פסק-דין בתיק א 106665/98

התובעת היא ביתה ויורשתה של המנוחה גולדנה ליבסקו ז"ל (להלן: "המנוחה") ושל מי שהיה התובע המקורי בתביעה מר יוסף ליבסקו ז"ל (סעיף 1 לתצהיר התובעת).

אם הייתה שאלה לגבי זכות התביעה של התובעת כיורשת של המנוחה ושל מר ליבסקו ז"ל הנ"ל, אין הנתבעים חוזרים עליה עוד בסיכומי טענותיהם וטוב שכך

[ ראה סעיפים 3 ו 4 לתצהירה של הנתבעת מס' 2 הגב' אביבה באדי (להלן: "אביבה"); עדותה של אביבה בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון ביום 17.4.05 (להלן: "הפרוטוקול האחרון") ].

המחלוקת נשוא התביעה נוגעת לבית ברח' רמת חן 6 ברמת גן (להלן: "הבית") בה הייתה המנוחה מתגוררת בגפה עד ליום 21.5.97 ( סעיפים 2 ו-7 לתצהיר התובעת וראה נספח ה' לתצהיר)  בעוד שבעלה המנוח יוסף ליבסקו ז"ל הנ"ל היה מתגורר בבית אבות סיעודי בתקופה הרלבנטית לתביעה ואין לו נגיעה לאירועים נשוא התביעה

[ עדותו של רונן לביב, נכדה של המנוחה ובנה של התובעת (להלן: "רונן"), בעמ' 42 לפרוטוקול הדיון שנרשם בהקלטה (להלן: "פרוטוקול א'")  ].

הבית הוא בית קטן בן ארבע דירות; שתיים מהן בקומת קרקע ושתיים בקומה עליונה; המנוחה הייתה "בעלת הזכויות" והתגוררה בדירת הקרקע בחזית הבית שכיווניה צפון, מזרח, דרום (להלן: "דירת המנוחה"),  ומעליה דירת המגורים שנרכשה על ידי הנתבעים שכיווני בנייתה זהים (להלן: "דירת הנתבעים").

בצידו השני של הבניין, הוא הצד העורפי, שתי הדירות הנוספות, שכיווניהן צפון, מערב, דרום.

לא הוגש נסח רישום לעניין זכויות הצדדים בדירותיהם ונראה כי המדובר בזכויות חכירה (כפי המצוין בחוות דעתה של השמאית מטעמה של התובעת, הגב' אשד) וגם לא הובהר מצבו הרישומי של הבית, אשר ככל הנראה אינו רשום כ"בית משותף" לפי פרק ו' לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

בפועל הוקמו גדרות המפרידות בין חלקו המערבי לחלקו המזרחי של הבית, כך שהדיירים בבית מתייחסים, ככל הנראה, למצבם כנושאי זכויות בשתי יחידות מבנה נפרדות שבכל אחת מהן שתי דירות (ראה גם סעיף 4.2 לחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעים מר לוי יצחק מיום 24.8.2000 היא המכונה כ"חוות הדעת הראשונה" ואליה בלבד אתייחס להלן).

הכניסה מהרחוב אל הדירות המזרחיות, קרי דירות המנוחה והנתבעים נעשית בשביל מרוצף.

בין חזית הבית המזרחית, היא הפונה אל הרחוב, ובין הרחוב, מצויה חצר (להלן: "החצר"), שעל חלקה נבנו עמודים המהווים מסד לתוספת בניה שנעשתה על ידי הנתבעים בדירתם, בעיקרה לכיוון מזרח והחורגת (במובן  הפיזי) מקונטור הבית כלפי מזרח כך שהיא מצויה מעל שטח החצר שנתחם בעמודי הבניה (להלן: "העמודים") ומעליהם גג יצוק, המהווה רצפת שטח הבניה הנוספת שבדירת הנתבעים.

שטח החצר המצוי מתחת לתקרת השטח המורחב בדירת הנתבעים, מוגבה מעל מפלס החצר ואמור להוות חלק משטח הרחבה של דירת המנוחה, אם וכאשר תבקש התובעת להרחיבה.

תיאור האמור לעיל נתון בתצהירה של התובעת [ סעיפים 3 ו  4 ] וכן בחוות דעתם של השמאים אשד ולוי הנ"ל ונצפה גם בביקור במקום שנערך על ידי ביום 15.6.05 (להלן: "הביקור במקום").

עניינה של תוספת הבניה שבוצעה על ידי הנתבעים בדירתם הוא נשוא התביעה בתיק זה וכן גם בתובענה קודמת שהוגשה על ידי הנתבעים (ראה החלטתי מיום 12.1.04), שנדונה בפני כב' השופט עדי אזר ז"ל, ויצרה את הרקע לתביעה הנוכחית.

באותו מקרה קודם נעשה ניסיון על ידי המנוחה (ובעלה המנוח מר ליבסקו ז"ל) למנוע את בניית התוספת על ידי הנתבעים; התביעה הסתיימה בהסכם, שניתן לו תוקף של פסק דין, לפיו הסירה המנוחה את התנגדותה לבניה (התביעה נמחקה) והנתבעים התחייבו לבצע את הבניה בדרך שתפגע ככל הניתן בצורה המועטה ביותר באורח חיי במנוחה ונוחיותה בעת ביצוע הבניה; ההסכם נרשם בפרוטוקול בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין (נספח ג' לתצהיר התובעת; להלן: "ההסכם").

בבסיס התביעה הנוכחית, נשוא פסק דין זה, עומדת טענת התובעת לכך שהנתבעים הפרו את ההסכם וגרמו למנוחה, ומכאן לתובעת, נזקים שונים.

דברים אלה עומדים כאמור בבסיס התביעה אם כי אין עיקרה של התביעה נוגע להם; בנוסף לנזקים הנטענים שנגרמו לתובעת בגין הפרת ההסכם נטען כי נגרמו למנוחה נזקים כתוצאה מכך שהנתבעים עוולו כלפיה בעוולות מטרד ורשלנות (אם כי אותן טענות הקשורות לטענות מטרד נוגעות לעניין הפרת ההסכם) וכן נזקים הנובעים לתובעת כתוצאה מפגיעה בזכותה הקניינית בהכנסות מהדירה (אם כי פגיעה זו נובעת, כפי העולה מהראיות, מהפרת ההסכם) ובזכויות קנייניות בגין הפגיעה ברכוש המשותף ובחלק זכות המנוחה באחוזי הבניה הקשורים לבית.

כמסתבר, עיקר חלקה הגדול  של התובענה בהיבט הכספי נוגע לפגיעה הרכושית הנטענת האחרונה ולעניין זה הוקדש דווקא חלק הקטן ביותר מזמן הדיון והראיות כאשר מרבית הדיון עסקה בחלק התביעה הנוגע להפרת ההסכם, שערכו הכספי קטן יותר אך משמעותו האמוציונלית גדולה והעפילה, ככל הנראה, על אפשרויות ההסדר של הסכסוך בדרכים אחרות ויעילות יותר.

התוצאה מכך היא שזמן רב הוקדש לדיונים בתיק, אך התוצאה הסופית, כפי שיוברר, אינה מביאה לפתרון מוחלט של הסכסוכים שבין הצדדים מחד ומשמעותו הכספית של פסק הדין היא נמוכה ביחס לסכומי הכסף שנתבעו.