פסק-דין בתיק א 10839/05

א.        מבוא

1.         בתביעות המאוחדות שבפניי עותר התובע שהינו מהנדס אדריכל ושמאי מקרקעין, לחייב הנתבעת (להלן: "חברת השחר") לשלם לו שכר שהוסכם לטענתו לשלם לו בגין שירותים שנתן לה בנוגע להערכת שווי מקרקעין שחכרה חברת השחר ממינהל מקרקעי ישראל (להלן:"מינהל מקרקעי ישראל" ו/או "המינהל").

2.         שתי התביעות הוגשו באותו יום והשוני היחיד ביניהן הינו המקרקעין אליהם מתייחסת כל אחת מהתביעות. בת.א. 10839/05, עותר התובע לתשלום שכר מוסכם בקשר לשירותים שהוענקו על ידו בנוגע לחלקות 122 ו-124 בגוש 11602 במפרץ חיפה ובת.א 10840/05, מדובר בחלקות 43 ,123,124 בגוש 11602 במפרץ חיפה.

3.         בתביעה טוען התובע כי בשנת 1992 העריך מינהל מקרקעי ישראל מחדש את שווי המקרקעין שהוחכרו על ידו לחברת השחר והערכה הייתה גבוהה במאות אחוזים ביחס להערכה קודמת בנוגע לכל חלקות המקרקעין נשוא שתי התביעות (להלן: "המקרקעין"). נטען כי חברת השחר בקשה לשכור שירותי התובע לצורך הכנת חוות דעת ומתן שירותים אחרים נילווים לצורך הפחתת הערכת מינהל מקרקעי ישראל ובהתאמה הפחתת שווי דמי החכירה השנתיים הנדרשים.

4.         התובע טוען בתביעותיו כי נתן שירותים מגוונים לחברת השחר שכללו הכנת חוות דעת, פגישות, הופעה בפני מומחה מטעם המינהל ומומחה קובע שמונה לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים ופעולות למען מינוי שמאי מכריע, השתתפות בפגישות ואח"כ ניסוח החלטה מכרעת אשר הפחיתה שווי המקרקעין דבר שהביא לתיקון חשבון דמי חכירה שנתיים שנדרשו מהנתבעת על ידי המינהל.

התובע טוען כי כתוצאה מפעולותיו נחסכו לחברת השחר כספים רבים בסוף ההליך, קרי ביום 1.7.98, כך שבפועל בנוגע למקרקעין נשוא ת.א 10839/05 הופחתה דרישת דמי חכירה מסך מקורי של 357,877 ש"ח לסך של 118,916 ש"ח וביחס למקרקעין נשוא ת.א. 10840/05 הופחתה הדרישה מסך מקורי של 384,241 ש"ח לסך של 93,864 ש"ח.

5.         התובע טוען כי הוסכם בינו ובין נציגים מוסמכים של חברת השחר, מר יעקב וידברג ומר אלתר כי תמורת שירותו ישולם לו שכ"ט בשעור 1/3 מהפחתת דמי החכירה שידרשו על ידי מינהל מקרקעי ישראל בסוף ההליך ובהתאמה נשלחה על ידו דרישת תשלום ביום 14.7.98 על סך 79,654 ש"ח בגין המקרקעין נשוא ת.א 10839/05 וסך של 96,792 ש"ח בגין המקרקעין נשוא ת.א. 10840/05. שתי הדרישות נשלחו ביום 14.7.98 ולטענת התובע למעט תשלום חלקי על חשבון החוב בסך של 29,250 ש"ח (סך של 25,000 ש"ח + מע"מ) אשר שולם ביום 3.8.98, לא שולם לו דבר.

6.         התובע טוען כי התשלום ששולם לו היה על חשבון החוב וכי הוא עמד כל העת על זכאותו לפירעון מלוא החוב ואולם נמנע ממתן דרישות אינטנסיביות בשל מהות היחסים העסקיים ששררה בין הצדדים לאורך עשרות שנים, ולאחר מכן בשל מצב בריאותו ושהותו בחו"ל. התובע טען כי בשל אותה מחוייבות הוא גם לא נמנע מלהוסיף וליתן שירותים נוספים לחברת השחר בשנת 95 למרות שזו לא פרעה את מלוא חובותיה אליו.

7.         הנתבעת מאידך, דוחה טענות התובע בשתי תביעותיו. הנתבעת אינה מכחישה כי אכן שכרה שירותי התובע ואלו ניתנו לה על ידו. כן אין לנתבעת כל טרוניה בנוגע לטיב השירותים שניתנו. כל שנטען על ידי הנתבעת הוא כי ההסכם הנטען על ידי התובע לא הוסכם מעולם וכי אין הסכם שכזה בכתב. הנתבעת טוענת כי בין הצדדים היה הסכם אחר, שאף הוא לא עוגן בכתב, ולפיו שכרו של התובע ישולם לו לפי שעות עבודה. נטען כי שכר זה שולם במלואו לתובע ביום 3.9.98 לאחר שנערך חישוב בהסכמת התובע כי שירותיו יוערכו לפי 10 פגישות עבודה ובגין כל פגישה ישולם סך של 2,500 ש"ח ובצרוף מע"מ.

8.         עוד טענה הנתבעת, כי תביעת התובע לוקה בשיהוי ניכר משום שזו הוגשה ונדונה רק לאחר שה"ה יעקב וידנברג ומר אלתר עימם טען התובע כי הגיע להסכמה נפטרו ואין ביכולתם להזים טענותיו.

9.         בבואם לתמוך טענותיהם לעניין קיומו של הסכם שונה הסתמכו שני הצדדים על תשלומים אחרים שבוצעו במהלך השנים בהם שררו יחסים עסקיים בין הצדדים. התובע הפנה לנספחים ה' ו- ו' לתצהיר ת/2 אשר כללו דרישת תשלום עבור מתן שירותים על פי הסכם ושכ"ט זה חושב ע"פ 1/3 מסכום שנחסך, ושולם במלואו על ידי הנתבעת, כאמור בנספח ו' לת/2 ביום 20.5.92.

10.        מאידך, הסתמכה הנתבעת לראשונה בחקירה הנגדית של התובע, ומבלי שמסמכים אלו גולו בתצהיר גילוי מסמכים או צורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, על תשלומים אחרים ששולמו לתובע על ידה ביום 10.4.95 ו- 26.5.96 בגין טיפול במס רכוש וארנונה -  מוצגים נ/1 ו-נ/2. נטען כי אין זכר בחשבוניות אלו שהוציא התובע לקיומו של ההסכם הנטען בתביעות דנן.

11.        מן האמור לעיל, עולה כי המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה מה הוסכם ביניהם באשר לתשלום עבור שירותים אשר אין חולק כי ניתנו על ידי התובע לנתבעת והאם תשלום שבוצע ע"י הנתבעת לתובע מהווה פירעון מלא של חובה אליו בגין מתן שירותים אם לאו.

ב.         הראיות

1.         במהלך ניהול ההליכים בפניי שמעתי מטעם התובע רק את עדות התובע מר ירוחם פרמינגר ומטעם הנתבעת שמעתי רק את עדות מר וידברג אבנר, מנהל הנתבעת.

2.         שני העדים הגישו תצהירי עדות ראשית להם צורפו כל המסמכים הרלוונטים, כן הוגשו מוצגים שונים במהלך ניהול ההליכים.  לאחר גמר שמיעת הראיות סכמו הצדדים לבקשתם טענותיהם בכתב, יובהר כי במהלך שמיעת הראיות טען בפני מר פרמינגר התובע, כי במועד קבלת התשלום ע"ס 25,000 ש"ח ובצרוף מע"מ שהה בחו"ל ובקש להביא ראיות לעניין זה לאחר גמר שמיעת הראיות. בקשה בעניין זה הוגשה רק לאחר הגשת סיכומי טענות הנתבעת כאשר בהם טען ב"כ הנתבעת, כי טענה זו של התובע לבקשה  לצרוף ראיה מאוחרת לא הוכחה וע"כ  התנגד ב"כ הנתבעת לבקשה זו.

3.         מאידך, בקשה גם הנתבעת להגיש במהלך חקירתו הנגדית של התובע את המוצגים נ/1 ו-נ/2.  לבקשה זו התנגד ב"כ התובע בטענה כי מסמכים אלו לא גולו בגילוי מסמכים מטעם הנתבעת ולכן אסור להגישם. הצדדים הסכימו כי עניין זה ידון במסגרת פסק דין סופי.

4.         לאחר שעיינתי בשלל טענות הצדדים בנוגע לעניינים שהוזכרו לעיל, נחה דעתי כי יש להתיר הן הגשת המסמכים נ/1 - נ/2 והן את רשימת מועדי יציאת התובע לחו"ל וזאת כדי לאפשר לבימ"ש לדון ולהכריע על סמך כל ראיות הצדדים הרלוונטיות.  יש לאמר למרות זאת כי לאף אחת מהראיות הנ"ל אין משקל מכריע ולא היה בהן כדי לשנות דעתי וקביעותיי. התרת הגשתן נעשית כדי למנוע חשש מפני האפשרות כי בית המשפט יתן הכרעתו מבלי שמלוא התמונה הרלוונטית נתגלתה בפניו. מהתנהלות הצדדים ביחס להגשת המוצגים ומועד הגשתן חשיבות רק לעניין התנהלותם מהימנותן וסבירות גרסאותיהם.

ג.         המסקנה