פסק-דין בתיק א 10630/97

1.         התובע ודיע כנעאנה יליד 1981, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב- 23.02.93 בהיותו קטין והגיש תביעה זו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975.

            לתובע מונו מספר מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

            המומחה הנוירולוג פרופ' מלמד, קבע כי נכותו של התובע עומדת על 20% לצמיתות, כאשר מחצית הנכות, קרי, 10%, הם תוצאת התאונה.

            המומחה הפסיכיאטר פרופ' טיאנו, קבע נכות בשיעור 20%, כאשר 3/4 משיעור זה, קרי, 15% מקורם בתאונה.

            פרופ' היימס, מומחה בתחום העיניים, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% כתוצאה מהתאונה.

            מומחה בתחום א.א.ג דר' רוזן קבע 5% בגין התאונה.

            הנכות המשוקללת כתוצאה מהתאונה עומדת על 38.225%.

2.         ב- 06.04.05 הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה (פ/1), לפיו קיבלו את הצעת בית המשפט לפשרה והסכימו כי כל נזקיו של התובע שנגרמו כתוצאה מהתאונה מיום 23.02.93 מסתכמים בסכום של 1.1 מליון ש"ח (ל- 12.06.01), סכום שבתוספת הפרשי הצמדה הועמד לצרכי הסכם הפשרה על סך של 1,175,000 ש"ח ל- 06.04.05.

            על פי הסכמת הצדדים מ- 19.10.04 המפורטת בפרוטוקול ומהווה חלק בלתי נפרד מההסכם פ/1, המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה, היא שאלת שיעור ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי במסגרת הנכות הכללית.

בהחלטה שניתנה באותו יום, הוריתי כי הצדדים יגישו טיעון קצר לעניין הניכוי כאשר פסק הדין יינתן על פי ההסכמה.

בהמשך, הגישו הצדדים תיק מסמכים שישמשו ראיה לצורך מתן פסק הדין (פ/2).

הוסכם כי פסק הדין שיינתן, ינתן כנגד נתבעת 2 בלבד כשהתביעה כנגד נתבע 1 תימחק והנתבעת 2 היא שתישא בחיוב.

3.         המחלוקת הטעונה הכרעה במסגרת פסק דין זה, היא אם כן שאלת שיעור ניכוי תגמולי המל"ל. בשולי עניין זה התעוררה מחלוקת נוספת בשאלת קבילות מסמכי הצדדים - פ/3 (מסמכי הנתבעת ) ו- פ/4 (מסמכי התובע), שכן, הצדדים מתנגדים איש למסמכי רעהו.

4.         על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מ- 18.07.04 עומדים תגמולי המל"ל בנכות כללית על סכום של 574,542 ש"ח.

5.         שאלת הניכוי

            הנתבעת מסכימה כי אין לנכות את מלוא שיעור תגמולי המל"ל, אך הצדדים חלוקים על שיעור הניכוי ועל דרך חישובו.

            התובע מציע 4 דרכים חילופיות לביצוע הניכוי. האחת - ניכוי בשיעור 35% מתוך הנחה שנכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה עומדת על שיעור זה. השניה - ניכוי בשיעור יחסי כיחס בין הנכות המשוקללת בתחום הנוירולוגי והנפשי שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט (23.5%) אל מול הנכות הכוללת שנקבעה על ידי המל"ל (64%), יחס שהועמד על ידו על 36.72%. השלישית - ניכוי בשיעור 38.22% כשיעור הנכות שקבעו מומחי בית המשפט מתוך סך כל הגמלאות. הרביעית - ניכוי בשיעור היחס בין הנכות כתוצאה מהתאונה שנקבעה במשפט לבין הנכות שנקבעה במל"ל, יחס אותו העמיד על 59.72% מתגמולי המל"ל.

            הנתבעת טוענת כי יש לבצע את הניכוי על פי היחס שבין הנכות שנגרמה עקב התאונה על פי מומחי בית המשפט לבין דרגת הנכות הכוללת שהוכחה בבית המשפט העומדת על 52.726%. לגישתה, הנכות שנקבעה במל"ל אינה רלבנטית לעניין זה אלא רק הנכויות הנקבעות בבית המשפט. היחס בין 38.226% לבין 52.726% הוא 72.5% וזהו שיעור הניכוי הנכון לגישת הנתבעת.

6.         שקלתי טענות הצדדים. לדעתי, לעניין שיעור הניכוי, הדין הוא עם הנתבעת במקרה זה ולהלן אסביר.