פסק-דין בתיק א 001120/99

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר כתב הגנה כנגד הנתבע 1.

העובדות הצריכות לעניין:

עניינה של התובענה שבכותרת בתביעת למתן פיצויים אשר הוגשה על ידי אלמנתו, ילדיו ועזבונו של המנוח אלאסד אברהים, אשר נדרס למוות על ידי הנתבע 1 ביום 2.6.97.

באותו אירוע נפגע גם התובע 4 בגופו.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את הנתבע 1 בהריגה ובגרימת חבלה מחמירה והוא נדון למאסר (ת"פ 916/97). במסגרת הכרעת הדין, קבע בית המשפט, כממצאים עובדתיים, כי המנוח והנתבע 1 היו מסוכסכים מזה זמן מה. ביום האירוע שהה הנתבע 1 בביתו של קרוב משפחה משותף לו ולמנוח והם דנו בענייני הסכסוך האמור. במהלך שיחתם, הגיעו המנוח ובנו לחצר הבית וקראו לקרוב המשפחה לצאת אל מחוץ לביתו. לאחר שזה יצא, עזבו המנוח ובנו את החצר והחלו צועדים לכיוון ביתם. אז יצא הנתבע 1 אחריהם ברכבו, הדביקם, ופגע בהם באמצעות מכוניתו.

בית המשפט קבע, כי אף שקיים ספק סביר באשר לשאלה האם הנתבע 1 התכוון להרוג את המנוח ואת בנו- ועל כן אין להרשיעו בעבירות של רצח וניסיון לרצח - אין ספק כי התכוון לפגוע בהם.

הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את השימוש ברכבו של הנתבע 1.

במסגרת התובענה, טענו התובעים, כי הנתבעים אחראים לפצות את התובעים מכוח אחריותם על-פי הפוליסה אשר הוצאה לנתבע 1 ע"י הנתבעת 2 והן הן מכוח אחריותם המוחלטת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: " חוק הפיצויים") ולחילופין, במידה ויקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים, גם מכוח אחריותם עפ"י פקודת הנזיקין [נוסח חדש], מכוח הפוליסה ופקודת רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970.

הדיון בתביעה פוצל לשני חלקים. בחלק הראשון נדונה שאלת החבות. בין הצדדים הוסכם כי העובדות שעל בסיסן יינתן פסק הדין בתביעה זו יהיו העובדות כפי שקבען בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל בפניו.

ביום 22.12.03 החלטתי כי האירוע האמור הינו בגדר תאונת דרכים. ערעור על החלטתי זו התקבל על ידי בית המשפט העליון ביום 19.5.04 אשר קבע כי האירוע האמור איננו בגדר תאונת דרכים. בסעיף 6 לפסק הדין נאמר כדלהלן:

"באשר לטענתם החלופית של המשיבים, לפיה הם זכאים לפיצוי מכוח הוראות סעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970, ומכוח פוליסת הביטוח שהוציאה המבקשת - טענה זו לא נדונה בבית המשפט המחוזי ולא נדון בה בטרם שתוכרע בערכאה המבררת."

במצב דברים זה קבעתי כי הצדדים ישלימו ראיותיהם בעניין הטענה החלופית.

ביום 20.7.04 הגישו התובעים בקשה לתקן את כתב התביעה באופן שיאפשר להם לבסס את אחריותו האישית של הנתבע 1 מכוח פקודת הנזיקין ולא מכוח הפוליסה שהוצאה ע"י הנתבעת 2 ולמקרה כי יקבע כי לא קיימת חבות על פי הפוליסה (בש"א 15944/04).

ביום 15.8.04 נעניתי לבקשה לתיקון כתב התביעה.

במהלך דיון שהתקיים בפני ביום 20.9.04 נדחתה בהסכמה התביעה כנגד הנתבעת 2.

ביום 7.9.04 התקבל כתב תביעה מתוקן מאת התובעים.

הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה במועד.

במהלך הדיון אשר התקיים בפני ביום 18.4.05 הציג ב"כ התובעים אישור מסירה לנתבע 1 אשר בוצע באמצעות שירות בתי הסוהר ביום  20.2.05.

ביום 7.6.05 הגישו התובעים את הבקשה דנן, לה צורף תצהיר מטעם התובע 4, המאמת את העובדות בכתב התביעה, ופסיקתה לחתימה.