראה את התאונה בזמן שקרתה ולכן ברח שמאלה (ראה: פרו' עמ' 5 ש' 5). עדות זו תאמה את עדות העד במשטרה (ראה: נ/3), גם שם ציין העד כי ראה את רכב הסובארו מתנגש בוולוו וברח לנתיב השמאלי.

8.         כאמור כאשר בפני בית המשפט מונחות שתי גרסאות סותרות, ועד אובייקטיבי אקראי אשר הזדמן למקום התאונה, תומך באחת הגרסאות, די בכך כדי לקבל או לדחות את התביעה, במקרה הנדון, די בעדות העד כדי לדחות את התביעה.

9.         אולם, אנתח גם את שאר הממצאים בתיק :  תמונות הנזק ברכבי הצדדים תומכות אף הן בגרסת ההגנה. מעיון במוקדי הנזק ניתן לראות בברור כי רכב התובע ספג את החבטה בכנף השמאלית האחורית, מעל בית הגלגל, ואילו רכב הנתבע ספג את החבטה בפינה הימנית קדמית. סוג פגיעות כזה אינו אופייני לפגיעה של רכב מאחור, אלא מלמד שרכב התובע היה בזוית כלפי שמאל וכך ארעה הפגיעה. סוג הנזקים הנראה ברכבי הצדדים מתיישב עם הגרסה של הנתבע לפיה התפרץ התובע לכביש.

10.       בנוסף, גרסתו של התובע לגבי האירועים לא הייתה עקבית, וזאת בלשון המעטה. בכתב התביעה ובעדות בפני ציין כי הסיבה לעצירתו בשוליים הייתה בעיה מכאנית ברכב. התובע לא תמך ולא הציג כל ראיה בנוגע לבעיה המכאנית שהייתה ברכבו, והעובדה שהרכב הוכרז כאובדן כללי כתוצאה מפגיעות הפח לא מנעה ממנו להביא ראיה כי אכן היה כשל מכאני כלשהו ברכב אשר הצריך את ירידתו לשוליים.

            זאת ועוד, בעדותו במשטרה ציין התובע כי : "עצרתי בשוליים אחרי קו צהוב בצד ימין לקחת משהו ממגרה פתאום הרגשתי בום ...". לשאלת בא כוח הנתבעת בחקירה הנגדית, מדוע לא חשב לספר למשטרה לגבי הסיבה לעצירה ענה : "לא חשבתי" (פרו' עמ' 7 ש' 18).

            נראה כי הסיבה לעצירה בשוליים הינה מהותית, שהרי על פי תקנות התעבורה אסור לרכב פרטי לעצור בשולי הדרך, ולכן העובדה כי התובע בחר שלא לציין את סיבת העצירה במשטרה מעוררת תמיהות.

            לא זו אף זו, גם בטופס ההודעה של התובע על מקרה הביטוח לחברת הדר, לא מצוינת כל סיבה לעצירת הרכב בשולי הכביש.

11.       עוד אציין כי מהימנותו של התובע נפגמה וזאת לאחר שהסתבר לבית המשפט כי רכב התובע עבר טיפולים נרחבים, אשר לא ניתן להגדיר אותם כטיפולים שגרתיים (טיפול מקיף במנוע, טיפול בגיר) ובכל זאת בחר התובע לציין בתצהיר תשובה לשאלון כי ברכבו לא היו ליקויים קודם לאירוע התאונה.

12.       גם בחינת גרסת התובע במבחני ההיגיון והסבירות, מעוררת שאלות קשות: התובע ציין בפני בית המשפט כי במקום יש שוליים רחבים, "הרוחב כמו מסלול שלם" וכי חנה מעבר לקו הצהוב ולא בלט לנתיב (פרוט' עמ' 6 שור' 18-21). בד בבד, טוען התובע כי הפגיעה ברכבו הייתה מאחור, דהיינו הדבר מחייב את המסקנה כי גם הנתבע נסע על השול הימני, והתאונה כולה הייתה אמורה להיות בשוליים - דבר אשר נסתר בעדות העד.

            מסקנה אחרת אפשרית היא כי הנתבע משום מה סטה לימין והתנגש ברכב העומד : ראשית יצויין כי התובע  אישר כי לא ראה את הרכב הפוגע סוטה לעברו או נוסע לשוליים ורק שמע את המכה (פרו' עמ' 7 ש' 23), ושנית, אם אכן היתה הסטייה ימינה אל עבר הרכב החונה, אזי הפגיעה ברכב הנפגע אמורה היתה להיות בחזית רכבו ולא בכנף הימנית קדמית דווקא.

13.       לאור כל האמור לעיל, ולאחר שהעדפתי את גרסת ההגנה לארועים, דין התביעה להדחות.