פסק-דין בתיק א 10581/05

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי עו"ד אגר יצחק ועו"ד שמרוני קנר ישראלה (להלן: "הנתבעים") לדחיית תביעתם של מר פניני יוסף, גב' פניני רחל, גב' חודדה (מלר) יפעת וגב' פניני חגית (להלן: "התובעים") מחמת אי הגשת תצהירי עדות ראשית תוך המועד שנקצב בהחלטת ביהמ"ש מיום 27/11/07 ו/או בכלל וכן לחיובם בהוצאות משפט.

2.         התובעים מתנגדים לבקשה ועותרים למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, שכן לטענתם העובדות העומדות ביסוד התביעה הינן בידיעתו של התובע מס' 1 בלבד ומשזה נעדר מן הארץ אין באפשרותם של התובעים להגיש תצהירי עדות ראשית ואין ביכולתם לבסס את עילת התביעה הנטענת.

3.         הגם שהעובדה שהתובע מס' 1 שוהה בחו"ל מזה זמן רב וכי העובדות נשוא עילת התביעה אינן בידיעתן היתה ידועה לתובעות מס' 4-2 מזה זמן רב, לא נתנו התובעות מס' 4-2 הודעה כאמור לביהמ"ש ולא העלו את המניעה בדבר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמן גם במועד ישיבת ביהמ"ש מיום 27/11/07 עת שניתנה ההחלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

4.         סבורני כי המשך ניהול ההליכים בתביעה זו ושעה שהתובעות מס' 4-2 ידעו כי התובע מס' 1 עזב את הארץ בלא כוונה נראית לעין לשוב לארץ ו/או להעיד בתיק זה ושעה שלהן אין כל ידיעה אישית על הנסיבות האופפות את עילת התביעה כאמור בתגובתן, מעידה על מידה מסויימת של חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים וכאמור ביהמ"ש העליון בבר"ע 305/80 רפאל שילה ואח' נ' שלמה רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3), 449, עמ' 463-464, קבע כדלקמן:

"חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80; ע"א 701/79 הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים. אי-קיומה של חובה זו עשוי להביא, בנסיבות מתאימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל".

כן ראה בש"א 2236/06 עזרא חממי ואח' נ' אלברט אוחיון ואח', תק-על 2005(2), 4580, עמ' 4583.

5.         חרף כל האמור לעיל לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הבקשה למחיקת התביעה הועלתה על ידי הנתבעים בשלב מוקדם של המשפט ובטרם הגישו הצדדים ראיותיהם בתצהירים ובטרם בוררו טענות הצדדים. לאור האמור סבורני כי ראוי בנסיבות העניין להורות על מחיקתה של התביעה ולא על דחייתה וזאת על מנת להותיר לתובעים את האפשרות לחדש את תביעתם בבוא העת ובכפוף לדיני ההתיישנות.

6.         משהתובעות מס' 4-2 הגישו תביעתן חרף העובדה שאין להן כל ידיעה אישית בדבר עילת התביעה ומשהתובע מס' 1 שוהה בחו"ל מזה זמן רב ואינו מתעתד להגיע לארץ לבירור תביעתו, סבורני כי ראוי להטיל על התובעים הוצאות בגין הגשת התביעה וניהולה בסך של 7,000 ש"ח. סכום זה מביא בחשבון גם את סכום התביעה והעבודה שהושקעה על ידי הנתבעים בניהול הגנתם.

7.         לפיכך הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2.

8.         הנני מחייבת את התובעים מס' 4-1, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים מס' 1 ו-2, ביחד ולחוד, סך של 7,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

9.         תשלום ההוצאות הנ"ל יהווה תנאי לחידוש ההליכים כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2 או מי מהם.

10.        מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט בשבט תשס"ח (5 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.

_________________

                                                                                                                      ב. טאובר,  שופטת

הקלדנית: רויטל מ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: