פסק-דין בתיק א 10813/97

1.         תביעה זו הוגשה על ידי הגב' מרים סלומון בעקבות תאונה שארעה לה ב- 19.7.96, עת ביקרה באתר הבניה 'נוף המושבה' שבחצור הגלילית. התובעת טוענת כי בתאונה נגרמו לה נזקי גוף את הטבתם תבעה מ- 3 נתבעים  הם - חברת חדיף משה בע"מ, חברת ברושית בניה והשקעות בע"מ וממבטחת שני נתבעים אלה, אליהו חברה לביטוח בע"מ.

            חברת חדיף וחברת ברושית, נתבעות 1 ו- 2, הן שבנו באתר הבניה 'נוף המושבה' והתובעת רכשה (יחד עם בעלה) את דירתה בפרויקט זה מנתבעות אלה, ענין שהנתבעות הודו בו    (ס' 3 לכתב ההגנה).

            שלוש הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד מוהרא חוסאם, קבלן טיח, אחמד מרעי, מהנדס הפרוייקט וציון אילוז שירותי הנדסה בע"מ, שסיפקה שירותי הנדסה באתר הבניה.

            במקורה הוגשה הודעת צד ה- ג' גם כנגד מוחמד את עלי בסול בע"מ, קבלן השלד, אך ההודעה כנגד צד ג' זה נמחקה בשלב מוקדם.

            התובעת סבורה, כי נפגעה ברשלנות הנתבעים 1 ו- 2 ואילו הנתבעים והצדדים השלישיים כופרים בטענה זו ולחילופין, טוענים לרשלנות תורמת מצידה של התובעת.

            בסיום הבאת הראיות, הוגשה הודעה משותפת מטעם הנתבעים וצדדי ג' (נ/20 ועמ' 276 לפרוט') לפיה, אין צורך שבית המשפט יחליט בדבר שיעור החבות של הנתבעים לעומת שיעור החבות של צדדי ג', ואין צורך במתן החלטה במסגרת הודעת צד ה- ג', כאשר יש להתייחס לנתבעים ולצדדים השלישיים כלמקשה אחת כאילו היו כולם נתבעים. עוד נאמר בהודעה שניתנה בעמ' 276 לפרוט', כי אין גם צורך בהכרעה בשאלת הכיסוי הביטוחי ובנושא ביטוח הכפל.

משכך, אין פסק הדין מתייחס בנפרד לצדדי ג'.

            הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והמצהירים כולם נחקרו ממושכות. נשמעו עדים רבים מטעם התובעת, מטעם הנתבעות ומטעם צדדי ג'. הצדדים הגישו סיכומים ועתה עליי לתת את פסק הדין.

2.         רק עובדתי

            פרוייקט 'נוף המושבה' שבחצור הגלילית היה פרוייקט של הקמת 74 יחידות דיור. המדובר הוא בדירות המוצגות בפרוספקט שנערך על ידי הנתבעת השניה, ברושית חברה לבנין והשקעות בע"מ (ת/15).

            בפרוייקט היו 4 שורות של מבנים, 2 עליונות ו- 2 תחתונות, ודירתה של התובעת היתה ממוקמת בשורה התחתונה ביותר (חדיף, עמ' 198).

הדירה שרכשו התובעת ובעלה מחברת חדיף וחברת ברושית היתה דירת דופלקס בת 2 קומות - קומת קרקע וקומה א' (ס' 5 ל- ת/12). התובעת ובעלה רכשו את דירתם ב- 2/96 והבניה באתר החלה עוד בסוף 11/95 (התובעת, עמ' 160).

3.         יושם אל לב שהתאונה שארעה לתובעת ב- 19.7.69, ארעה לא בדירה שרכשו התובעת ובעלה, אלא, בדירה אחרת שרכשה הגב' איווט פחימה, דירה שנמצאה בשורה התחתונה מבין שתי השורות העליונות (חדיף, עמ' 199), דירה שהתובעת ובעלה נגשו לבקר בה ב- 19.7.96, במהלך ביקורם באתר הבניה באותו יום.

התובעת עלתה לקומה א' בדירה זו ונפלה לקומת הקרקע.

            אין חולק כי דירתה של הגב' פחימה היתה מתקדמת יותר בשלבי הבניה מדירתה של התובעת. ויקטור חדיף שהיה הסמכות הבכירה בשטח, עובדה של חברת ברושית בנין והשקעות בע"מ, מסר כי דירת פחימה היתה במועד התאונה כבר לקראת סיום השלד והיתה אחת משלושת המבנים המתקדמים בפרוייקט (חדיף, עמ' 209, 213). גם אם דירת פחימה היתה מתקדמת יותר מבחינת התקדמות הבניה, הרי דירה זו ודירת התובעת ובעלה הן זהות (עמ' 214).

4.         גרסת התובעת

בס' 5 לכתב התביעה נטען כך:-

"5. אתר הבניה היה פתוח לקהל, ולא היה במקום שומר. התובעת עלתה לקומה ראשונה ותוך כדי מעבר מחדר לחדר נפלה מגובה של 3 מטר, ראשה וצלעותיה נחבטו בגרם מדרגות והיא נפלה על רצפת הקומה התחתונה על גבה."

התובעת מסרה שני תצהירים ונחקרה עליהם ממושכות. הראשון (ת/11) נערך ב- 30.7.98 והשני (ת/12) נערך ב- 2.4.03.