פסק-דין בתיק א 10202/06

התובעת רכשה עבור התובעים, ביום 20.10.05, באמצעות האינטרנט, חבילת תיור מ"הדקה ה -90", אשר כללה טיסת שכר לאנטליה,  נתבעת 2, שהות של 5 לילות במלון בטורקיה והסעות הלוך וחזור כולל העברות משדה התעופה בטורקיה ואליו. להלן : " חבילת התיור"). (עדות התובעת עמוד 7 שורה 6-10 לפרוטוקול). בהתאם לטופס ההזמנה, המוביל האווירי היא נתבעת 2

טענות התובעים

ביום 20.10.05 רכשו התובעים מנתבעת 1 כמארגן, באמצעות סוכנות הנסיעות הדקה ה- 90, חבילת תיור כמשמעותה בתקנות רישוי שירותי תעופה (טיסות שכר), התשמ"ב 1982.

בהתאם להסכם עם "הדקה ה- 90", (להלן: "ההסכם"), היו אמורים התובעים להמריא לאנטליה ביום 24.10.05 בשעה 07:00 ולשוב ארצה  בטיסה  ביום 29.10.05 בשעה 23:59 והמוביל האווירי היא נתבעת 2. בפועל, הטיסה חזרה ארצה המריאה בעיכוב של כ- 4 שעות והמטוס המריא מאנטליה ביום 30.10.05 בשעה 03:45. לתובעים נודע על הדחייה, כאשר כבר שהו בשדה התעופה, מידי פעם בפעם, מתוך עיון בלוח הטיסות האלקטרוני בשדה התעופה, מבלי שנציג הנתבעים או מי מטעמם יהיה נוכח בשדה התעופה.

לגרסתם, הנתבעות סיגלו לעצמם נורמה פסולה בטיסות שכר והם משנים את פרטי הטיסה, כולל שינוי בזהות המוביל, שינוי במועדי ההמראות והנחיתות ולעיתים גם שינוי בזהות בית המלון, באופן חד צדדי ומבלי לקבל את הסכמת הלקוחות, כאשר לרישום תנאים מגבילים אלו בפרטי ההזמנה אין כל משמעות ו/או הקנית זכות לנתבעים להפרת ההסכם. מבחינת הסיווג המשפטי, קבלת התנאים המגבילים המוכתבים על ידי הנתבעים משמעותה, היתר לעריכת הסכם, בו הצד החלש מאפשר מראש בעת כריתת ההסכם, לצד החזק, להפר אותו בצורה חד צדדית וללא כל טעם סביר.

מדובר בפרטים מקפחים בהסכם שמובאים לידיעת הלקוחות תמיד לאחר חיובם בתשלום וכאשר אין באפשרותם לסגת מההסכם. אין להם כל תוקף בהיותם תנאים מקפחים בהסכם אחיד. טיסות שכר מטבען אינן זולות יותר, לעיתים הן יקרות יותר.

העיכוב בטיסה, נשוא תביעה זו, התרחש בשעות הלילה והפך טיסה של שעה לסיוט מתמשך לאורך הלילה כולו, כאשר התובעים נאלצים להיעדר מהעבודה יום נוסף.

טענות נתבעת 1

דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות על הסף, וזאת בהעדר יריבות על פי דין.

סעיף 2 לחוק התובלה האווירית התש"ם- 1980, (לבלן: "החוק"):

"על תובלה אווירית, שמקום היציאה ומקום היעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת ורשה, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד לאמנת ורשה והוסכם על מקום חניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת ורשה".

סעיף 10 לחוק, קובע ייחוד עילה שבדין, לפיו, תביעה בעניין הקשור בנזק שנגרם כתוצאה מהובלה אווירית, ניתן להגיש כנגד המוביל האווירי בלבד, תוך שאין לנוסע כל עילת תביעה אחרת כנגד כל אדם אחר בעניין שכזה.

"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל עילת תביעה לפיצוי של אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו..."

סעיף 19 לאמנת ורשה:

"המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין".

לטענת נתבעת 1, היא אינה עונה על הגדרת "מוביל אווירי", אלא הינה מארגן הטיסה. הואיל ועילת התביעה בעניין עיכוב בזמן עומדת לנוסע אך ורק כנגד המוביל האווירי, הרי שדין התביעה נגדה להידחות על הסף.

לנתבעת לא הייתה ידיעה מכלי ראשון על עיכוב הטיסה, לא היה לה כל חלק בביצוע הטיסה בפועל ואין לה קשר עם המוביל.

טענות נתבעת 2

נשוא התביעה הינה טיסת שכר, כאשר לא היה כל קשר בין חברת התעופה לנוסע, אלא בין הנוסע לבין מארגן או מפעיל טיסה. מארגן טיסה הוא זה שרוכש את ביצוע הטיסה מחברת התעופה, מארגן הטיסה מוכר את הטיסה לנוסעים ומתחייב כלפי נוסעי הטיסה ככל שיעלה על דעתו.

תפקיד חברת התעופה הוא לעמוד בתנאים החוזיים שבינה לבין המארגן. אין לה כל שליטה על רשימת הנוסעים ומבחינתה אין כל משמעות לתפוסת הטיסה.