פסק-דין בתיק א 105305/01

1.         מבוא

זה לא מכבר עסק בית המשפט העליון בשאלת האיסור על פיטום אווזים לשם ייצורו של כבד אווז (דנג"ץ 2197/06 חי נ' מנהל השירותים הוטרינרי במשרד החקלאות (החלטה מיום 21/3/06; בג"צ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועמ"ש, פ"ד נז(6) 212), ואולם עסקינן בפסק דין זה בהדים רחוקים יותר של ניסיון לגידול אווזים לפיטום בשנים 2000-2001.

לפני תביעה ותביעה שכנגד.

ואלו העובדות הצריכות לענייננו:

התובע, מר אפרים פולק (להלן: " התובע") עוסק גם בחקלאות. הנתבעים, מר דקל זליג וגב' דקל ציפי (להלן: " הנתבעים") הינם חקלאיים ומומחים בתחום גידול ופיטום אווזים ומנהלי חברת "מתד חקלאות בע"מ" (להלן: " מתד").

הנתבעים וזוג נוסף, ה"ה קודלר (להלן: " הזוג קודלר") רכשו יחדיו ממועצת הלול כ- 2,414 אפרוחי אווזים בני יומם למטרת הקמת מיזם של גידול, רבייה, ופיטום אווזים בארץ ובחו"ל. לשם הוצאתו לפועל של המיזם, נקשרו הנתבעים והזוג קודלר עם התובע כמשקיע פוטנציאלי. באחת מן הפגישות שהתקיימו בין הצדדים הוסכם, כי התובע יצטרף כמשקיע במיזם בתמורה לאחוזי שותפות בו. בעקבות אותה פגישה התקיימו פגישות נוספות בין הצדדים, אשר בהן סוכמו הפרטים לגבי קליטת האפרוחים בחווה, התוכנית העסקית ומהות השותפות.

בין הצדדים הוסכם, כי התובע ישקיע את הסכומים הדרושים עפ"י התוכנית העסקית וכי גידול האפרוחים שהתקבלו ממועצת הלול ייעשה במבנה בבעלותו, הנמצא בסמוך לצומת מורשה, אשר יוכשר על ידו לצורך העניין במיוחד, ואילו הנתבעים יתרמו מהידע, מהמומחיות ומזמנם, לצורך הפיכת האפרוחים ללהקת הפצה ומלהקת הפצה ללהקת רביה. כן הוסכם בין הצדדים, כי חלקיהם של השותפים (התובע, הנתבעים והזוג קודלר) במיזם יהיו שווים.   

בסופו של יום, לאחר כחצי שנה של פעילות משותפת, לא יצא המיזם אל הפועל וכעת תובעים הצדדים זה את זה לאור סיום ההתקשרות ביניהם והשלכותיו.

2.         התביעה העיקרית 

התביעה נסובה בעיקרה על הסכם, שנערך בין הצדדים ביום 14/6/01 ואשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן: " ההסכם"). התובע טוען, כי לאחר שנוכחו הצדדים לדעת, כי המיזם המשותף לא ייצא לפועל לאור אי כדאיותו, סוכם ביניהם, כי הנתבעים והזוג קודלר יטלו את האווזים מחוות התובע, תוך התחייבות לשלם לו את כל ההשקעה שהוציא וכי התשלום יבוצע בעת פינוי האווזים מהחווה. עוד טוען התובע, כי בליל שבת בתאריך 21/7/01, ללא ידיעתו והסכמתו, נטלו הנתבעים שלא כדין את כל האווזים שהיו בחוותו לשטחם במושב ציפורי מבלי לשלם לו את שהובטח לו. התביעה ע"ס 394,940 ש"ח, השווה למחצית ההשקעה, לה טוען התובע במיזם המשותף, נסמכת רובה ככולה על רשימת ההוצאות, אותה ערך בגין הוצאותיו בפרויקט המשותף (נספח א' לכתב התביעה). הנתבעים טוענים להעדר יריבות בינם לבין התובע, היות ומעורבותם בעניין נשוא התביעה נעשתה על ידם במסגרת חב' מתד, בהיותם מנהליה. הנתבעים מכחישים גם מכל וכל את גרסת התובע וטוענים, כי מעולם לא הסכימו, כי הפרויקט איננו כדאי, נהפוך הוא, גם היום מאמינים הם בתוכנית העסקית והסיבה לכך, לגרסתם, שהפרויקט המשותף לא קרם עור וגידים, הינה התנהגותו חסרת תום הלב והחלטתו החד צדדית של התובע למשוך ידיו מהמיזם המשותף. זאת ועוד. לטענת הנתבעים, התובע, בהיותו איש עסקים ממולח, ניצל את המצב הרגיש, בו היה מצוי הפרויקט וכן את חוסר היכולת הכלכלית של השותפים האחרים והעמיד בפניהם אולטימאטום חד צדדי, שתוצאתו הינה ההסכם נשוא התביעה, אשר נחתם תחת כפייה ואשר בוטל על ידם.  הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הוצאת האווזים בוצעה כדין, בהסכמת התובע וכפעולה מיידית להצלת האווזים והקטנת נזקיהם. לא זו אף זו. הנתבעים טוענים, כי נספח א' לכתב התביעה, דהיינו רשימת ההוצאות עליה נסמך התובע, אין לה כל בסיס והיא מורכבת מהוצאות מנופחות ולא סבירות וכן מהשקעות הוניות של התובע, שלא ניתן לייחסן לעסקת האווזים. התובעים מעלים גם טענת קיזוז בגין הנזקים שנגרמו להם בשל הפרות  התובע בסך 1,500,000$.

3.         התביעה שכנגד

הנתבעים טוענים בתביעתם שכנגד, כי התובע בהתנהגותו גרם להם לנזקים כבדים וכן לאובדן עתידי של רווחים צפויים מהפרויקט. כמו כן, כי הזוג קודלר המחו זכויותיהם וחובותיהם באווזים הנמצאים בחוותם לתובע ולפיכך עליו לשלם להם את מלוא ההוצאות שנגרמו להם בגין גידול אווזים אלה.

על פי תחשיב רואה חשבון מטעם הנתבעים, סך ההוצאות הישירות שנגרמו להם בגין הפרויקט וכן בגין החזקה וגידול האווזים שהומחו לנתבע שכנגד מסתכם ב- 300,000 ש"ח עד ליום 31/12/02 ובתוספת סך 18,387 ש"ח, המתווסף לסכום זה מידי חודש וכן סך 3,100,977$ - 5,265,845$ בגין אובדן עתידי של רווחים צפויים מהפרויקט. מטעמי אגרה בלבד הועמד סכום התביעה שכנגד ע"ס 500,000 ש"ח.

התובע טוען, כי יש לדחות את התביעה שכנגד בהיותה סתמית. עוד טוען התובע, כי  נכנס כשותף במיזם האווזים בעקבות מצג שווא שנתבע 1 הציג בפניו ואשר בלעדיו לא היה נכנס כלל לעסקה. זאת ועוד.  לטענת התובע, ההסכם נשוא התובענה נערך בהסכמה מלאה של הצדדים ולא תחת כפייה או עושק, כטענת הנתבעים. עוד מוסיף וטוען התובע, כי אין לחייבו בכל הוצאה שהיא שהייתה לנתבעים בגין גידול האווזים של ה"ה קודלר, מאחר ולא הומחו לו זכויות הבעלות באווזים.      

4.         התביעה המשנית, שהוגשה בת.א 99646/01

תביעה נוספת הוגשה ע"י התובע נגד הנתבעים ביום 11/9/01 ע"ס 35,762 ש"ח ש"ח (להלן: " התביעה המשנית") וזאת בגין אי פירעון הלוואה על סך 35,000 ש"ח, שניתנה ע"י התובע לנתבעים ביום 04/05/2001. בתצהירו טוען התובע, כי הנתבעים פנו אליו בבקשה למתן

הלוואה למשך חודש בהיותם בקשיים כלכליים וכי הוא העביר את סך ההלוואה 35,000 ש"ח לחשבון בנק שהנתבעים מסרו לו. עוד טוען התובע בתצהירו, כי אין כל קשר בין התביעה בגין ההלוואה לתביעה בתיק העיקרי שעניינה עסקת האווזים.

גם בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים היו צריכים לפרוע את ההלוואה ביום 4/6/01, כי הסכימו לעשות כן, אך ביקשו לפרוס את החזר ההלוואה לתשלומים. לטענת התובע, הסכים זה האחרון, כי ההלוואה תיפרע בשלושה תשלומים בצירוף ריבית, אך גם בתנאי זה לא עמדו הנתבעים.

התובע מוסיף וטוען בתצהירו, כי מכתב ב"כ הנתבעים מיום 01/08/01 הינו בבחינת הודאת בעל דין, כי הנתבע 1 קיבל את הכספים. למותר לציין, כי במכתב הנ"ל צוין, כי מאחר וההסכם נשוא פרויקט האווזים בוטל ע"י התובע, מוכן נתבע 1 להחזיר את סך ההלוואה, אך בפריסה בה יוכל לעמוד וללא ויתור או פגיעה בטענותיו בכל הקשור למערכת היחסים בין הצדדים בעניין להקת האווזים. הנתבעים מנגד טוענים בתצהירם, כי התובע מנסה להיאחז במכתב בא כוחם תוך שהוא מוציא דברים מהקשרם ומסתיר מבית המשפט הנכבד תכתובת נוספת, שהייתה בין עורכי הדין. הנתבעים מצביעים על מכתב נוסף של בא כוחם מיום 02/09/01, ואשר צורף כנספח ב' לתצהירם, לפיו מובהר באופן חד משמעי, כי יש לערוך חשבון כולל בין הצדדים וכי רק אז ניתן יהיה לאמוד את חובות הצדדים. עיון במכתב הנ"ל מעלה תהיות, היות והמכתב אינו חתום ואף נרשמה בו ההערה  - "לעיונכם, הערותיכם ואישורכם", המופנית כלפי הנתבעים ואין בו כל הוכחה, כי אכן נשלח ליעדו ו/או כי הגיע לידי התובע. הנתבעים אינם מכחישים קבלת סך 35,000 ש"ח אך טוענים עם זאת להעדר יריבות בין הצדדים, היות ומעורבותם בעניין נשוא התביעה נעשתה על ידם במסגרת פעילות חברת מת"ד חקלאות בע"מ וכי הכסף הועבר בהמחאה ע"ש החברה ולחשבונה (סעיף 3 לתצהיר הנתבעים). ואולם- הנתבעים לא צרפו את צילום ההמחאה ואת צילום דפי החשבון להוכחת טענתם זו. זאת ועוד. אין הסכם הלוואה כתוב בין הצדדים. מכאן שאין כל ראיה שהיא לאישוש טענתם זו של הנתבעים.

הנתבעים אף טוענים, כי הכספים נשוא ההלוואה הועברו לצורך מימון פעילות עסקית שוטפת הקשורה בלהקת האווזים, אשר חובת המימון לגביה חלה על התובע ולפיכך לא חלה עליהם ו/או על חברת מת"ד כל חובה להשיב סכומים אלה (סעיף 5 לתצהיר הנתבעים), ומכל מקום, היה ויקבע, כי חלה עליהם חובת ההשבה של סכום ההלוואה, נתונה להם הזכות לקזז את הסכום הנ"ל הן מחובותיו של התובע כלפיהם ומהנזקים שנגרמו להם על ידו בגין ביטול ההסכם עמם והן מכוח המחאת החיובים והחובות של הזוג קודלר כלפיהם וכלפי התובע ובהיות כל החיובים נובעים מעסקה אחת בין הצדדים. עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי בהתאם להסכם בין הצדדים החל התובע לממן את הפעילות השוטפת, משמע, רכישת תערובת, תשלום חשבונות חשמל ומים וכן שכר פועל, אולם חלק ניכר מההוצאות השוטפות שחובת תשלומן הייתה אמורה לחול עליו לא שולמו על ידו מסיבות שונות ובפועל שולמו ע"י חברת מת"ד וביניהן- הוצאות בגין תרופות 7,997 ש"ח, הוצאות בגין תערובת 6,792 ש"ח, הוצאות בגין הובלות ורכב 30,896 ש"ח, הוצאות בגין חבילות קש 3,420 ש"ח, הוצאות בגין רכישת דוגמאות כבד אווז 3,791 ש"ח, הוצאות בגין טלפון ופקס 3,250 ש"ח, הוצאות בגין נסיעות לחו"ל 2,292 ש"ח, הוצאות בגין שכ"ט עו"ד וצו מניעה כנגד מועצת הלול 4,251.5 ש"ח.  סה"כ 62,689 ש"ח אותם הוציאה מת"ד ואשר חובת תשלומם חלה על התובע.

הנתבעים אף מצהירים, כי תחשיב הסכומים נעשה ע"י רואה חשבון מומחה מטעמם וכי החישוב התבסס על חשבוניות ומסמכים שהוצגו למומחה (סעיפים 9-14 לתצהיר הנתבעים).