פסק-דין בתיק א 1006/04

1. עילת התביעה

התביעה שבפני הינה תביעה לצו מניעה קבוע, אשר יאסור על הנתבעים לבצע כל פעולה במקרקעין אשר יוחדו לתובעים וכן לאסור עליהם למכור להשכיר להחכיר ולהימנע מביצוע עבודות בנייה על החלקים במקרקעין אשר יוחדו לחזקה ולשימוש התובעים.

בכתב התביעה נאמר כי התובעים 2 - 11 הם אחים ואחיות, ילדיו ויורשיו של המנוח מחמוד קאסם עווידה, אשר הלך לעולמו בשנת 78' (להלן: "מחמוד").

הנתבעים 1-7 הם ילדיו ויורשיו של המנוח עבד ארחים קאסם עווידה, שהוא אחיו של המנוח מחמוד ועזבונו הוא התובע 1 (להלן: "עבד").

הנתבע 8 הוא צד שלישי אשר התקשר בחוזה מכר מקרקעין, לפיו רכש כ- 3000 מ"ר בחלקה 23 גוש 7283.

האחים המנוחים  מחמוד ועבד היו בעלים רשומים של נכסי המקרקעין אשר פורטו בסעיף 4 לכתב התביעה (להלן: "הנכסים" או "המקרקעין").

התובעים טענו כי בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, הגיעו המנוחים מחמוד ועבד להסכם בעל פה, אותו כינו הסכם פיוס, לפיו הצדדים עשו חלוקת שימוש במקרקעין כך שכל צד יחזיק וישתמש בחלקו כבעלים לכל דבר ועניין. להסכם זה קראו התובעים "הסכם החלוקה".

התובעים טענו כי על פי ההסכם חולקו המקרקעין בדרך  הבאה:

מחמוד, אבי התובעים 2-11, מקבל שני דונם מחלקה 32 בגוש 8049 (להלן: "חלקה 32") כאשר יתרת החלקה תשאר בידי  עבד.

חלקה 7 בגוש 8047 (להלן: "חלקה 7") תשאר  בחזקה ושימוש בלעדיים של עבד.

נטען כי בשנת 42' נערך הסכם מכר, על פיו מכר עבד לאישתו של מחמוד שטח של כארבעה דונם בחלקה זו.

יורשי המנוח מחמוד משתמשים ומחזיקים בשטח זה עד היום.

מחמוד מקבל לחזקתו את כל הזכויות בחלקה 31 בגוש 8046, את כל הזכויות בחלקה 17 בגוש 7856, שטח בגודל של 2.2 דונם בחלקה 6 בגוש 7846 בצד מערב, כאשר היתרה בשימוש של עבד.

התובעים ציינו כי על שטח זה קיימים כיום שלושה מבנים, השייכים ליורשי המנוח מחמוד.

עוד קיבל מחמוד לחזקתו ולשימושו את כל הזכויות בחלקה 23 ואת כל הזכויות בחלקה 34.

שאר הנכסים והיתרות שבחלקות, עברו בהתאם להסכם החלוקה לחזקתו ולשימושו של עבד.

בכתב התביעה נאמר כי מיום עריכת הסכם החלוקה, התנהגו הצדדים בנכסים כבעלים לכל דבר ועניין עיבדו את האדמות, השכירו אותן ואף מכרו חלקים מהן.

עם מותם של האחים המנוחים, המשיכו היורשים את מנהג האבות לפי החלוקה אשר בוצעה בשנות ה- 30'.

הנתבעים אימצו למעשה את הסכם החלוקה, במהלך השנים. אולם, ביוני 2001 רשמו הנתבעים את ירושת עבד המנוח בכל הנכסים המשותפים כפי שהרישום מופיע בנסחי הרישום אשר צורפו כנספח א' לכתב התביעה.