פסק-דין בתיק א 003307/98

1.  עילת התביעה:

בכתב התביעה נאמר כי התובעת הינה נערה בת 15 (התביעה הוגשה בשנת 98').

התביעה הוגשה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה ממעשים רשלניים בתחום הרפואה והכירורגיה ובמיוחד בגין פגיעות אשר נגרמו לה בניתוח שבוצע אצל הנתבעת 3, אשר בעטיים הפכה התובעת לנכה בשיעור 100% לצמיתות.

הנתבע 1 הוא נוירוכירורג אשר ניתח את התובעת (להלן: " ד"ר היילבורן" או "הנתבע").

הנתבעת 2 היא הבעלים של נתבעת 3, מעבידתו של הנתבע 1 ואחראית באחריות שילוחית בגין הנתבעים 1 ו- 3.

התובעת נולדה ביום 17.5.84 בבית חולים מאיר יחד עם אחיה התאום.

ביום 26.6.84 שוחררה התובעת מביה"ח מאיר ולאחר מכן שהתה בפגייה של הנתבעת 3 (להלן: "בי"ח בלינסון") במשך כחודש וחצי.

בכתב התביעה נטען כי התובעת היתה מצויה בפיקוח טיפת חלב בהוד השרון כילדה בריאה וללא בעיות.

כאשר היתה התובעת בת 6 חודשים נאמר להורי התובעת בטיפת חלב כי צורת ראשה של התובעת נוטה להיות אליפטית, ויש מקום להתייעץ בדבר הצורך בניתוח אשר ימנע פגם אסטתי בראשה.

בכתב התביעה נאמר כי באותו שלב היתה התובעת תינוקת בריאה, מסוגלת להתהפך על גבה, לשחק עם ידיה ורגליה והכל היה תקין ומתאים לשלב ההתפתחות לאותו גיל.

לאחר התייצעות עם רופא ילדים בשם ד "ר דנון ועפ"י המלצת רופאי בי"ח בלינסון, נותחה התובעת על ידי הנתבע ביום 17.1.85 (להלן: " הניתוח").

התובעת טענה כי לאחר הניתוח הבחינו הוריה כי היא אינה פעילה כמו שהיתה לפני הניתוח, וכי יש לה ליקויים מוטוריים רציניים אשר אינם נעלמים.

בכתב התביעה נטען כי התובעת נפגעה פגיעה חמורה ביותר כתוצאה מהניתוח:-

התובעת נפגעה בשיתוק מוחין קשה ובלתי הפיך כאשר היא  משותקת ב- 4 גפיים עם עיוותים ולוקה באפילפסיה. התובעת מרותקת שנים לכסא גלגלים וזקוקה לסיוע ולטיפול צמוד לצורך כל פעולה. התובעת טענה כי כתוצאה מהניתוח הפכה לנכה קשה לצמיתות בשיעור 100%.

התובעת משותקת בכל חלקי גופה, למעט זרועותיה, ואין לה שליטה על אברי גופה ועל פתחי הסוגרים בגופה.

התובעת טענה כי מצב זה הינו תוצאה מהניתוח אשר בוצע על ידי הנתבע באופן בלתי זהיר ורשלני. עוד נאמר כי הניתוח היה מיותר ומסוכן ובוצע לצרכים אסתטיים אלקטיביים בלבד.

עוד נטען כי הנתבעים לא הזהירו את הורי התובעת כי בניתוח טמונה סכנה והם גם לא נתנו הסכמה מדעת לניתוח.

הורי התובעת לא היו נותנים הסכמה לניתוח אילו ידעו  על הסיכון הכרוך בו וכי מצבה של התובעת עלול להתדרדר.

בהקשר לטענת הרשלנות, נטען כי לתובעת לא היתה ידיעה ואין לה יכולת לדעת מה הן הנסיבות אשר גרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק והנזק אשר נגרם היה בשליטה מלאה של הנתבעים.