פסק-דין בתיק א 10339/97

1.         תביעה זו הוגשה בסדר דין מקוצר כנגד ארבעת הנתבעים בגין יתרת חוב בחשבון חח"ד  שמספרו 390600/32 שנפתח לנתבעת 1 אצל הבנק התובע ב- 15.6.93. יתרת החובה בחשבון זה עמדה על פי הנטען בכתב התביעה, ב- 2.4.97, על 2,470,251.62 ש"ח (כולל ריבית ל- 31.3.97).

            בתביעה נטען כי הנתבע 2 ערב לבנק להבטחת תשלום הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת החברה (נתבעת 1) על פי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום ונתבעים 3 ו- 4 ערבו לבנק להבטחת תשלום הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת החברה על פי כתב ערבות שני אף הוא ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.

            הנתבעים הגישו כולם ביחד בקשת רשות להתגונן (המרצה 25144/97) במסגרתה החליט כב' הרשם (ב-5.2.01) על דחיית בקשת המבקשים 1 ו- 2 (נתבעים1 ו- 2) למתן רשות להתגונן וכנגד נתבעים אלה ניתן פסק דין. באותה החלטה נדחתה בקשת נתבעים 3 ו- 4 למתן רשות להתגונן בטענה שלא ידעו על מה הם חותמים וכב' הרשם הורה על השלמת סיכומי טענות של מבקשים 3 ו-4.

            ב- 30.9.01 החליט כב' הרשם בבקשתם של נתבעים 3 ו- 4 למתן רשות להתגונן על מתן רשות להתגונן לנתבעים אלה, בציינו כי החלטתו מושתתת על עניין אחד בלבד, והוא הטענה בדבר הפרת חובת הגילוי הנאות מצידו של הבנק, משכך, כך ציין, לא דן ביתר טענות המבקשים שנותרו לדיון.

2.         הבנק והנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.

3.         ב"כ הצדדים מסכימים כי המחלוקות בתיק הן שלוש:

א.         שאלת תוקף ערבות הנתבעים 3 ו- 4 לחובות נתבעים 1 ו- 2 לאור תיקון תשנ"ב לחוק הערבות תשכ"ז - 1967.

ב.         שאלת הפרת חובת הגילוי הנאות מצד הבנק כלפי נתבעים 3 ו- 4 ביחס לחתימתם על כתב הערבות המתמדת ללא הגבלת סכום.

ג.          שאלת השלכת הפיכת חובות החברה לחובות מסופקים בספרי הבנק.

4.         עובדות

כאמור, ב- 28.6.94 חתמו נתבעים 3 ו- 4, אליאס ותרז חורי, (שיכונו להלן - הנתבעים) על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, לסלוק כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לבנק מהחייבים - נתבעים 1 ו/או 2, על חשבון הסכומים המובטחים כמוגדר בכתב הערבות.

עוד חתמו בו ביום על שטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שעבוד ביחס לזכויות חכירה בדירה בת 3 חדרים בחלקה 8912 גושים 16578 ו- 16577 שבבעלות המינהל כעולה מצלום השטר נספח ז' לתצהירו של מר יזרח. שטר המשכון ניתן להבטחת תשלומים המגיעים ושיגיעו לבנק מאת החייבים, מנסור חורי ואליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ, הנתבעים 1 ו- 2, על חשבון הסכומים המובטחים בגבול הסכום של 250,000 ש"ח.

החייבים העיקריים הם חברה בשם אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ, בנם של אליאס ותרז. מנסור חורי הוא מנהלה של חברת אליאס חורי עיצוב ושפוץ (1992) בע"מ.

החשבון שמספרו 390600/32 הוא חשבון חח"ד שנפתח לנתבעת החברה אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ ב- 15.6.93 כמפורט בתנאי ניהול החשבון שצורפו לתצהיר עובד הבנק מר יזרח ת/1.

יתרת החובה בחשבון ל- 31.3.97 היתה 2,470,251.62 ש"ח כעולה מדף החשבון "ב" שצורף לתצהיר הבנק.

עובדות נוספות תפורטנה ככל הדרוש בהמשך.

5.         בין הצדדים שנויה מחלוקת עובדתית בשאלה בפני מי חתמו נתבעים 3 ו- 4 על כתב הערבות.

מר יזרח ששמש בתקופה הרלבנטית כראש צוות מסחרי בסניף הנביאים של הבנק, מסר בעדותו כי הוא הינו מי שהחתים את הנתבעים על כתב הערבות וכתב המשכון (ע' 7). לדברי מר יזרח נחתמו שני המסמכים במסגרת תהליך של חיזוק בטחונות של משפחת חורי להבטחת אשראי שניתן לחברה, נתבעת 1, ולמנסור, בבנק (ע' 8).

בחקירתה מסרה הגב' תרז חורי כי ביקרה בסניף בל"ל הנדון רק פעם אחת, כשהתבקשה לבוא לחתום אצל פישמן למשכון לדירה וחתמה על משכון בסכום של עד 250,000 ש"ח (עמ' 10). בהמשך מסרה כי אח"כ החתימו אותה על ערימת מסמכים אצל פקיד אחר, בהמשך אישרה כי ייתכן שמר יזרח הוא האדם אצלו חתמה ולאחר מכן אישרה שלא חתמה בפני פישמן. לאחר מכן מסרה כי חתמה אצל פישמן ואח"כ אצל הפקיד (עמ' 11). לדבריה במעמד החתימה לא ביקשה העתקי המסמכים עליהם חתמה ולא קבלה אותם וגם לא הסבירו לה (ע' 13). לדבריה, דיברה רק עם פישמן ולא דיברה אצל הפקיד אצלו חתמה (עמ' 12).