פסק-דין בתיק א 10623/04

1.       רקע

התביעה שלפני היא תביעת שיבוב (תחלוף) כאמור בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981. התובעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ, ביטחה בפוליסת ביטוח מקיף משאית מסוג וולוו שמספרה 15-027-50 המשמשת כמשאית לאיסוף ופינוי אשפה, בבעלות חברת אלון יעקב וחנניה בע"מ (להלן: המבוטחת). ביום 27.11.03 נמסרה המשאית לרשות הנתבעת, אורוז שירותים בע"מ, לצורך פירוק ארגז הדחס שהיה מורכב עליה. בטרם פירוק ארגז הדחס נגנבה המשאית מחצר המפעל של הנתבעת. ביום 09.05.04, לאחר בדיקת תביעת המבוטחת ביחס לגניבת המשאית, שלמה התובעת למבוטחת סך של 114,632 ש"ח.

לטענת התובעת, מששילמה למבוטחת את תגמולי הביטוח עברה לידיה הזכות לתבוע שיפוי או פיצוי מצד הנתבעת בהתאם לחוק חוזה הביטוח, וכי הנתבעת, כמי שהחזיקה במשאית בכל הזמנים הרלוונטיים לשם ביצוע עבודת פירוק ארגז הדחס, אחראית באחריות ישירה או שילוחית לגניבת המשאית על פי חוק השומרים, תשכ"ז- 1967 וחוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974. הנתבעת טוענת כי היא שומרת חינם, ועל כן רובץ הנטל לפתחה של התובעת להוכיח רשלנות מצדה. כמו כן טוענת הנתבעת כי לא התרשלה ונקטה בכל האמצעים בכדי למגן את המשאית מפני גניבה.

2.       מעמד הנתבעת

סעיפים 1 ו-2 לחוק השומרים, תשכ"ז- 1967 מבחינים בין שומר שכר לשומר חינם וקובעים את מידת אחריותו של כל שומר:

 1. שמירה ושומרים

(א) שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות.

(ב) השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, הוא שומר חנם.

(ג) השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר.

(ד) השומר נכס כדי להשתמש בו או ליהנות ממנו בלי ליתן תמורה, הוא שואל.

 2. אחריות שומרים

(א) שומר חנם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו.

(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו.

(ג) שואל אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, יהיו גורמיהם אשר יהיו, ובלבד שאחריותו לא תהיה חמורה משל מחזיק בנכס שלא כדין.

(ד) שומר שנודע לו כי עלול להיגרם לנכס נזק שהוא אינו אחראי לו לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג) , ולא הודיע על כך לבעל הנכס תוך זמן סביר או לא נקט אמצעים סבירים להודיע לו, יהא אחראי לאותו נזק במידה שההודעה היתה מאפשרת לבעל הנכס למנוע את הנזק.

כלומר, יש כמה רמות של אחריות: שומר חינם האחראי לרשלנותו, שומר שכר שהשמירה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, הפטור מאחריות אם יוכיח שהנזק נגרם שלא ברשלנותו, ושומר שכר, האחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן.

רמת אחריותו של שומר השכר הטפל שקולה בעצם לזו המוטלת על שומר החינם, ואולם בעוד שנטל ההוכחה מוטל בעניינו של שומר החינם על "בעל הנכס", בעניינו של שומר השכר הטפל הוא מוטל עליו כתנאי לפטור מאחריות.

אציין, כי הנתבעת טוענת שהתובעת זנחה בסיכומיה את הטענה שהנתבעת היא שומרת שכר שהשמירה אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקת הנכס. אין היא טוענת שהתובעת אינה טוענת טענה זו בסיכומיה, אלא היא טוענת שמלבד הטיעון, לא דנה כלל ביסודות טענה זו. זניחת הטענה משמעה שהתובעת אינה טוענת עוד טענה זו. התובעת טוענת גם טוענת טענה זו, ואם לא דנה ביסודות הטענה, משמע לא עזרה לבית המשפט להכריע בטענה שאותה העלתה, אבל אין מדובר בזניחת הטענה. 

אין מחלוקת כי המשאית נמסרה לנתבעת בהסכמתה, וכי מטרת החזקת המשאית בחצרי הנתבעת היתה ביצוע פירוק ארגז הדחס. מכאן, לאור לשון החוק ופרשנות הפסיקה, הנתבעת היא שומרת הנכס. השאלה הבאה היא, האם הנתבעת היא שומרת חינם או שומרת בשכר, וזאת על מנת לקבוע את דרגת האחריות בה היא נושאת.