פסק-דין בתיק א 10603/03

התובעת הינה חברה אשר שימשה כחברת הניהול של קניון סירקין בפ"ת בחודש ספטמבר 2000 ועד לינואר 2002.

עד לחודש ספטמבר 2000, חברת הניהול של הקניון היתה חברה בשם "קנדה אשדוד פרוייטקים ובנייה" (להלן: "חברת הניהול הקודמת"), ובעלת הקניון הינה חברה בשם "יעקב (ג'ק) קאופמן בע"מ" (להלן: "הבעלים").

הנתבעת הינה חברה אשר שכרה והחזיקה בשטח הקניון, חנות גדולה, שהפעילה בה חנות צעצועים.

תביעה זו עניינה בדמי ניהול שתובעת התובעת מן הנתבעת.

ביום 17.2.99 נחתם הסכם שכירות בין הבעלים לבין הנתבעת ובאותו מעמד נחתם גם הסכם ניהול בין הנתבעת לבין חברת הניהול הקודמת (להלן: "הסכם הניהול").

מטעמים כאלו ואחרים, הפסיקה חברת הניהול הקודמת של הקניון את מתן השירותים לבעלי החנויות ולקניון, והתובעת נכנסה לנעליה. לטענת התובעת, בעת ההחלפה של חברת הניהול, שלחה חברת הניהול הקודמת לכל השוכרים בקניון, הודעה שהוכתרה בכותרת "הוראת תשלום בלתי חוזרת", לפיו חברת הניהול הקודמת הפסיקה פעולתה ומאותו שלב ואילך, הניהול יעבור לתובעת והתובעת מצידה התחייבה ליתן את שרותי הניהול ולפיכך, נדרשו בעלי העסקים בקניון להעביר את תשלום דמי הניהול והאחזקה, כהגדרתם בהסכם הניהול, ישירות לידי התובעת, החל מחודש ספטמבר 2000 ואילך.

לטענת התובעת, הודעה זו של חברת הניהול הקודמת, נשלחה מספר ימים לאחר שגם התובעת שלחה הודעה זהה לכל המחזיקים בעסקים בקניון (ראה נספחים ג' ו- ד' לתצהיר עד התובעת, מר קובי מגמי - להלן: "עד התובעת").

לטענת התובעת ההודעות המקוריות שנשלחו לנתבעת לא נמצאו, וההודעות שצורפו, היו הודעות שנשלחו לשוכרים אחרים בקניון, כאשר התובעת טוענת שנוסח זהה נשלח לכלל השוכרים, ובכלל זה גם לנתבעת.

הנתבעת שילמה את דמי הניהול שנדרשה לשלם בצורה סדירה, למעט פיגורים קלים.

בחודש ינואר 2002, מטעמים שאינם קשורים לתיק זה, הפסיקה התובעת את פעילותה בקניון. בבדיקה שנערכה מספר חודשים מאוחר יותר בהנהלת החשבונות של התובעת התגלה לה, כי החל מחודש ספטמבר 2000 ועד ליום 31.12.01 צברה הנתבעת חובות בגין הפרש הוצאות ניהול אשר לא שולמו בצרוף ריבית פיגורים, לפי סעיף 10 להסכם הניהול, הגיע סכומם לסך של 53,547 ש"ח ובהתאם לכך שלחה לנתבעת מכתבי דרישה בימים 10, 14, 37 ליולי 2002, מכתבים שלא נענו ולפיכך הוגשה התביעה נשוא פסק דיני זה.

עילות התביעה המרכזיות בכתב התביעה היו, עילה של הפרת חוזה הניהול ועילה של עשיית עושר ולא במשפט.

הנתבעת העלתה טענות הגנה שונות, לפיהן אינה חבה דבר לתובעת.

טענות ההגנה המרכזיות של הנתבעת היו, כי לא קיימת כל יריבות בין התובעת לנתבעת, חוזה הניהול כולל תנאי מקפח שהינו סעיף חישוב החוב, כל חובות דמי הניהול שולמו לחברת הניהול המקורית והקיימת של הקניון, התובעת לא נתנה שירותי ניהול ובין התובעת לנתבעת לא נקשר כל הסכם.

עוד טענה והדגישה הנתבעת בכתב ההגנה, כי שילמה סך של 100,000 ש"ח, כהסדר סופי שכל חובות העבר ועל כן משמעות התביעה היא תשלום כפול.

מכתבי הדרישה שנשלחו לתובעת ושצורפו לתביעה אינם מפרטים ואינם מסבירים דבר כיצד חושב החוב ואין כל קשר בין הסכום שבמכתב הדרישה לסכום שבטופס דרישת התשלום.

הודעת הצד השלישי:

הנתבעת חזרה בה מטענתה, כי הסך של 100,000 ש"ח ששולם על ידה לסילוק כל חובות העבר, קשור בקשר כלשהו, לתובעת.

הנתבעת לא רק שהעלתה טענה זו בכתב ההגנה, אלא שלחה הודעה צד שלישי לבעלים וטענה כי היא נתבעת לשלם תשלומים כפולים, אלא שעקב כתב ההגנה שהגיש הצד השלישי, הסתבר כי אין כל קשר בין החוב הנתבע ע"י התובעת, לבין התשלום ששולם לבעלים, שהיה תשלום אך ורק בגין חוב דמי השכירות ולא בגין חוב דמי הניהול.

בנסיבות אלו, נמחקה הודעת הצד השלישי ביוזמת הנתבעת, והיא חזרה בה גם מהטענה האמורה בכתב הגנתה בנסיבות אלו.