פסק-דין בתיק א 003177/00

פתח דבר

1.         התובעת מס' 1, יהלומי ליאל בע"מ, הינה עסק משפחתי למסחר ביהלומים (להלן: " התובעת"), בבעלותם של לזר פפו, הוא התובע מס' 2 (להלן: " לזר"), ורעייתו חוה פפו, היא התובעת מס' 3 (להלן: " חוה") (התובעת, לזר וחוה יחדיו, להלן: " התובעים").

            התובעים עותרים למתן סעד הצהרתי לפיו ערבויות אישיות ושיעבודים על שתי דירות מגורים, בטוחות אותן העמידו לזר וחוה כפי שיפורט להלן להבטחת פרעון חובותיה של התובעת לבנק הנתבע, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: " הבנק"), הינן בטלות מן הטעם שהבנק גרם לכך שהתובעים לא יוכלו לקיים את חיוביה של התובעת תוך שהפר חובות זהירות בהן הוא חב כלפיהם ואת הוראות חוק המשכון התשכ"ז-1967 (להלן: " חוק המשכון"), עת מימש יהלומים של התובעת אשר הופקדו אצלו כבטחונות להבטחת אשראי שהעמיד לטובתה.

            בכתב התביעה המקורי עתרו התובעים אף לפיצויים בסך 2.5 מיליון ש"ח, אולם בקשתם לפטור מתשלום אגרה בגין סעד זה (בש"א 8619) נדחתה על ידי כב' השופטת ש' ברוש בהחלטה מנומקת מיום 25/4/02. משכך, על פי בקשתם ובהסכמת הבנק, ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת ה' גרסטל בישיבת יום 15/8/02 כי כתב התביעה יתוקן כך שיימחקו ממנו הסעדים הכספיים המבוקשים בו (בש"א 13837/02). 

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

2.         התובעת, שהינה כאמור עסק משפחתי, התנהלה באופן שלזר, יהלומן החבר בורסת היהלומים משך שנים רבות, עסק ברכש ובממכר של יהלומים, בעיקר במצב גלם (להבדיל מיהלומים מלוטשים); ואילו חוה היתה אמונה על הניהול האדמיניסטרטיבי של התובעת, בכלל זה עריכת טפסים וניהול חשבונות, ולעיתים אף הסתייעה לצורך כך בשלוש בנותיהם, אורלי, לימור ולילך (להלן: " אורלי", " לילך" ו- " לימור"). 

לצורך פעילותה העסקית, פתחה התובעת בשנת 1984 חשבון שמספרו 118182, שהינו חשבון לניהול יהלומים המכונה חנ"י, בסניף הבורסה ליהלומים של הבנק ברמת-גן, כאשר יצויין כי בעלות החשבון ומורשות החתימה בו הן חוה, לימור ולילך בלבד (להלן: " הסניף" ו- " החשבון", לפי העניין; ראו מסמכי פתיחת החשבון, נספחים א ו- ב לכתב ההגנה).

3.         על מנת לקבל אשראי לפעילות התובעת, העמידו לזר וחוה במהלך השנים מספר בטחונות לטובת הבנק:

ביום 7/2/89 העמידו השניים ערבות אישית מתמדת לטובת הבנק, ולצורך כך חתמו על כתבי ערבות אישית המבטיחים כל חוב של התובעת כלפיו (להלן: " הערבויות", נספח ג לכתב ההגנה).

ביום 27/6/93 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין משכנתא מדרגה ראשונה וללא הגבלה בסכום לטובת הבנק על זכויות הבעלות של השניים בדירה ברחוב הלפר 33 בבת-ים, הידועה כגוש 7147 חלקה 74/13, בה מתגוררת אמה של חוה (שטר המשכנתא, נספח ה2 לכתב ההגנה).

ביום 21/8/95 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין משכנתא מדרגה ראשונה וללא הגבלה בסכום לטובת הבנק אף על זכויות הבעלות של השניים בדירת מגוריהם, גם היא ברחוב הלפר 33 בבת-ים, הידועה כגוש 7147 חלקה 74/15 (ראו שטר המשכנתא, נספח ה1 לכתב ההגנה; וכן עדותה של חוה, עמ' 3 לפרוטוקול שורות  13-19) (שתי המשכנתאות יחדיו, להלן: " המשכנתאות על דירות המגורים"). 

4.         היחסים בין הבנק לבין התובעת לאורך השנים התנהלו כך שכל אימת שהתובעת חפצה לקבל אשראי בגובה מסוים מן הבנק, על פי רוב כדי לרכוש סחורה חדשה, היא נדרשה להפקיד בבנק יהלומים השווים בערכם לגובה האשראי המבוקש. שווים של היהלומים המופקדים נקבע על ידי מעריכי יהלומים אותם העסיק הבנק מטעמו, כאשר בתקופה הרלוונטית היו אלה משה גרינשפן וניסים אשכנזי (להלן: " גרינשפן", " אשכנזי", וביחד- " המעריכים", על פי העניין).

בהתאם לקביעתם של המעריכים ניתן אישור הבנק לגובה האשראי המבוקש (ראו סעיף 39 לתצהירו של לזר).

חוה היא זו שניהלה את המגעים עם הבנק בשם התובעת (ראו עדותו של יהושע זונדר, פקיד בסניף, עמ' 143 לפרוטוקול ש' 18-21) ולכן מטבע הדברים היא גם זו שנהגה לבצע את הפקדות היהלומים של התובעת בבנק, פרט לאותם מקרים שבהם לימור או לילך (אשר גם הן כאמור מורשות חתימה בחשבון) היו מבצעות זאת במקומה (ראו סעיף 38 לתצהיר לזר).

על פי הפרוצדורה הנהוגה בסניף, עם קביעת המעריכים את שווים של היהלומים המופקדים, הופק במערכת ממוחשבת של הבנק טופס המכונה "טופס הפקדת יהלומים ע"י לקוח" ועל גביו הצהירה התובעת, בחתימתה של חוה או מי מבנותיה שביצעה את ההפקדה, כי מישכנה לטובת הבנק חבילת יהלומים בסך קרט כולל בשווי לקרט ובשווי דולרי כולל כפי שנקבעו על ידי המעריכים כאמור (להלן: " טופס הפקדה", ראו מש/2-מש/19; וכן עדותו של אשכנזי, עמ' 73 לפרוטוקול ש' 1-5).

כל חבילת יהלומים להפקדה, המכונה "בריפקה", הוטמנה במעטפה שהוחתמה בחתימת ידם של המפקידה ונציג הבנק, ונאטמה בדבק מיוחד אשר הסרתו מותירה סימן ברור על גבי המעטפה, בדומה לחותמת שעווה (עדותו של אשכנזי, עמ' 73 לפרוטוקול ש' 11-21; וכן סעיף 43 לתצהירו של לזר).     

            הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הנפקות שבקביעת שווי היהלומים על גבי טופס ההפקדה:

התובעים טוענים כי שווי היהלומים כפי שנקבע בטופס זה, נקבע לצורך מתן אשראי לתובעת ותו לא, ולכן אין בחתימתם על גבי טופס ההפקדה משום הסכמה מצידם לשווי המכירה של יהלומים אלה במקרה שהבנק יבקש לממשם (סעיף 42 לתצהירו של לזר). הבנק מצידו טוען כי טופס ההפקדה מהווה את הצהרתה והסכמתה של התובעת באשר לשווים האובייקטיבי של היהלומים במועד הפקדתם, ולכן אין נפקא מינה אם שווי זה נקבע לצורך קבלת אשראי תמורת ההפקדה או לצורך מימושם על ידי הבנק (סעיף 3 לתצהירו של מנהל הסניף, אבי צובל, להלן: " צובל").

5.         כדי למשוך את היהלומים אותם הפקידה, פעולה שנפקותה משיכת חלק מן הבטחונות אותן העמידה התובעת לטובת הבנק, נדרשה התובעת להעמיד תחתם בטחונות חלופיים -  בין במזומן, בין בשיקים שנמשכו לפקודתה, ובין יהלומים אחרים - בשווי מתאים (ראו עדותה של חוה, עמ' 43 לפרוטוקול ש' 25 עד עמ' 44 ש' 2).