פסק-דין בתיק א 10125/04

1.         רקע

התובעת, מקסם- מערכות קשר סחר מוצרים בע"מ, היא חברה העוסקת בהפקה והוצאה לאור של ספרי מידע. ביום 04.05.99 חתם הנתבע 2, מר יאסין יאסין, בתפקידו כראש מועצת עראבה, היא הנתבעת 1, על הסכם עם התובעת לצורך פרסום 4 דפי מידע על המועצה בשני ספרים בהוצאת התובעת "ישראל 2000" ו- Israel 2000בתמורה לתשלום 10,000 דולר בארבעה תשלומים. אין מחלוקת כי התובעת לא קיבלה תשלום עבור פרסום הדפים. הנתבעת 1 סירבה לאשר את תשלום הפרסום לתובעת בנימוק שהזמנת הנתבע היתה שלא כדין שכן סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות מחייב חתימת ההזמנה ע"י ראש המועצה וגזבר המועצה, ואילו ההזמנה אינה חתומה על ידי הגזבר. הנתבע 2 טוען כי למרות חתימת הגזבר החסרה, אושר חשבון התובעת לתשלום בהנהלת החשבונות של הנתבעת 1 וכיוון שפעל במסגרת תפקידו כראש הרשות, אין מקום לחייבו באופן אישי.

הנתבעת 1 לא הגישה סיכומים בכתב, וזאת למרות הארכות שניתנו לה, עקב עיכוב הליכים נגדה במסגרת הליכים להקפאת הליכים. כל ההחלטות להקפאת הליכים היו עד מועד מסויים, וניתנו הארכות מועד עד לאחר מועד זה. ביום 03.07.07 הארכתי את המועד להגשת הסיכומים עד יום 01.08.07, וקבעתי כי החל מיום זה ינתן פסק הדין בין אם תגיש הנתבעת 1 סיכומיה ובין אם לאו. עד כתיבת פסק הדין, לא הוגשו סיכומי הנתבעת 1. טענות הנתבעת 1 בפסק הדין נלקחו מכתב ההגנה. אמנם, הסתבר לי מתיק אחר, למרות שהדבר לא הובא לידיעתי בתיק זה, שבינתיים הוארך תוקף הקפאת ההליכים כנגד הנתבעת 1, אך לאור התוצאה ממילא אין לכך חשיבות. 

2.         תנאי סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות

לטענת הנתבעים, ההתקשרות שנעשתה בינה לבין התובעת היא התקשרות הכוללת חיוב כספי ולפיכך עליה לעמוד בדרישות תנאי סעיף 193(א) צו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950:

חתימה על מסמכים מסויימים [תיקון: תשכ"ב]

(א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה.

 
(ב) לגבי התחייבות כספית שהיא בתחומי הסכום שקבע השר, רשאי הגזבר, באישור המועצה, להסמיך עובד אחר של המועצה להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף זה.

אין חולק כי ההסכם נושא את חתימת ראש המועצה בלבד, והגזבר אינו חתום עליה. על פי הפסיקה, הן לגבי סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות, והן לגבי סעיף 203 (א) לפקודת העיריות, יש לדחות את התביעה כנגד המועצה לתשלום על פי ההסכם, בשל אי קיום הדרישות הצורניות שבסעיף. לאור העובדה כי סעיפים אלה נועדו להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי הציבור, מקפיד בית המשפט שלא לתת תוקף להסכם שאינו עומד בדרישות הסעיפים הנ"ל. כך בע"א 739/86 ארי שם-אור נ' עירית קרית גת :

מאחר שלא עמדו הצדדים בדרישות הצורה שהציב המחוקק, כאילו לא עשו דבר. לא בכדי השתמש המחוקק במילים "לא יחייבוה" שמשמעותן, כי חוזה שאין עליו החתימות הדרושות מטעם העיריה חסר נפקות משפטית. (ראה: ע"א 500 ,485/75 עזרה ובצרון בע"מ נ' גליק פ"ד ל(626 ,621 (2). הדרישות הללו נועדו להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור ולכן חשיבות רבה יש בשמירה עליהן. לפיכך הקפיד בית משפט זה שלא לתת תוקף להסכם שאינו עומד בדרישות סעיף 203 הנ"ל, גם במקרים בהם נוצר לכאורה עיוות דין בשל כך.

 
לדוגמא: בע"א 11/71 עירית רחובות נ' פיני גולדמן, פ"ד כה(381 (2, דובר בראש עיריה שפנה וביקש מהמשיב להוציא עיתון בעיר רחובות. לאחר משא ומתן נערך הסכם בכתב שנחתם על ידי ראש העיר בלבד, לפיו יערוך המשיב עיתון כאמור ויפיצו באלפי עותקים חינם לכל בתי המגורים בעיר. כן נקבעו פרטים מדויקים בדבר ההשתתפות הכספית של העיריה בהוצאת העיתון. תוקפו של ההסכם נקבע לתקופה קצובה עם אפשרות להארכה. המשיב הוציא שבעה גליונות והפיצם בהתאם להסכם, אך לאחר מכן נאלץ להפסיק את פרסום העיתון מחוסר ממון. בית המשפט פסק, כי ההסכם בכתב שבין ראש העיריה והמשיב אינו מחייב את עירית רחובות, שכן לא עמד בדרישות הפורמליות של סעיף 203 הנ"ל. בקובעו כן ציין בית המשפט :

 
"המחוקק ייחס חשיבות גדולה להוראת סעיף 203 בקובעו במפורש באותו סעיף, שאם החוזה לא ייערך בהתאם להוראותיו, לא יחייב את העיריה. אמנם ניתן לאמר כי הוראה זו אינה ליברלית ואולי היא פורמלית מאד, אבל יש לזכור כי מדובר בכספי ציבור שיש להיזהר מאד בהוצאתם".

בעניין זה טוען הנתבע 2 טענות חלופיות, הראשונה היא כי ההסכם עם התובעת אושר לתשלום וזאת למרות שלא נשא את חתימת הגזבר. לחילופין טוען הנתבע כי התובעת ידעה או היה עליה לדעת כי לא מולאו תנאי סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות וזאת לאור התקשרויותיה הרבות עם רשויות מקומיות ובהתקשרותה עם הנתבעים למרות זאת, הסתכנה מרצון שלא לקבל את כספה.

טענתו של הנתבע 2 כי ההסכם אושר לתשלום על פי תנאי סעיף 193(א) נסמכת על עדותו כי על פי נוהל העבודה, לאחר חתימת ראש המועצה על הסכם או התחייבות, נמסר המשך הטיפול למנכ"ל המועצה אשר הביאו לחתימת הגזבר ווידא כי ההסכם הוקלד בכרטיס החשבונות . העתק דף מהנהלת החשבונות צורף לתצהיר הנתבע 2 .

בעדותו של מר עלי עסאלה, ראש הרשות כיום, העיד מר עסאלה כי אם חשבון הוקלד בכרטסת הנהלת החשבונות של הרשות, הרי הוא חלק מהתחייבויות המועצה המקומית וכי כאשר בדק את העניין עם גזבר המועצה, נאמר לו כי החוב לתובעת אינו מופיע בכרטסת הנהלת החשבונות. כשהוצג לו הרישום בכרטסת החשבונות אמר מר עסאלה כי הוא מבקש לבדוק זאת עם הגזבר . הנתבעת 1 לא הגישה תצהיר של הגזבר. מכאן, שאין סתירה לטענתו של הנתבע 2 שהסכום הופיע בכרטסת הנהלת החשבונות. ואולם הופעת החוב בכרטסת הנהלת החשבונות אינה משנה את העובדה שעל ההסכם עם התובעת חסרה חתימת הגזבר ולפיכך לא התקיימו תנאי סעיף 193(א) לצו הרשויות המקומיות. אפשר שהמועצה, הנתבעת 1, בתקופתו של הנתבע 2, התכוונה לשלם למרות העדר חתימת הגזבר, אך כאשר עומדת השאלה בפני אם יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום לפי הסכם, דין התביעה להידחות עקב אי עמידת ההסכם בדרישות סעיף 193 (א) לצו הרשויות המקומיות.   

הנתבע 2 טוען כי התנהגות הנתבעת 1 היא חסרת תום לב, משום שהחשבון אושר לתשלום על ידי המועצה אך לא שולם רק כיוון שהוא הפסיד בבחירות ויריבו לא הסכים לשלם את החשבון שכבר אושר. אלה טענות שלא זכו לאישוש שהרי הנתבע 2 לא הוכיח שהחשבון אושר לתשלום. לפיכך, אני דוחה טענה זו.