פסק-דין בתיק א 1050/06

בפסק דיני זה, התובע והנתבע שכנגד (להלן: " התובע") הנתבעת והתובעת שכנגד  (להלן: " הנתבעת" ).

בפני תביעה כספית על סך 19,124 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובע, המנהל בית עסק שהינו מוסך ועוסק במתן שרותי תיקון למכוניות, נגד הנתבעת, בטענה שהאחרונה לא שילמה את תמורת שרותי התיקונים שונים שניתנו לרכבה מס' רישוי 4316325 בחודשים מאי, יוני, יולי 2004. רכב זה משמש כמונית לפרנסת הנתבעת ובעלה (להלן:" הרכב").

בכתב ההגנה שכנגד טוען התובע, כי הנתבעת ביחד עם בעלה הם הבעלים, המחזיקים ומי שנהגו ברכב, לצורך עבודתם, בתקופה הרלוונטית והרכב עבר במוסך התובע טיפולים מסוגים שונים ותיקונים שונים לרכב מאז 21.3.03, מועד שבו בוצע טיפול מקיף וגדול בסכום של 4,262 ש"ח, כאשר מד האוץ עמד על 670,000 ק"מ. התמורה שולמה על ידם בשקים דחויים.

לטענת התובע, פירוט התיקונים והטיפולים ברכב הם כדלקמן:

ביום 9.7.03 נכנס הרכב שוב למוסך להחלפת תושבת הגיר בסכום של 212 ש"ח.  ביום 8.8.03 נכנס הרכב למוסך לטיפול 10,000 בעלות של 437 ש"ח. ביום 7.9.03 חזר הרכב לטיפול 10,000 ש"ח בעלות של 260 ש"ח ותיקונים נוספים בסך 9,936 ש"ח ואז עמד מד האוץ על 760,000 ק"מ.

עבור כל הטיפולים האלה, שילמה הנתבעת חלק מהסכום רק ביום 29.10.03 והתשלום היה בסך 11,433 ש"ח.

ביום 2.11.03 חזר הרכב למוסך לטיפול בעלות 510 ש"ח, ביום 26.11.03 הוא הוכנס לתיקון צינורות בעלות של 366 ש"ח וביום 21.12.03 נכנס לטיפול נוסף בעלות של 885 ש"ח. ביום 28.12.03 נכנס הרכב לטיפול בעלות של 313 ש"ח וביום 31.10.03 לטיפול שיפוץ הגיר בעלות של 10,030 ש"ח.

לגרסת התובע פירוט הטיפולים, התיקונים והחלקים שהוחלפו מצוי בכל חשבונית וחשבונית של כל טיפול וטיפול.

התובע מפרט כי ביום 19.2.04 הוכנס הרכב לטיפול בעלות של 3,056 ש"ח, ביום 21.3.04 בעלות של 456 ש"ח ותיקונים בעלות של 562 ש"ח והנתבעת שילמה על חשבון חובה סך 1,000 ש"ח.

ביום 22.4.04, הוכנס הרכב למוסך בעלות של 655 ש"ח וביום 5.5.04 שילמה הנתבעת על חשבון החוב 1,500 ש"ח.

ביום  10.5.04 הוכנס הרכב לתיקון ברקסים וחוטים בעלות 234 ש"ח וביום 9.8.04 לתיקון משאבת מים בעלות 562 ש"ח, ביום 30.11.04 לטיפול בעלות 707 ש"ח ולתיקונים ב- 374 ש"ח הכל, כמפורט בחשבוניות.

ביום 30.11.04 שילמה הנתבעת ע"ח החובות הקיימים סך של 4,106 ש"ח אך נותרה חייבת את סכום התביעה בגין תיקונים מחודשים מאי, יוני, יולי  2004.

לטענת התובע, הייתה התקשרות בין הצדדים לטיפולים והתיקונים המפורטים, הכל כמפורט בחשבוניות והראיה לכך, שהנתבעת הייתה מרוצה מתיקון שבוצע על ידו, היא העובדה שהיא הכניסה את הרכב למוסך חזור ושוב גם בשנת 2004, כאשר מדובר ברכב משנת 1997 אשר עבר למעלה מ- 670,000 ק"מ והמשמש לפרנסת הנתבעת ובעלה כמונית, העובדת שעות רבות ביממה. בכל עת שהוצא הרכב מהמוסך, קיבלה הנתבעת חשבונית וקיבלה יחס מקצועי ואדיב ממנו.

עוד מציין התובע, כי בין התיקון הראשון ביום 21.3.03 ועד ליום 29.9.03 עבר הרכב למעלה מ- 90,000 ק"מ, דהיינו כ- 15,000 ק"מ בחודש, מה שמסביר את התיקונים הרבים שבוצעו ברכב.

לטענת הנתבעת, היא שילמה את מלוא תמורת תיקוני הרכב ביום 30.11.05 וזאת על אף התקלות הרבות שהתגלו בו לאחר שהתובע תיקן אותו במוסך ואלה לא תוקנו.

הרכב לגרסתה, נכנס מספר פעמים למוסך, לאחר שהתובע לא תיקנו כראוי, למרות תשלום מלוא התמורה.

לגרסתה, התובע משך אותה ב"לך ושוב" ובטענה כי הרכב תקין, כדי שתחלוף תקופת האחריות הרובצת על התובע עקב תיקון הרכב.

לטענתה, התנהגות זו של התובע גרמה לה להפסד פרנסה והכנסות והיא נאלצה למכור את רכבה בהפסד של כ- 50% מערכו לאור התקלות הרבות שנתגלו ולא תוקנו על ידי התובע.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע גבה כספים בגין טיפולים ותיקונים שכלל לא ביצע.