פסק-דין בתיק א 10284/04

מבוא

1.         עסקינן בתביעה לנזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה בגין טיפול שיניים רשלני של הנתבעת, שנערך במהלך שנת 1998, לגרסתה.

2.         התובעת, ילידת 1963, פנתה לנתבעת במרפאתה בבת-ים לצורך טיפול שיקומי בלסת התחתונה.

3.         הנתבעת ביצעה לתובעת טיפולי שורש, חידוש טיפול שורש, מבנים יצוקים וגשר חרסינה עם תוספת של כתרי מנוף בשני הצדדים האחוריים של הגשר.

4.         בשנת 2001 פנתה התובעת לקבלת טיפול שיניים בקופת חולים מכבי, במהלכו הוסר הגשר שביצעה הנתבעת ובוצעו חידוש טיפולי שורש, עקירה של שן, מבנים יצוקים, ניתוח הארכת כותרת שיניים, גשר זמני, שתלים, ושיקום קבוע על ידי כתרי חרסינה.

5.         הצדדים חלוקים בשאלה מהו המועד בה קיבלה התובעת טיפול מאת הנתבעת, מה הוסבר לה על ידי הנתבעת באשר לאפשרויות הטיפול העומדות בפניה וטיבו של הטיפול שניתן.

6.         התובעת טוענת שהנתבעת התרשלה בכך שביצעה טיפול שיניים לקוי מבלי שהציגה בפניה חלופות טיפול אחרות ומבלי שהסבירה לה את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטיפול. לטענתה יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ולחילופין "דבר מסוכן" על פי סעיף 38 לפקודה. לחילופין משיתה התובעת את תביעתה על הפרת חוזה מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

7.         מטעם התובעת העידו היא עצמה והמומחה מטעמה ד"ר שלמה ברק.

            מטעם הנתבעת העידו היא עצמה, הגב' מיה קרן העובדת במרפאתה והמומחה מטעמה פרופ' מרטין גרוס.

8.         תחילה תידון טענת ההתיישנות.

טענות הנתבעת

9.         בפתח דבריה טוענת הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, שכן הטיפולים בוצעו בשנת 1995 ואילו התביעה הוגשה בשנת 2004, לאחר חלוף 9 שנים.

10.        להוכחת טענתה באשר למועד הטיפול, מפנה הנתבעת לכרטיס הטיפולים של התובעת במרפאתה, שם צוינו מועדי הטיפולים החל מיום 01/10/1995 ועד 28/12/1995.

11.        לטענת הנתבעת, אף כי בדיעבד הוסיפה לכרטיס רישום מאוחר, מדובר בתוספת מזערית שאין לה כל משמעות ואין לפסול בגינה את כרטיס הטיפולים. בניגוד לטענת התובעת כי לא הוצג תרגום של כרטיס הטיפולים, מדגישה הנתבעת כי תרגום הכרטיס צורף על ידי התובעת עצמה לכתב התביעה וסומן במסגרת תיק מוצגי הנתבעת.

12.        לחיזוק גרסתה כי הטיפולים בוצעו בשנת 1995, מצביעה הנתבעת על כך שבתשובותיה לשאלון שהופנה אליה, השיבה התובעת כי במועד הטיפול בנה הקטן, יליד 1993, היה בן שנתיים. ומכאן ששנת הטיפול הייתה 1995. עוד מציינת הנתבעת כי התובעת העידה שבעת הטיפול לא הכירה את הסייעת של הנתבעת והתוודעה אליה רק כאשר פנתה למרפאה לצורך קבלת תיקה הרפואי. היות והסייעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 16/02/1997, נמצאה הוכחה נוספת כי התובעת טופלה לפני שנת 1997 (בניגוד לטענתה כי טופלה בשנת 1998).

13.        עוד מציינת הנתבעת כי התובעת לא הכחישה כי עובר לטיפול בוצע לה צילום פנוראמי. היות והצילום נלקח ביום 28/01/1995, הוכח כי אף הטיפול בוצע בסמוך לאותו מועד.

14.        יתרה מכך, הנתבעת טוענת כי התובעת הודתה בעדותה שלאחר תום הטיפול אצל הנתבעת טופלו אצלה גם בעלה וילדיה. מכרטיס הטיפולים במרפאה עולה כי ניתן לבנה הגדול טיפול בשנת 1996, ומכאן נובע כי התובעת טופלה לפני שנת 1996.

15.        הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובעת נמנעה מלהעיד את בעלה באשר למועד הטיפול ונמנעה מלהציג רשימות שלטענתה ערכה, בהן ציינה את התשלומים ששילמה לנתבעת ומועדם, וטענתה נותרה בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך שבכתב. 

16.        לטענת הנתבעת אין תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וסעיף 89 (2) לפקודה שכן התובעת כלל לא מציינת מהו המועד המאוחר שבו נודעו לה העובדות ונתגלה לה הנזק. יתרה מכך, בתצהירה הודתה התובעת כי הנזק נתגלה לה מיד לאחר הדבקת הגשר.