זינגר:

אני חוזר על בקשתי 9467/05, כמו גם על הדברים שאמרתי בעל פה בדיון מיום 10/01/05.

אנגליסטר:

תצהיר תשובות לשאלון וכן תצהיר תשובות משלים לשאלון נשלחו לחברי במהלך שנת 2003. גילוי מסמכים נשלח לחברי בשנת 2002, גם אני מבקשת לחזור על האמור הן בפרוטוקול מיום 05/05/04 והן פרוטוקול מיום 10/01/05.

אנו שלחנו לחברי טפסי 106 משנת 92' עד שנת 96'. כפי שהוסבר על ידי עו"ד אסולין והן על ידי זה החומר שבפנינו. פנינו אין ספור פעמים לתובע וביקשנו שימציא את כל המבוקש על ידי חברי בבש"א 18100/04 ולא נענינו, למעט אותם טפסי 106 שציינתי לעיל. זה המצב. זו ישיבה שלישית, בערך, שאנו חוזרים ומסבירים.

זינגר:

בית המשפט אומר לי עכשיו שנמצא בתיק, תיק של המוסד לביטוח לאומי, סניף חיפה בעניין קצבת נכות כללית שנשלח לכאן, לפי בקשתי (הגיע לביהמ"ש 28/03/05) אני אבדוק את העניין ואמסור הודעה בכתב לביהמ"ש בדבר אפשרות החזרת התיק למוסד לביטוח לאומי, כמבוקש על ידיו. בכל מקרה, אני אכין צילום, שיעמוד גם לרשות הצד שכנגד.

אני מבקש לפטור אותי מהכנת צילום לצד שכנגד. אני כבר 4 שנים מוציא הוצאות על הצד שכנגד.

העובדה שהתובע לא משתף פעולה עם באי כוחו, זה נימוק נוסף לקבל את בקשתי מיום 30/06/05 ושחזרתי עליה היום.

דבר שני, אין כל שחר עובדתי למה שהמשרד של חברתי, כנראה, סיפק לה, כדי להודיע כאן בביהמ"ש. מאז הצווים של ביהמ"ש, שהזכרתי בבקשתי, לא קיבלתי מהצד השני שום דבר לסיפוק הצווים. הדבר הכי חשוב מהכל, זה היה השאלון שלגביו ביהמ"ש נתן צו כבר בשנת 2002.

דבר אחרון, הגישה של התובע בעקבות בקשתי, מוכיחה את החשדות שהעליתי בבקשה שיש כאן זלזול עמוק בביהמ"ש וגם בי, אבל אני לא בדיוק נחשב.

במה הזלזול מתבטא? שלא טרחו אפילו להשיב על הבקשה. אני מבקש שלא להמשיך את הסבל של הנתבעת ולדחות לחילופין למחוק את התובענה. גם הצו לגבי ההוצאות, שאני לא מבקש אותו לכיסי אלא אני מבקש שהוא ישמש תנאי להגשת תביעה חדשה, אם בכלל התובע ירצה.

אנגליסטר:

יש לי כאן אסמכתאות שנשלחו לחברי הדברים.

פסק-דין

1.         התובע הגיש ביום 09/09/98 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, שנגרמו לו, לטענתו בתאונת דרכים מתאריך 14/02/1994, שאירעה במהלך נסיעתו כנהג רכב בכביש חיפה תל-אביב.

2.         כחלק מהכנת המשפט ניתנו על ידי מספר רב של החלטות שעניינן גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון. השתלשלות העניינים בעניין זה מפורטת בבקשת הנתבעת מיום 30/06/05, בש"א 9467/05. התיאור שם מקובל עלי ואני מאמץ אותו לצורך ההחלטה הנוכחית. אני מבקש להדגיש שלפי תקנה 240(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, היה על המשיב/התובע להשיב בכתב לבקשה, ולהגיש תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה זו. תשובה כזאת מטעם התובע לא הוגשה וממילא לא ניתן להביא טענות שבעובדה מטעם התובע בעניין זה. זאת ועוד, טענתה העיקרית, דהיום של באת כוחו המלומדת של התובע, היא שהיה קיום של החלטות בית המשפט עוד בשנים 2002-2003. טענה זו מתעלמת מכך שבמועדים מאוחרים לשנים אלה ניתנו על ידי החלטות מפורשות המחייבות את התובע הן בנושא גילוי המסמכים והן בנושא מתן התשובות לשאלון. מבין השיטין של טענות הפרקליטה המלומדת אני מבין שהיא נתקלה בחוסר שיתוף פעולה של התובע. התיעוד הנדרש שעניינו מסמכים ומתן מידע בקשר להשתכרותו של התובע בעבר חיוניים לניהול המשפט. לא מדובר במחדלים טכניים. מדובר בהתנהגות, שאינה מאפשרת לבעל הדין שכנגד להכין את המשפט כיאות. גם אינטרס הכלל תומך בכך שבעלי דין יקיימו החלטות דיוניות של בית המשפט וכן שתינתן אפשרות מלאה לכל אחד מבעלי הדין לנהל את המשפט על סמך נתוני אמת. נתונים אלה יכולים להתברר רק בדרך של גילוי נאות של תיעוד רלוונטי. כל זה לא נעשה בענייננו, חרף ארכות אין ספור שניתנו לתובע.

3.         במצב דברים זה, נראה לי שאין מנוס אלא לנקוט בדרך עליה מורה תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. אני מוחק את התובענה בת"א 1069/98 וזאת בשל אי קיום צווים להשיב על שאלון לגילוי מסמכים ולעיון במסמכים. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח + מע"מ, להיום. תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין לפי פסק דין זה, יהווה תנאי מוקדם להגשת תביעה חדשה באותה עילה.

ניתן היום ד' בתמוז, תשס"ה (11 ביולי 2005) במעמד הצדדים.