פסק-דין בתיק א 001877/05

בשנת 1986 התקשרה המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים (להלן: "המכללה") בחוזה עם עיריית בת-ים (להלן: "החוזה"), לפיו נמסרה לה הפעלתו של בית ספר על יסודי תל"ם (להלן: "בית הספר") במבנה שהוקם על ידי העירייה.

בסעיף 19 לחוזה נקבע כדלקמן:

"19 א.  בתום 16 שנים להפעלת בית הספר היה כל צד רשאי שלא לחדש/להאריך את החוזה הקיים ביניהם, ואף להודיע חד צדדית על הפסקתו. הביטול כאמור יעשה ע" י הודעה בכתב של הצדדים.

עם קבלת ההודעה כאמור תפסיק המכללה לרשום תלמידים חדשים לביה"ס והעירייה תאפשר למכללה להמשיך ולנהל את הלימודים של כל התלמידים הלומדים באותה עת במכללה עד לסיומם.

     ב.    בתקופה זו של הפסקת רישום תלמידים חדשים, וצמצום הפעילות בהדרגה של בית ספר תהיה העירייה רשאית להשתמש באותם חלקים של המבנה אשר יתפנו כתוצאה מצמצום מספר התלמידים ובתנאי שהשימוש שהעירייה תעשה באותם חלקי המבנה המתפנים לא יפריעו להמשך הלימודים בבית הספר".

ב - 6.4.03 הודיעה העירייה למכללה כי החליטה שלא להאריך את ההסכם וכי "עם קבלת ההודעה תפסיק המכללה לרשום תלמידים חדשים לבית הספר והעירייה תאפשר למכללה להמשיך לנהל את הלימודים של כל התלמידים הלומדים באותה עת במכללה עד לסיומם" (נספח ג לתשובת המכללה).

ב- 16.5.05 הודיעה המכללה לעירייה כי לאחר ששקלה את נושא המשך הפעלת בית הספר הגיעה למסקנה כי אין בכוונתה להמשיך ולנהל את בית הספר בשנת הלימודים תשס"ו, וכי מיום 1.9.05 יעבור בית הספר לאחריותה המלאה של העירייה (נספח ב לתביעת העירייה)

הטעם שניתן לכך בהודעת המכללה הוא ש "המשך ניהול בית הספר במתכונת המסתמנת (דהיינו עם שכבת תלמידים בודדת) אינו מוצדק ויגרום נזק לתלמידיו המעטים של בית הספר (כ-130 במספר)".

בסיומו של המכתב מציעה המכללה לעירייה "להיערך כבר כעת לקליטתם של תלמידי בית הספר במסגרת מתאימה אחרת".

ניסיון העירייה לשכנע את המכללה להמשיך בניהול בית הספר עד סיום לימודי השכבה העליונה (העולה בשנת הלימודים הקרובה לכיתב יב) לא עלו יפה, ובפני תביעת העירייה בתיק אזרחי 1829/05 ותביעת הורי תלמידים בתיק אזרחי 1877/05 לאכוף על המכללה להמשיך לנהל את בית הספר עד תום לימודי השכבה העליונה, שסיימה לאחרונה את כיתה יא.

המכללה עומדת על הודעתה מ-16.5.05.

העירייה מבססת את תביעתה על הטענה כי בסעיף 19 לחוזה התחייבה המכללה להוסיף ולנהל את בית הספר עד לסיום לימודי התלמידים הלומדים במכללה בעת מתן ההודעה על הפסקת הלימודים.

ההורים מבססים את תביעתם על הטענה בדבר קיומו של קשר חוזי בין המכללה ובין הורי התלמידים על פיו חלה על המכללה חובה כלפי הורי התלמידים לנהל את בית הספר עד סיום כיתב יב.

דיון

בעלי הדין חלוקים בשאלת פרשנותו של סעיף 19 לחוזה. לשיטת העירייה כוונת הצדדים בסעיף זה היתה להתחייבות הדדית. המכללה התחייבה להמשיך לנהל את בית הספר עד סיום לימודי התלמידים, והעירייה מצידה התחייבה לאפשר למכללה להחזיק בבית הספר לצורך ניהולו של בית הספר בתקופה הנדרשת. המכללה טוענת כי היא לא התחייבה בסעיף 19 במאומה.

הכרעה במחלוקת זו מחייבת לתור אחר אומד דעתם של הצדדים, כאשר לשם כך יש להזקק הן ללשון בו השתמשו הצדדים בניסוח החוזה, והן לנסיבות העניין.

לשון החוזה מתיישבת יפה עם עמדת המכללה, ומעוררת לכאורה קושי בפרשנות העירייה, שכן אף שמדובר בחוזה ארוך ומפורט שנוסח ללא ספק בידי יודעי דת ודין, סעיף 19 לא כולל התחייבות של המכללה לנהל את בית הספר, אלא התחייבות של העירייה לאפשר למכללה להוסיף לנהל את בית הספר עד סיום לימודי כל התלמידים שלמדו בבית הספר בעת מתן הודעה על הפסקת החוזה, ואילו ביקשו הצדדים לחייב את המכללה להוסיף ולנהל את בית הספר, לא היה כל קושי לציין זאת בלשון משפטית ברורה.

זאת באשר ללשון בה נקטו הצדדים. אולם כידוע העיון בלשון החוזה הינו תחנת המוצא במסע הפרשנות, אך לא תחנה סופית.

לאחר עיון בלשון החוזה, יש לעיין בנסיבות העניין ובמהותו של החוזה.

ענייננו בחוזה לניהול בית ספר על יסודי שהתלמידים נרשמים ללימודים בו מתוך כוונה להשלים את לימודיהם באותו מוסד תחת אותו צוות מורים והנהלה עד לסיום כיתה יב.