פסק-דין בתיק א 1059/04

1.         הנתבעת פרסמה בחודש יוני 2002 מכרז לרכישת נכס הידוע כגוש 7081 חלקה 34 יחידות 3 ו-10 ברחוב 3048 מספר 4 ביפו (להלן: "הנכס").

            התובעים ניגשו למכרז, זכו בו, והתקשרו עם הנתבעת הסכם לרכישת הנכס (להלן: "ההסכם"). התובעים טוענים כי הם חתמו על מסמכי ההסכם מייד לאחר הזכייה שלהם במכרז, בחודש 7/2002, והחזירו את המסמכים החתומים לנתבעת. הנתבעת חתמה לטענתם על ההסכם רק בחודש 10/02.

2.         במסמכי המכרז צוין - ועל כך אין מחלוקת, כי בנכס ישנו פולש (מר אליהו חולי, שיכונה להלן: "הפולש"), שהחזיק במחסן שהוא חלק מהנכס. כן צוין כי כנגד הפולש ניתן פסק דין, שחייב את הפולש לפנות את הנכס, ואף חייב אותו לשלם לנתבעת דמי שימוש ראויים בסך 69,796 ש"ח. התובעים שילמו סכום זה לנתבעת כחלק מההסכם, והזכות לתבוע אותו מהפולש הומחתה להם. בנוסף, הומחתה לתובעים גם הזכות לפנות את הפולש מהנכס.

            הנכס תואר במסמכי המכרז כדירת שלושה חדרים בשטח של 58 מ"ר, כפי שצוין בתשריט.

3.         התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את ההסכם במספר הפרות יסודיות, המקנות להם את הזכות לבטלו. כך, טוענים התובעים כי חרף העובדה כי הנתבעת הציגה בפניהם מצג כאילו בנכס יושב פולש שאין לו כל זכויות בו, וכי קיים נגדו פסק דין חלוט לפינויו, הרי בפועל הסתבר להם כי מדובר באדם הטוען כי הוא מחזיק בנכס כ-50 שנה, וכי יש לו זכויות בנכס. בנוסף, פסק הדין נגד הפולש ניתן במעמד צד אחד, ללא הגנה מטעם הפולש.

            לאחר מתן פסק הדין, הגיש הפולש בקשה לביטולו, בקשה התלויה ועומדת בבית משפט השלום, והיא טרם נדונה. הבקשה הועברה לידיעת התובעים רק לאחר שהנתבעת החזירה להם את ההסכם חתום על ידיה, בחודש אוקטובר 2002. 

4.         עוד טוענים התובעים כי הנתבעת לא גילתה להם כי קיים צו הריסה על חלק מהנכס, משנת 1989, צו שאף בוצע בפועל על ידי העירייה בחודש 7/04.

            הפרה נטענת נוספת היא בעובדה כי הנכס טרם נרשם על שם התובעים במשרדי רשם המקרקעין, כפי שהתחייבה הנתבעת על פי ההסכם.

            התובעים טוענים כי מצגיה המטעים של הנתבעת הם שגרמו להם להציע את הצעתם כפי שהוצעה, וכי אילו היה המצב לאשורו ידוע להם - היינו לו היו יודעים כי הפולש מחזיק בנכס שנים רבות, שניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד, וכי יש צו הריסה כנגד חלק מהנכס, הם לא היו מתקשרים בהסכם.

            התובעים טוענים כי על רשות המפרסמת הצעת מכרז, לנסח אותה בצורה בהירה, תוך הכללה של כל מידע רלוונטי.

5.         יוער כי מסיכומי התובעים עולה כי עילת התביעה שלהם היא עילה של הפרה יסודית של ההסכם על ידי הנתבעת. עם זאת, בין השורות עולה גם טענה של ביטול לאור מצג מטעה של הנתבעת בשלב הטרום חוזי, ולמען שלמות התמונה נתייחס אף לעניין זה.

פסק הפינוי כנגד הפולש

6.         כאמור, הטענה העיקרית של התובעים מתייחסת לפולש המצוי בנכס. בסיכומים מטעמם, הם טענו כי הם לא ידעו את מה שידוע להם היום - כי מדובר במי שטוען שיש לו זכויות - ולא בפולש, וכן כי פסק הדין נגד הפולש ניתן במעמד צד אחד, והפולש עשוי לבקש את ביטולו.

7.         אינני מקבלת את שתי הטענות.

            הטענה הראשונה כופרת למעשה בכך כי מר חולי אליהו הוא "פולש" לנכס.  מדובר קודם כל בטענה חדשה, שלא נטענה בשלבים הקודמים של הדיון. על כל פנים, מאחר שהנתבעת הציגה את מר חולי כפולש במסמכי המכרז, הרי הנטל על התובעים להוכיח כי מצג זה איננו נכון, וכי למעשה למר חולי יש זכויות כאלה או אחרות בנכס. התובעים לא הרימו את הנטל, ולא הוכיחו עובדה זו.

            לצורך הרמת הנטל, אין די בציטוט גרסתו הנטענת של מר חולי בבקשתו לביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד. מדובר בגרסתו של הפולש עצמו - שמובן שהוא בעל ענין. יתרה מזאת, הפולש לא הוזמן להעיד מטעם התובעים, וגרסתו במשפט אחר היא בגדר עדות שמיעה בלתי קבילה, שאין לתת לה כל משקל.

            לכן לא הוכח כי המצג של הנתבעת לפיו מר חולי פלש לנכס ואין לו זכויות בו, היה מצג לא נכון.

8.         באשר לפסק הדין שניתן כנגד מר חולי- השאלה שיש לבחון אותה היא האם טעו התובעים לחשוב כי מדובר בפסק דין חלוט, שאין עוד אפשרות לבטלו, והאם לא היו מתקשרים בהסכם לו הם היו יודעים כי מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד.

            אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו את טענתם גם בהקשר זה.

            ראשית, התובעים לא הבהירו מה היה התחשיב שהם ערכו ביחס להגשת הצעת המחיר במכרז. אין חולק כי התובעים ידעו כי הם עלולים להיות צפויים להוציא הוצאות שונות לצורך ביצוע הליכי הוצאה לפועל כנגד הפולש.