פסק-דין בתיק א 103615/01

מבוא

השתלשלות האירועים טרם הגשת התביעה לביהמ"ש

1.         התובעת, חברה פרטית, (להלן: " המבוטחת") הגישה כנגד הנתבעת - חברה לביטוח (להלן: " המבטחת") תביעה ע"ס של 1,225,727 ש"ח.

זו תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקים בזדון שנגרמו לציוד הקלטה (להלן:" הציוד"), בלילה שבין 19.2.99-18.2.99.

2.         לטענת המבוטחת, בעבר היה הציוד בבעלות תות הצליל המוביל בע"מ  (להלן: " החייבת") ונמכר על ידה למנהל ובעל המניות העיקרי של המבוטחת- מר אדרבי, (להלן: " המנהל"). לתמיכה בטענתה זו צורף לתצהירו של המנהל הסכם שנחתם לטענתו, עוד ביום 5.8.9 7, בינו לבין החייבת ולפיו נמכר הציוד למנהל (להלן: " ההסכם").

3.         מסתבר כי החייבת רכשה את הציוד עוד ביום 22/05/95 מקולינו ר אולפני הקלטה בע"מ שהציוד היה בבעלותה (להלן: "הנושה") וכי החייבת נותרה חייבת כספים לנושה בגין רכישת הציוד.

4.         משהחייבת לא פרעה את יתרת חובה לנושה, התנהלו ביניהם הליכים בבית משפט השלום בבת - ים. בית המשפט השלום בבת-ים נתן, במסגרת ההליכים, צו עיקול על הציוד. העיקול בוצע ברישום ביום 08/05/9 7, דהיינו כ-3 חודשים לפני (!) שנמכר למנהל  ע"י החייבת.

5.         מכאן כי הציוד נמכר למנהל ע"י החייבת, (לטענת המנהל שלא בידיעתו), למרות שהוטל עליו עיקול ברישום.

6.         לגרסת המנהל, הציוד הועמד על ידיו לשימוש החייבת וזאת במסגרת בחינתו את  האפשרות לרכישת עסקיה של החייבת.

7.         לערך בחודש יוני 199 8 הגיעו ידיעות למנהל הנושה, מר ערן רוברמן (להלן: "רוברמן"), כי החייבת מציעה למכירה את הציוד על אף שעוקל. על כן, לבקשת ב"כ הנושה, ביום 14.7.98 מינה בית משפט השלום בבת - ים את ב"כ הנושה - עו"ד צנג ככונס נכסים על הציוד, וזאת מכח תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

8.         ביום 26/07/98 הגיעו רוברמן וכונס הנכסים עו"ד שמואל צנג, אל המושכר בו נעשה שימוש בציוד (להלן : "המושכר"), על מנת להוציא ממנו את הציוד.  בהגיעם למושכר פגשו נציגי הנושה את המנהל. המנהל ביקש כי הציוד לא יוצא מהמושכר והציע לשמש נאמן לשמירת הציוד ל-48 שעות. כונס הנכסים נענה להצעה. עוד באותו יום הוסכם בין עו"ד צנג לבין עו"ד בלס, (מי שייצג את המנהל באותה תקופה), כי המנהל ישמש נאמן על הציוד ויתחייב לשומרו, עד למתן פסק דין בתביעה הנדונה בבית משפט השלום בבת- ים.

            יובהר כי נכון לאותו מועד המנהל, כמו גם עו"ד בלס, לא מסרו לעו"ד צנג ורוברמן כי הציוד נרכש ע"י המנהל.

9.         הנושה, החייבת, המנהל והמבוטחת עשו שימוש בציוד לצרכי הקלטות. בכל התקופות הציוד, היה מותקן במושכר הנמצא ברח' הארבעה 18 ת"א שכלל, בין היתר, 3 אולפנים.

יודגש כי הציוד היווה את לב ליבו של אולפן ההקלטות ובלעדיו אין קיום למפעיליו.

10.       ביום 08/09/98 ניתן פסק דין בתביעה שהתנהלה בין הנושה לבין החייבת לפירעון יתרת החוב (להלן: "פס"ד בת-ים").הנושה זכתה בתביעתה כנגד החייבת.

יוזכר כי צו כינוס הנכסים ניתן להבטחת פס"ד בת-ים.

11.       יומיים לאחר מתן פס"ד בת-ים, דהיינו ביום 10.9.98, הגיש המנהל לבית משפט השלום בת"א המרצת פתיחה (ה"פ 103615/01), להלן: "המרצת הפתיחה").

ביהמ"ש התבקש להצהיר כי הציוד בבעלות המנהל. המשיבות לבקשה היו החייבת ואחת מבעלי מניותיה  - הגב' ג'ואנה  קיי דדון (להלן: "ג'ואנה").

12.       המנהל לא גילה בהמרצת הפתיחה כי התמנה כונס נכסים לציוד, כי ניתן פס"ד בת-ים וכי הוא עצמו מונה כנאמן לציוד.