פסק-דין בתיק א 10021/05

1.         התובעים היו בעלי מניות בחברת מפעלים ימיים והשקעות בע"מ (להלן " החברה" ו/או "מפעלים ימיים") אשר עסקה בחקלאות ימית: גידול דגים  ופיתוח מערכות טכנולוגיות חדשניות לגידול דגים בכלובים, במים עמוקים. החברה הוקמה בשנת 1992 ופתחה חשבון בסניף המרכזי של בנק הפועלים (להלן " הבנק"). חשבון נוסף ניהלה גם בסניף אחר של הבנק, בנווה מונוסון.

2.         בשנת 1994 נערך זיכרון דברים להקצאת מניות החברה לחברה זרה בשם אקווה קלצ'ר אינטרנשיונל בע"מ (להלן " החברה הזרה ו/או " אקוה קלצ'ר"). על פי ההסכם התחייבה החברה הזרה להשקיע בחברה ובתמורה- לקבל חלק ממניותיה. בתקופת הפיילוט השקיעה החברה הזרה 130,000 $ וקיבלה 26% מהמניות, בתום תקופת הניסיון אמורה הייתה להשקיע סכום נוסף של 1,255,000 $ ולקבל 25% נוספים.

3.         בעלי מניותיה של החברה, לאחר הקצאת המניות, היו אם כן- התובעים והחברה הזרה. מר תומר בן אפרים, ( "הנתבע"),מנהלה של אקווה קלצ'ר אשר ייצג אותה במגעים עם מפעלים ימיים לצורך ההתקשרות, מונה כמנהל נוסף אצל האחרונה, ואף קיבל זכות חתימה בשמה, ביחד עם מי מהמנהלים הנוספים.

4.         ביום 2/10/94 חתמה החברה על כתב התחייבות וערבות כלפי הבנק לצורך קבלת אשראי של 150,000 ש"ח. על כתב הערבות חתמו חמישה ערבים, לרבות התובעים, הנתבע, אביו ושתי החברות. בשנת 1997 הגיש הבנק תביעה כספית בסכום של 4,561,670 ש"ח בגין חובותיה של החברה לבנק, הכוללים הלוואות במט"ח שקיבלה מהמדינה (ת.א 496/97). הנתבעים באותה תביעה היו ששה במספר, כשהתובעים, החברה הזרה והנתבע- ביניהם. על פי כתב התביעה יוחס לנתבע  על פי ערבותו, חוב של 247,761 ש"ח.

5.         ב- 24/8/97 הגישו הבנק והנתבע בקשה בהסכמה לדחיית התביעה כנגד האחרון ללא צו להוצאות וזו אושרה בו ביום.

6.         כנגד החברות, התובע ומר יצחק פרין ניתנו פסקי דין לאחר שבקשת הרשות להתגונן כנגד התביעה- נדחתה. בערעורים שהגישו מור, פרין ומפעלים ימיים  לבית המשפט העליון (ע"א 1722/99, ע"א 1609/99) הגיעו הצדדים להסכמה והותירו לשיקול דעת בית המשפט העליון לקבוע את סכום הפשרה. ביום 9.9.2001 נתן בית המשפט את פסק דינו והעמיד את הסכום  על 237,500 ש"ח.  

7.         בשנת 2005 הגישו התובעים את תביעתם זו כנגד הנתבע. לטענתם, בעלי מניות החברה- חותמי הערבויות לבנק, היו ערבים ביחד ולחוד לחובות החברה ולפיכך חב הנתבע שליש מסכום הפשרה. לסכום זה הוסיפו את הוצאות ההליכים המשפטיים והריבית המצטברת במשך השנים, ובסך הכל 224,268 ש"ח.

8.         הנתבע טען מתחילת ההליך כי לא היה מעולם בעל מניות בחברה הזרה. באשר להגשת התביעה כנגדו בבית המשפט המחוזי ודחייתה הסביר, כי בתחילה חתם על כתב הערבות אולם זה הוחלף, בהסכמת הבנק, בערבות החברה הזרה. זוהי הסיבה שבגינה הסכים הבנק, משהועמד על טעותו, לחזור בו מהתביעה כנגד הנתבע ולפטרו מהתביעה.

9.         לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתובענה זו, ביקשו התובעים לתקן את תביעתם. הבקשה התקבלה, וכתב התביעה המתוקן הוגש בשנת 2007. בינתיים הלך התובע מר פרין לבית עולמו והתביעה המתוקנת הוגשה על ידי התובע צבי מור, לבדו.

10.        טענות התובע

בכתב התביעה המתוקן טען  התובע צבי מור כי בהיותו בעל מניות בחברה נתבע  לשלם את חובותיה. הואיל ובעל המניות הנוסף נפטר, נשא הוא, התובע, במלוא החוב הפסוק. לשיטתו יש לחייב את הנתבע על פי כתב ערבותו המקורי משום שערבות זו הוחלפה על ידיו  בזו של אקווה קלצ'ר מבלי  שהתובע ידע על  ההחלפה מבלי שנתן הסכמתו לכך.

11.        עוד טען התובע טען כי הנתבע, ביחד איתו, היו היזמים ובעלי מניות במפעלים ימיים אשר הוכרה כמפעל מאושר. הנתבע, כך כתב, היה היזם העיקרי להסדרת כספי הלוואות מהמדינה, והציג עצמו כבעליה של החברה הזרה, הרשומה באיי הבתולה.

10.        לשיטת התובע, לנוכח התרמית המתוכננת והחלפת הערבות, יש להרים את המסך ולחייב את הנתבע בחובותיה של אקווה קלצ'ר שלא השקיעה את מלוא הכספים שהתחייבה להשקיע, ובכך תרמה לקריסת מפעלים ימיים.

11.        טענות הנתבע

הנתבע טען למעשה בי-דין לאחר שתביעת הבנק כנגדו נדחתה. לשיטתו, היה על התובע  לעתור לביטול פסק הדין הדוחה את התביעה או לערער עליו ומשבחר שלא להעלות בערעוריו טענות כנגד הפטר הנתבע מהחוב, אין הוא רשאי לחזור אליו בשנית. כן נטען כי התביעה התיישנה, בהיותה נשענת על כתב ערבות שנחתם לפני למעלה מעשור שנים.

12.        לגופם של דברים טען הנתבע כי איננו, ומעולם לא היה בעל מניות במפעלים ימיים ואף לא באקווה קלצ'ר. לשיטתו, השקיעה החברה הזרה שהוא היה מנהלה, מאות אלפי דולרים במפעלים ימיים ואיבדה את השקעתה. לעניין הערבות טען הנתבע כי חתם על שני כתבי ערבות לטובת החברה, האחד, בסכום 150,000 ש"ח, התייחס לחשבון בסניף המרכזי שבגינו הוגשה תביעת הבנק, והוחלף בערבות החברה הזרה. האחר, בסכום 50,000 ש"ח, שערב לחשבון שהתנהל בסניף בנווה מונסון- מפעלים ימיים לא נתבעה בגינו מעולם.

דיון

13.        ראשית יש לדון בטענותיו הטרומיות של הנתבע. באשר להתיישנות התביעה, עילתה אינה כתב הערבות, אלא החוב הפסוק שנשא בו התובע. משחויב התובע על פי הסכם פשרה משנת 2001, רשאי הוא לחזור אל הערבים הנוספים, מכוח סעיף 13 לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 המורה כי " שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו ערבים ביחד ולחוד. ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות".

עילת התביעה נוצרה ביום בו הסדיר התובע את חובות החברה כלפי הבנק על פי הסכם הפשרה. ממועד זה ועד ליום הגשת התביעה טרם חלפו שבע שנים- ומשכך, טרם איבד התובע את זכות התביעה.