פסק-דין בתיק א 10589/97

1.            זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 29.8.96.

2.         התובע, יליד 4.1.42 נשוי ואב לשלושה ילדים, נפגע בעת שנהג במכונית פרטית ברח' רמז בעכו והתנגש בעץ בצד הדרך.

            התובע פונה לבית החולים בנהריה כשהוא  סובל מחבלה רב איברית בראש, בחזה, באגן ובגפיים. עקב חבלת הראש והדרדרות במצבו הועבר התובע לבית החולים רמב"ם. בבדיקת CT ראש, הודגמו מספר דימומים מפוזרים שנוקזו בניתוח. חלק מהשברים טופלו בקיבוע ובגבס. במהלך האשפוז נותר התובע מחוסר הכרה ומונשם באופן מלאכותי. ביום 6.10.96 הועבר התובע לבית החולים "לוינשטיין" לאשפוז שיקומי, תחילה במחלקה לטיפול נמרץ ומיום 24.12.96 במחלקה לשיקום נפגעי ראש עד יום 26.6.97 שאז שוחרר לביתו.

3.         הנכות הרפואית

התובע  סובל מנכות צמיתה בתחום האוטרופדי בשיעור משוקלל של 14.5%, בגין שברים בידו הימנית. פרופ' מ. סודרי מציין בחוות דעתו, שעיקר נכותו של התובע היא בתחום הנוירולוגי, המתבטאת בשיתוק פלג גופו השמאלי ובחולשה מימין.

4.         פרופ' א. קליין, המומחה בתחום הפסיכיאטרי העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 50%. בין היתר נאמר בחוות דעתו:

            "בעקבות התאונה והפגיעה המוחית, חל שינוי קיצוני באישיותו ורמת תפקודו של ראובן. הוא הפך להיות אדם מסוגר, תלוי באחרים, חסר יזמה, אדיש וחסר ענין לגבי דברים שעניינו אותו בעבר. בנוסף, נגרמה אצלו פגיעה קשה ביכולת הקוגניטיבית המתבטאת בהפרעות קשות בריכוז ובזכרון ובעיקר ביכולת ההפשטה, החשיבה המורכבת והתכנון של פעולות סדרתיות בעלות כמה שלבים... במצב זה, אין להעלות על הדעת אפשרות שראובן יוכל לחזור למסגרת עבודה או עיסוק אשר יאפשרו לו השתכרות כלשהי. בנוסף, הפגיעה הרגשית הקשה, גרמה להפחתה ופגיעה משמעותית באינטראקציה עם בני משפחתו ובמוטיבציה והרצון לתפקד גם בתחומים בסיסיים של חיי היומיום, דבר שמחייב ליווי והפעלה קבועה ע"י אנשים בסביבתו".

באשר לצרכיו הטיפוליים של התובע בתחום הנפשי - קוגניטיבי, מציין המומחה:

            "א. הפעלה בריפוי ועיסוק וטיפולים אקספרסיביים (לא מילוליים) במסגרת מתאימה בתדירות של 3 פעמים בשבוע למשך 3-4 שעות ביום.

            ב. יצירת תנאים פיזיים מתאימים בבית שיאפשרו לראובן לשהות בחברת בני המשפחה בשעות שהם בבית ולא להיות מנותק מהם ומבודד עקב מגבלות הניידות שהבית מכתיב".

5.         ד"ר א. פרבר, המומחית בתחום השיקומי, בדקה את התובע פעמיים והגישה שתי חוות דעת. בסיכום חוות הדעת המסכמת (ת/96) נאמר:

            "מדובר באיש בן 56 שנפגע בתאונת דרכים לפני כ-4 שנים וסבל מפגיעת ראש קשה ושברים באגן ובגפיים. נשאר עם: חולשה בארבעת הגפיים, בעיקר ברגליים. חוסר שליטה על הסוגרים; בעיות קוגניטיביות עם קושי בזכרון, קשב וריכוז, חשיבה נוקשה וקונקרטית. הפרעה בהתנהגות המתבטאת באדישות וחוסר יזימה... מבחינת התפקוד - נשאר מרותק לכסא גלגלים ללא יכולת לעמוד וללכת. זקוק לעזרה בכל הפעולות היומיומיות. נכותו הצמיתה בשיעור 100% לפי סעיף 29(1) ב..."

            צרכיו של התובע כוללים דירה מותאמת לכסא גלגלים, מיטה עם הכוונה חשמלית, מזרן למניעת פצעי לחץ, כסא גלגלים וכרית למניעת פצעי לחץ, כסא שירותים, מנוף להעברות,

פנרוז ושקיות שתן.

            בהתייחס להמלצות הרפואיות, פרט לתרופות ובדיקות רוטיניות, מציינת המומחית טיפול פיזיוטרפי להורדת הספסטיות ושמירת טווחי תנועה, ריפוי בעיסוק; טיפול נפשי - תמיכתי ע"י פסיכולוג לתובע ולמשפחתו וכן הערכה וטפול במרפאה לשיקום מיני.

            באשר לניידות נאמר, שהתובע זקוק לרכב רצוי מסוג ואן עם מנגנון להרמת כסא גלגלים.

            הגם שהדבר ברור מאליו, נקבע שהתובע אינו עצמאי וזקוק לעזרה מלאה 24 שעות ביממה.

6.         זה המקום לציין התנהלות חריגה ויוצאת דופן מצד בא כוח הנתבעת שלא הגיש סיכום טענות עיקרי מטעם מרשתו, גם לאחר שנעתרתי לבקשותיו להאריך את המועד. בשלב מסויים הוא אפילו חדל לבקש זאת.

            כפי שיובהר להלן, לאחר שהתובע הגיש את סיכום טענותיו נעתרתי לבקשה להבאת ראיות נוספות. גם הנתבעת קיבלה רשות לעשות כן ובהקשר לראיות הנוספות הגישה הנתבעת סיכום טענות, שמחלק ממנו יהיה עלי להתעלם בשל חריגה מן המסגרת שהותרה לה.