פסק-דין בתיק א 10978/05

1.         התובע הינו מתווך מקרקעין מורשה ומנהל משרד תיווך בשם "אנגלו סכסון הקריות". למשרד שני סניפים, אחד בקרית מוצקין והשני בקרית ביאליק.

2.         לטענת התובע, ביום 7.12.00 יצרה הנתבעת קשר טלפוני עם המשרד והודיעה למר אזולאי מימון שעבד כמתווך במשרד ( להלן "מר אזולאי" ) על כוונתה למכור דירה שבבעלותה.

            מר אזולאי ביקר באותו היום בדירה, ולאחר מכן ניגש יחד עם הנתבעת למשרד בקרית מוצקין, והחתימה על טופס להזמנת שירותי תיווך ( ת/3 ), וזאת לאחר שמילא בכתב ידו חלק מהפרטים החסרים בטופס ( להלן "ההסכם"  ). באותה עת נכח גם התובע במשרד.

            בכותרת ההסכם התנוסס השם אנגלו סכסון הקריות ושני סניפיו, אם כי בהסכם גופו לא צויין שם המתווך, כתובתו וזיהויו.

3.         דמי התיווך

בעמוד השני של ההסכם נכתב באותיות דפוס כי עמלת התיווך בגין מכירה הינה בשיעור של 2% ממחיר המכירה בתוספת מע"מ ( ראה השורה המתחילה במילה "מכירה" ).

לטענת התובע, הנתבעת התנגדה לשיעור זה, ולאחר מו"מ הופחתה העמלה הנ"ל בהסכמה ל- 1.5% , והתיקון נעשה בכתב יד על גבי ההסכם, והנתבעת חתמה על ההסכם לאחר התיקון.

            לאחר שהנתבעת יצאה מהמשרד, ובמטרה לעודד את מכירת הדירה במחיר מקסימלי, היא חזרה והודיעה למר אזולאי כי הינה מסכימה לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% במידה והדירה תימכר בסכום העולה על 270,000 דולר, ולמקרה שהדירה תימכר בפחות מהסכום הנ"ל, היא מסכימה ששיעור דמי התיווך יעמוד על 1% משווי המכירה.

            באותו מעמד היא הוסיפה בכתב ידה על גבי העמוד השני של ההסכם, בחלק התחתון,  את המילים הבאות:

" פחות מ 270,000 $      

  יותר ממחיר זה 2%"

לאחר ההוספה הנ"ל היא ניסתה לשכנע את מר אזולאי להסכים להצעתה ולכתוב שבמכירת הדירה בפחות מ- 270,000 דולר היא תשלם עמלה של 1% + מע"מ. אז קם התובע ממקומו וניגש לשולחנו של מר אזולאי והבהיר לנתבעת כי לא יסכים לדמי תיווך נמוכים מ- 1.5%, ובאותה עת הוא התכופף אל עבר הטופס לגרסתו, והוסיף בכתב ידו את השיעור של 1.5% ליד המילים "פחות מ- 270,000 $", ולאחר מכן ביקש מהנתבעת לחתום על יד הוספה זו, והנתבעת אכן חתמה.

4.         בחודש 1/03, דהיינו כעבור כשנתיים מיום החתימה על ההסכם, התקשר התובע אל הנתבעת והודיעה כי מצא קונה לדירה, וזימנה למשרדו שבסניף קרית ביאליק. הנתבעת ניגשה למשרד, ולאחר שסוכמו תנאי העסקה עם הקונה, נחתם ביום 23.1.03 הסכם מכר לפיו נמכרה הדירה במחיר של 226,500 דולר. 

5.         התובע פנה אל הנתבעת בדרישה לשלם לו דמי התיווך בשיעור של 1.5% מהסכום הנ"ל על פי ההסכם, אך דרישתו לא נענתה, ומכאן הגשת התביעה.

עד כאן, גרסתו של התובע לגבי נסיבות החתימה על ההסכם.

            יצויין כי התביעה הוגשה מלכתחילה כתביעה קטנה, ולאחר מכן הועברה לפסים של תביעה רגילה.

6.         הנתבעת הכחישה את גרסתו הנ"ל של התובע וטענה כי דין התביעה נגדה להדחות ממספר טעמים שעיקרם העדר יריבות, פסלות ההסכם מחמת מעשה זיוף, ואי עמידת ההסכם בתנאים של חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו- 1996 ( להלן "החוק" ).

            לטענתה, בינה לבין מר אזולאי סוכם על תשלום דמי תיווך בשיעור של 0.5% בלבד, והדבר צויין במעמד עריכת ההסכם בשני מקומות: האחד ליד המילה "מכירה" בעמוד השני של ההסכם, והשני ליד המילים "פחות מ 270,000 $" שנכתבו בכתב ידה בתחתית העמוד השני ( ראה סעיף 3 לעיל ). אולם יד נעלמה הוסיפה את הספרה "1" ליד השיעור  הנ"ל בשני המקומות שצויינו לעיל, ובכך הפך אחוז העמלה המגיע לתובע מ- 0.5% ל- 1.5%.

            לצורך הוכחת טענתה הנ"ל הגישה הנתבעת חוות דעת גרפולוגית שתמכה בגרסתה בדבר השינויים שנעשו בהסכם.

בנוסף העלתה הנתבעת טענות נוספות וביניהן שההסכם נחתם בדירתה מיד לאחר הביקור שנערך על ידי מר אזולאי בדירה, ולא במשרד כטענת התובע, וכי במעמד סגירת העסקה במשרדו של התובע שבקרית ביאליק, לא סוכם על תשלום דמי תיווך על ידי הנתבעת אלא רק על ידי הקונה, וכי התובע כלל לא הזכיר את קיומו של ההסכם ואת הסתמכותו עליו.