פסק-דין בתיק א 1000/04

א.         בפניי תובענה למתן צו הצהרתי לפיו התובעים הינם הבעלים של שטח מקרקעין, הידוע כחלקה 23 בגוש 18008 והנמצאים בעכו, רח' טרומפלדור 7 (להלן: "המקרקעין").

הנתבעת מס' 2, רשות הפיתוח, היא הבעלים הרשומים של 15/20 חלקים של המקרקעין, ואילו הנתבעת מס' 1 (להלן: "עמידר"), היתה בכל הזמן הרלוונטי לתובענה זו, נציגתה של רשות הפיתוח בכל הנוגע למקרקעין.

ב.         אלה עיקר העובדות הרלוונטיות:

על המקרקעין, נשוא התובענה, ממוקם בניין בן  שתי קומות וחצר (להלן: "הנכס"). הנכס כולל שתי יחידות דיור: בקומת הקרקע מצוייה דירה אשר שימשה את ארגון נעמ"ת כמעון יום (להלן: "המעון"), ובקומה א' דירת מגורים (להלן: "הדירה").

ביום 13.1.86 נחתם הסכם שכירות מוגנת בדירה, (מוצג נ/2), בין עמידר לבין בני הזוג יאיר וסילביה בן-ענת (להלן: "בן-ענת").

ביום 27.1.94 נחתם הסכם מכר (מוצג נ/3) בין בן-ענת לבין עמידר. הסכם המכר התייחס לחלקה של עמידר, דהיינו, 15/20.

במבוא של הסכם המכר נכתב בזו הלשון:

הואיל והבית נמצא בעכו, רחוב טרומפלדור, מספר 7, העומד על החלקה הידועה כחלקה 23/2 בגוש 18003 (כך במקור) הינו רכוש של המוכר, והוא רשום בשמו, או טרם נרשם בשמו: והואיל והרוכש מצהיר כי הוא מחזיק בנכס בבית הנ"ל ומתגורר בו עפ"י חוזה שכירות מיום 1.1.86 שנעשה בינו לבין חב' עמידר (להלן- חוזה השכירות). והואיל וברצון הרוכש לרכוש מאת המוכר את הנכס אשר נמצא בקומה א וכולל חדרים ושירותים 4 המתוחם בקו אדום ומסומן במספר 2 בתשריט המצורף להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו (להלן- הדירה) והמוכר מסכים למכרה לרוכש;".

בעוד שעמידר, כנציגת רשות הפיתוח, החזיקה ב-15/20 חלקים מן המקרקעין, הרי יתרת הבעלות היתה שייכת למר טהא בן טהא קאסם שוקירי (להלן: "שוקירי"), שהחזיק ברבע מן הבעלות במקרקעין. 

סמוך לאחר מכירת הנכס ע"י עמידר, רכשו בן-ענת משוקירי, מחצית מחלקו של שוקירי במקרקעין,דהיינו,  1/8 נוספת מהמקרקעין.

ביום 30.8.94 נערך חוזה מכר בין בן-ענת לבין התובעים (להלן: "הסכם ההסבה"), נספח א' של ת/1, ולפיו רכשו התובעים את כל הזכויות שרכשו בן-ענת מרשות הפיתוח באמצעות עמידר, עפ"י הסכם המכר מיום 27.1.94 (נ/3).

ג.          גדר המחלוקת בין הצדדים היא, האם בן-ענת רכשו מעמידר את כלל זכויותיה של עמידר בנכס, דהיינו, 75% מזכויות הבעלות במושאע במבנה כולו, משמע, בדירה ובמעון גם יחד, או שמא רכשו בן-ענת 75% מן הדירה בלבד שבקומה א'.

פועל יוצא של תשובה לשאלה זו, הינו, דה- פקטו, בעל משמעות כלפי התובעים, אשר רכשו, במסגרת הסכם ההסבה, את כל הזכויות שרכשו בן-ענת בנכס מאת עמידר.

ד.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובעים הוגש תצהירו של מר יאיר בן-ענת (ת/2), אשר נחקר עליו. כן הוגש, תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו (ת/1), וגם הוא נחקר עליו.

מטעם הנתבעות הוגש תצהירה של הגב' לאה ביטון, עובדת עמידר מזה 31 שנה בתפקידים שונים במחלקת המכר בעכו, ובין היתר, ניהלה את עיסקת המכר בין בן-ענת לעמידר  (נ/7). גם הגב' ביטון נחקרה על תצהירה.

בנוסף, הגישו הצדדים מסמכים שונים, וביניהם, התשריט נ/1, חוזה המכר (נ/3), והסכם ההסבה [נספח א' לתצהיר התובע (ת/1)], אשר תומכים, לטענתם, בגירסאותיהם.

עקב מחלוקת, שאל פרטיה אתייחס בהמשך פסק דיני, מונתה גרפולוגית- מומחית מטעם בית-המשפט, הגב' חנה קורן, לבדיקת חתימתו של מר בן-ענת על התשריט נ/1 (עיינו: החלטתי מיום 9.7.06). חוות-דעתה של הגב' קורן הוגשה לבית-המשפט וסומנה כ-נ/8.

ה.         טענות הצדדים