פסק-דין בתיק א 1039/00

התביעה

1.    התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 25.7.95. זאת, במסגרת עבודתו בעבור הנתבעת.

2.    על פי טענתו של התובע, ביום אירוע התאונה עבד לראשונה בחייו ליד מכונה המייצרת בטון. הוא ממשיך וטוען, כי במסגרת עבודתו היה עליו לאסוף חומר ("חלון") היוצא מתוך המכונה לתוך ארגזים ומשם לסיר ענק. לדבריו של התובע, תוך כדי עבודה זו, הפסיק, לפתע, החומר לצאת מתוך המכונה, וחלון המכונה נאטם. התובע ניסה אז לנקות את החלון באמצעות כף בנאים. או אז, התברר לו כי במכונה (בחלקה הפנימי) היו סכינים. ידו נתפסה בסכינים אלו, ושלוש מאצבעות ידו הימנית נקטעו (ראו: סעיפים 1(א)-1(ו) לסיכומיו של התובע).

3.    הנתבעת, אינה כופרת, בסיכומיה, בעצם אירוע התאונה. היא מתארת אותה באופן שונה במקצת. התובע הועסק, לדבריה, ליד מערבל המייצר חומר בידוד. התובע היה צריך להעביר את חומר האיסוף היוצא מהמערבל לתוך תבניות. התובע הבחין, כי התערובת אינה יוצאת מהמכונה במהירות הראויה, לטעמו, ועל כן ניסה לזרז את יציאת התערובת באמצעות כף בנאים אותה אחז בידו. לדבריה של הנתבעת תוך כדי פעולה זו, שעה שהמכונה פועלת, והמערבל ממשיך בפעולתו הסיבובית, נלכדה יד ימינו של התובע במכונה, והוא "נחבל" (כלשונה של הנתבעת בסעיף 3(ד) לסיכומיה).

4.    הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי התובע היה עובד מיומן ומנוסה, וכי עבר הכשרה והדרכה, לרבות בכל הוראות הבטיחות, מיד לאחר שהתקבל לעבודה במפעל, ובמשך כל זמן עבודתו במפעל הנתבעת (תחתית עמ' 2 לסיכומי הנתבעת).

האחריות לתאונה

5.    האם קיימת אחריות של הנתבעת להתרחשות התאונה, והאם יש מקום לחייבה, בנזיקין, כלפי התובע? כפי שיוסבר להלן, התשובה לשאלה זו חיובית.

6.    העדות הישירה היחידה לנסיבות אירוע התאונה הינה זו של התובע עצמו. עד נוסף שהיה למקרה, סמיון כץ, נפטר, ולכן ממילא לא הובא לעדות (עמ' 44 לפרוטוקול, שורה 22). העד מטעם הנתבעת, אחראי המחלקה (במועד התאונה) ניקולאי רוזנשטוק, לא ראה את התרחשות התאונה במו עיניו (עמ' 44 לפרוטוקול, שורה 19).

7.    עדותו זו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין. יחד עם זאת, כפי שאסביר להלן, די בנסיבות התאונה בהן מוכנה הנתבעת להודות, בסיכומיה, כדי להקים את אחריותה לנזקיו של התובע.  מעבר לכך: התובע העיד בפניי על נסיבות אירוע התאונה. הוא עשה רושם של אדם פשוט, אשר אינני יכול להניח כי המציא סיפור מורכב אודות תאונה שלא ארעה, כפי שתוארה על-ידיו.  פגיעתו בתאונה הייתה פגיעה קשה (קטיעה של שלוש אצבעות). עדותו של התובע נתמכת בדברים שאמר  ביום אירוע התאונה לרופאים שטיפלו בו בחדר המיון של בית החולים רמב"ם בחיפה (גיליון סיכום האישפוז צורף לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

8.    הגרסה שהציג התובע בפני בית המשפט גם עולה בקנה אחד עם דברים שאמר התובע למפקח מטעם משרד העבודה והרווחה שחקר את נסיבות אירוע התאונה (נ/1), עוד בשנת 1996, מספר שנים לפני הגשת התביעה לבית המשפט (23.7.00). אומנם, דברים אלו שאמר התובע למפקח מטעם משרד העבודה אינם יכולים לשמש ראיה לעצם אירוע התאונה, אך יש בהם כדי להצביע על כך שגרסתו של התובע הינה גרסא עקבית, אשר אינני מוצא מקום לפקפק במהימנותה.

9.    התובע הועסק ליד מכונה שביצעה פעולה של ערבול. על כך, גם הנתבעת אינה חולקת. בשלב מסויים החומר שבמכונה הפסיק לצאת. נכון הוא, כי הנתבעת בסיכומיה טוענת כי החומר לא יצא במהירות הראויה. אך העד מטעמה (רוזנשטוק) מאשר בחקירתו הנגדית, כי היו מקרים שבהם חומר נתקע במכונה (תחתית עמ' 50 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אינני רואה סיבה שלא לקבל את גרסתו של התובע כי החומר המצוי במכונה נתקע, והפסיק לצאת. אינני רואה אינטרס של התובע לשקר בהקשר זה. שכן, בין אם החומר הפסיק לצאת ובין אם יצא במהירות איטית, הרי שאין בכך כדי לשנות באופן מהותי את עילת התביעה שלו.

10.  לא יכולה להיות מחלוקת כי ידו של התובע נפגעה כתוצאה מפגיעת הסכינים שבתוך המכונה. אין ספק כי פגיעתו של התובע לא ארעה בנסיבות אחרות. לא יכולה להיות מחלוקת (והנתבעת למעשה אינה חולקת על כך), כי בדרך זו או אחרת, בשעה שהתובע ניסה לקדם את פעולתה של המכונה, נתפסה ידו במכונה, והסכינים שבתוכה קטעו שלוש מאצבעותיו של התובע.

11.  העובדות המרכזיות הראויות לתשומת לב בהקשר זה הינן כי אין מחלוקת כי במכונה שבה מדובר יש סכינים (עמ' 49 לפרוטוקול, שורה 23). עוד אין מחלוקת כי כאשר מכניסים את היד פנימה, לתוך המכונה, מכיוון המכסה של יציאת החומר, כפי שעשה התובע, אין מגן כלשהו המונע את פגיעת הסכינים ביד (עדותו של רוזנשטוק, בעמ' 54 לפרוטוקול, שורה 12: "אין שום דבר. שמה הכל פתוח").

12.  על הפסיקה הדנה בחובתו של מעביד כלפי עובדיו אין צורך לחזור. אין ספק כי במקרה שבפנינו הנתבעת הייתה יכולה לנקוט בפעולה פשוטה - היא הייתה יכולה לרכוש מכונה אשר בצידה מפסק בטיחות. מפסק המונע את המשך פעולתה של המכונה, שעה שיד (או חלק גוף אחר) של העובד עובר קו גבול מסויים.

13.  המכונה הייתה צריכה להיות מכונה כזו, שמי שמכניס את ידו פנימה גורם לעצירה מוחלטת של פעילות המכונה. היא הייתה צריכה להיות מכונה שאינה עובדת שעה שמכניסים את היד פנימה, שעה שמרימים את המכסה.

14.  מכונות שכאלה אינן חזיון נדיר. גם לא במציאות של שנת 1995. הן מכונות שניתן לרכוש אותן בנקל, או שניתן בנקל להתקין בהן את מפסק הבטיחות הנדרש.

15.  גם אם הייתי יוצא מתוך הנחה כי הנתבעת ערכה הדרכות בטיחות לעובדיה, גם אם אניח כי הנתבעת ציינה בפני התובע כי עליו להקפיד כי בטרם שהוא מבצע כל פעולה לניקוי המכונה (או פינוי חומר שנתקע במכונה) עליו להפסיק את פעולת המכונה, עדיין אין בכך כדי לשלול את אחריותה. הפסיקה קבעה לא אחת כי ביחסים שבין עובד למעביד, על המעביד לצאת מתוך הנחה כי העובד, לעיתים, אינו פועל בשיקול דעת מלא. כי לעיתים הוא מנסה להזדרז בעבודה, לרצות את מעבידיו, להשלים את עבודתו במהירות.

16.  מפעל כמו זה של הנתבעת אינו סביבת עבודה סטרילית. עבודתו של התובע אינה עבודה משרדית, הנעשית בתנאים נוחים. זו עבודה פיזית, הנעשית בלחץ ובתנאים לא קלים. במצב שכזה הנתבעת אינה יכולה לסמוך אך ורק על שיקול הדעת של העובדים. במיוחד נכון הדבר, כאשר בידה למנוע נזק כמו זה שנותר במקרה שבפנינו, באמצעות שימוש באביזר בטיחות קל להשגה. מפסק בטיחות שימנע את פעולת המכונה בשעה שמישהו מכניס את ידו פנימה, לתוך המכונה.

17.  כל אדם שעיניו בראשו יודע, למשל, כי אסור להיכנס או לצאת ממעלית שעה שדלתותיה נסגרות. למרות זאת, כל מעלית מצוידת בחיישן בטיחות, שנועד למנוע את סגירת הדלתות שעה שאדם נמצא בין דלתות המעלית. כמעט כל מערבל מזון ביתי מצויד במפסק המונע את פעילותו בשעה שהמכסה נפתח. כך גם כל מכונת כביסה. כך גם היה צריך להיות במפעלה של הנתבעת. המכונה שממנה נפגע התובע הייתה צריכה להיות מצוידת במפסק בטחון המונע את פעילותה בשעה שעובד כלשהו, דוגמת התובע, מכניס את ידו פנימה, לאזור שבו מצויים סכינים.