פסק-דין בתיק א 10680/04

1.         בפניי שתי תביעות שאוחדו, שעילתן ליקויי בניה בדירה שרכשה התובעת מהנתבעת בבניין ברח' עמק איילון 50, בעיר מודיעין. תביעה אחת היא לתשלום סך של 150,000 ש"ח והתביעה השניה היא לתשלום סך של 17,500 ש"ח.

2.         הדירה נרכשה לפי חוזה מכר מיום 22.8.1996. החזקה בדירה נמסרה לתובעת בחודש אוקטובר 1996.

3.         התובעת טוענת כי בדירה נתגלו ליקויי בניה שונים, שעיקרם ליקויי רטיבות, וכן קיימת ירידת ערך הנובעת ממסדרון צר ובלתי תקני, וכן מגריעת שטח של 7 מ"ר מתוך שטח הדירה המובטח. לדבריה, כאשר התעניינה אצל אשת המכירות של הנתבעת בענין שטח הדירה, נאמר לה מפורשות כי השטח הנקוב בתוכנית המכר- 147 מ"ר, הוא שטח הרצפות, קרי, שטח נטו. בפועל התברר כי השטח נטו הוא 140 מ"ר בלבד.

4.         הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעות מנופחות, וכי התובעת הפריזה עד מאוד בתיאור הליקויים והנזקים הנטענים. באשר לשטח הדירה, הנתבעת טוענת כי הובהר לתובעת שהשטח הנזכר בתוכנית המכר- 147 מ"ר, הוא שטח ברוטו, הכולל גם חלק יחסי ברכוש המשותף.

5.         הצדדים ביקשו ביום 2.6.2004 כי בית המשפט ימנה כמומחה מטעמו את המהנדס ושמאי המקרקעין שמואל רוזנברג, ועל יסוד בקשה זו מונה המומחה רוזנברג כמומחה מטעם בית המשפט.

6.         המומחה רוזנברג ביקר בדירת התובעת ביום 7.12.2004 וביום 19.4.2005 הגיש את חוות דעתו המקצועית בכל הנוגע לליקויי הבניה ועלויות תיקונם, וכן בנוגע לטענות בענין ירידת הערך.

            על פי חוות דעתו של המומחה רוזנברג, עלות תיקונם של ליקויי הבניה, בחלופה של עלות לתובעת, היא 33,600 לפני מע"מ.

            המומחה רוזנברג קבע כי נגרמה לדירה ירידת ערך בשווי של 4,000 ש"ח בגין פרוזדור צר ולא תקני.

            המומחה רוזנברג ציין כי שטח הדירה כפי שנמדד על ידו, לא כולל שטחי רכוש משותף, הינו 140 מ"ר. בתוכנית המכר נרשם שטח של 147 מ"ר. המומחה קבע כי אם בית המשפט יפסוק שהתובעת זכאית לפיצוי בגין 7 מ"ר, כנטען על ידה, אזיי ירידת הערך מוערכת על ידו בסכום של 17,000 ש"ח כולל מע"מ.

            המומחה רוזנברג הוסיף וציין כי ביצוע התיקונים בדירה יארך 15 יום. לא יהיה צורך בפינוי הדירה בזמן התיקונים, אך לתובעת ובני ביתה תיגרם אי נוחות במהלך ביצוע התיקונים.

7.         ערב ישיבת ההוכחות הודיעה הנתבעת כי היא מסכימה שחוות דעתו של המומחה רוזנברג תהא חוות הדעת היחידה בתיק. התובעת מצידה ויתרה על העדתו של המומחה מטעמה. בעקבות כך, ביום 6.11.2007 קבעתי כי בהתאם לתקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, חוות דעתם של המומחים מטעם בעלי הדין לא יהוו חלק מחומר הראיות, בשים לב לכך שמינויו של המומחה רוזנברג היה לבקשת הצדדים ובהסכמתם.

8.         בפתח ישיבת ההוכחות הציע ב"כ הנתבעת כי בית המשפט יפסוק לפשרה, לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984, וזאת מבלי שהמצהירים מטעם בעלי הדין ייחקרו על תצהיריהם. לאחר שהוסבר לתובעת, שלא היתה מיוצגת מאז יום 10.7.2007, מהו טיבה של פסיקה כזו, היא נתנה הסכמתה לכך.

9.         יצויין כי בענין המחלוקת לגבי שטח הדירה, הנתבעת הפנתה אותי להלכת ע"א 8913/02 מלכה נ' שיכון עובדים ,  אלא שבשונה מאותה פרשה, בה לא הועלתה טענה של הטעייה פוזיטיבית, אלא רק טענה של הטעייה על דרך המחדל, בענייננו הועלתה טענה עובדתית של התובעת, בדבר הטעייה פוזיטיבית שהוטעתה בקשר לשטח הדירה, על ידי נציגת המכירות של הנתבעת, בעקבות שאלה מפורשת ששאלה אותה. אכן, נציגת המכירות הכחישה מכל וכל את טענת ההטעייה, אך לנוכח הסכמת הצדדים לפסיקה לפשרה, אין לי צורך או יכולת להכריע במחלוקת העובדתית בענין זה.

10.        לענין עגמת הנפש, יש להביא בחשבון את העובדה שמדובר בליקויי רטיבות, שמעצם טיבם פגיעתם רעה במיוחד, כמו גם את העובדה שתיקון הליקויים יארך 15 יום במהלכם תיגרם לתובעת אי נוחות.

11.        בענין שכ"ט עו"ד יש להביא בחשבון את העובדה שמחד גיסא, התובעת היתה מיוצגת על ידי עורך דין עד לחודש יולי 2007, ומאידך, בעת ישיבת ההוכחות היא כבר ייצגה את עצמה, ולא היה צורך בניהול חקירות והגשת סיכומים.

12.        התובעת ביקשה פיצוי בגין הוצאות תיקונים שהיו לה לטענתה בשנת 1997. אין מקום לפסוק פיצויים בגין ראש נזק זה, מחמת מספר טעמים. הטעם הראשון הוא שמדובר בהרחבת חזית, שכן טענה זו אינה נזכרת בכתב התביעה. הטעם השני הוא שהטענה אינה נתמכת בקבלות כלשהן. הטעם השלישי הוא שאפילו התובעת עצמה, בתצהירה המשלים, אינה נוקבת בסכום ההוצאות שהוציאה בפועל עבור התיקונים, אלא הציגה הצעות מחיר תיאורטיות כמה היה עולה תיקון כזה היום.

13.        התובעת טענה בתצהירה המשלים כי עלויות התיקון בהן נקב המומחה רוזנברג נמוכות מדי, ולראיה, היא צירפה הצעות מחיר שקיבלה מבעלי מקצוע שונים. אין מקום להעדיף הצעות מחיר תיאורטיות של בעלי מקצוע שונים, על פני חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, במיוחד כאשר אותם בעלי מקצוע לא זומנו להעיד ולהסביר מדוע דרשו סכום כזה או אחר, וכאשר התובעת כלל לא ביקשה לחקור את המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו, ולא עימתה אותו עם אותן הצעות מחיר.