פסק-דין בתיק א' 348/08

א. ההליך

1.       תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים עקב תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, בה נפגע התובע מס' 1 באופן קשה מאוד.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת היא הנושאת באחריות לתשלום הפיצויים בגין תאונת הדרכים.

ב. הרקע

2.       התובע מס' 1 (להלן - "התובע"), יליד 5.2.1988, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.10.06, עת התהפך הרכב בו נהג. בעת התאונה היה התובע בן 18 שנים ושמונה חודשים.

התובעים מספר 2 ו- 3 הם אמו ואביו של התובע, אשר מונו על ידי בית הדין השרעי בנצרת לאפוטרופוסיו (להלן - "התובעת" ו- "התובע מס' 3").

3.       ממקום התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי "העמק" בעפולה. בבדיקה שנערכה לתובע נמצא כי הוא משותק בארבעת הגפיים, וכי הוא סובל משבר בחוליות עמוד השדרה הצווארי.  עוד באותו היום הועבר התובע למרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה להמשך טיפול.

ביום 6.11.06 הועבר התובע למרכז הרפואי "רעות" בתל אביב לצורך גמילה ממכונת הנשמה. במהלך האשפוז ב"רעות" הועבר התובע פעמיים עקב חום ממושך לטיפול במרכז הרפואי על שם סוראסקי (ובקיצור - "איכילוב"), אך לאחר מכן הוחזר ל"רעות" להמשך הטיפול.

בתאריך 28.9.08 שוחרר התובע לביתו.  מעת שחרורו מהמרכז הרפואי "רעות" אושפז התובע מספר פעמים בבתי החולים בשל זיהומים חוזרים בדרכי השתן ודלקת ריאות.

4.       בעקבות הפגיעה נותר התובע משותק בכל ארבעת גפיו עם צורך בטרכאוסטומיה. מצבו הקוגניטיבי של התובע נותר תקין.

ג. תוחלת חייו של התובע

5.       ד"ר אילנה פרבר, מומחית לרפואה פיזיקלית ושיקום, מונתה על ידי בית המשפט לצורך מתן חוות דעת בשאלת מצבו של התובע, תוחלת חייו וצרכיו השיקומיים.

          ד"ר פרבר קובעת בחוות דעתה כי לפי הספרות תוחלת חייהם של נפגעי חוט שדרה קצרה יותר ביחס לבני גילם. על פי ד"ר פרבר: "לפי הטבלה המקובלת - בקבוצה של נפגעי חוט השדרה בגובה C4 בגילו של התובע, יכול להיות קיצור של 23 שנים, ואף אולי יותר, אם ימשיך לסבול מזיהומים חוזרים".

6.       ב"כ התובעים אינו משלים עם קביעה זו של ד"ר פרבר, שכן לטענתו היא אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיה בתיקים דומים אחרים, ועם פסיקות בתי המשפט במקרים דומים.

גם אם קביעתה של ד"ר פרבר שונה מקביעות בתיקים אחרים בהם נדון עניינם של נפגעים קוואדרופלגיים כתובע, עדיין לא שוכנעתי, כי יש מקום לסטות מקביעה זו. ראשית, בנוגע לטענות המשוות את מצב התובע למצבם של נפגעים בתיקים אחרים נפסק בעבר כי: "... ההכרעה בנושא קיצור תוחלת החיים היא תמיד פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות של המקרה ושל התשתית הראייתית שהובאה בתיק הנדון; אין ללמוד בעניין זה גזירה שווה מממצאים שנקבעו לגבי חולים אחרים בתיקים אחרים" (ע"א 8629/07 יובל בן ארי נ' לב קליידרמן, בפסקה 2 לפסק הדין (לא פורסם, 25.2.2009). 

שנית, ב"כ התובע בחר שלא לחקור את ד"ר פרבר על חוות דעתה, ואף לא הוצגו בפני בית המשפט שאלות הבהרה שהופנו אל ד"ר פרבר בעניין זה. משלא התאפשר לי לשמוע את תגובתה של ד"ר פרבר לטענותיו של ב"כ התובע, לא מתקיים בסיס, המצדיק סטייה מחוות דעתה. 

7.       לאור זאת, לו הייתה זו קביעתה היחידה של ד"ר פרבר, כי אז היה מקום לדחות את טענות ב"כ התובעים ולקבוע כי תוחלת חייו של התובע קוצרה ב- 23 שנים. 

ואולם, ד"ר פרבר הוסיפה בחוות דעתה כי יתכן שתוחלת חייו של התובע תקוצר אף יותר, אם ימשיך לסבול מזיהומים חוזרים.

8.       ד"ר פרבר לא נחקרה ולא נשאלה גם על הערתה זו, ולאור העובדה שהתובע אכן סובל מזיהומים חוזרים נוצר חוסר וודאות בנוגע לשאלת תוחלת חייו של התובע.