פסק-דין בתיק א' 161/92

1.       המנוח מיכאל ליכטברון ז"ל, יליד 22.7.1947, ועלה ארצה בשנת 1975. בתאריך 19.8.1991 נפגע המנוח בתאונה, שהיא "תאונת דרכים" כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

2.       בתאונה נפגע המנוח פגיעה קשה בראשו, ובעקבותיה נותר המנוח משותק ברגליו (פרפלגיה). התובע איבד את כושר העבודה לחלוטין, ומיום התאונה ועד ליום פטירתו היה מאושפז במוסדות רפואיים וסיעודיים.

3.       בתאריך 12.8.1998 ניתן פסק דין בתביעה שהגיש המנוח נגד הנתבעות (על ידי כב' סגן הנשיא, השופט ש' פינקלמן), ובית המשפט פסק הפיצויים למנוח על בסיס ההנחה, כי יהיה על המנוח לשהות במוסד סיעודי עד אחרית ימיו.

4.       המנוח הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 6184/98) והנתבעות הגישו ערעור נגדי (ע"א 6222/98). בפסק דין, שניתן בתאריך 9.4.2003, דחה בית המשפט העליון את ההנחה, כי יהיה על המנוח לשהות במוסד סיעודי עד אחרית ימיו, וקבע, כי התובע יוכל לשהות בביתו.

          על כן עניינו של התובע הוחזר לבית משפט זה, על מנת "לקבוע מחדש את הפיצויים על בסיס שהותו של התובע בבית".

          בכל הנוגע לפיצויים שנפסקו לזכות התובע בפסק הדין עבור תקופת העבר, קבע בית המשפט העליון, כי אין מקום להתערב בהם, זולת בעניין אחד, (תשלום עבור שהות התובע במרכז הרפואי הרצליה), שתוקן על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו, ואין מקום לעסוק בו עוד.

5.       משהוחזר התיק לבית משפט זה הועבר לקביעה בפני. למרבה הצער, בתאריך 26.9.2005, ובמהלך ההליכים המקדמיים שהתקיימו בתיק, המנוח נפטר. עקב כך התעורר הצורך לתקן את כתב התביעה,  דבר שהיה כרוך, בין היתר, באיתור אחותו של המנוח, המתגוררת בחו"ל. על כן הדיון הופסק, עד שבתאריך 18.12.2007 ב"כ המנוח ביקש לחדשו (בש"א 19348/07).

6.       למעשה, פטירת המנוח גרמה לכך, שאין עוד מקום לפסיקת פיצויים עבור תקופת העתיד,  ואת הפיצויים שיש לפסוק לזכות התובע, יש לפסוק עבור תקופת העבר בלבד, ואף זאת על יסוד קביעותיו העובדתיות של בית משפט זה, בפסק הדין שניתן בתאריך 12.8.1998, אשר אושרו על ידי בית המשפט העליון.

          על כן, משלב זה אעבור לחישוב הפיצויים שעל הנתבעות לשלם לתובע.

7.       שיעור הריבית:

          ב"כ התובע טען, כי יש לחייב את הנתבעות לשלם הפיצויים בגין תקופת העבר בצירוף ריבית פיגורים עונשית, לתקופה שמתאריך מתן פסק הדין הראשון בבית משפט זה. לטענת ב"כ התובע, היה על הנתבעות לבצע את התשלום, ומשלא ביצעו אותו על פי פסק הדין המקורי, אשר לא שונה בנושא חישוב הפיצויים לתקופת העבר, מן הדין שיחוייבו בתשלום ריבית עונשית.

          לעומת זאת, ב"כ הנתבעות טען, כי אין מקום לחייב את הנתבעות בריבית עונשית, שכן הפיצויים לא שולמו בשל מחדלו של ב"כ המנוח, לדאוג למינוי אפוטרופוס שיטפל בענייניו של המנוח. אזכיר, כי בפסק הדין המקורי שניתן בבית משפט זה, כמו גם בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, נפסק למנוח פיצוי עבור ראש הנזק של "שכר האפוטרופוס", ולאחד מקדמי המשפט שהתקיימו, לאחר שהתיק הוחזר לבית משפט זה, זימנתי את נציג האפוטרופוס הכללי, כדי שניתן יהיה להסדיר מינוי אפוטרופוס למנוח, ולשלם למנוח באמצעותו את סכומי הפיצויים שלא היו שנויים באותה עת במחלוקת. ואולם, אפוטרופוס כאמור לא מונה.

          לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור שאין מקום לחייב את הנתבעות בתשלום ריבית עונשית. לדעתי צודק ב"כ הנתבעות, כי אילו היה מתמנה אפוטרופוס, ניתן היה לבצע את התשלום עבור אותם ראשי נזק שההכרעה לגביהם הייתה סופית, ומכל מקום, אילו סבר ב"כ התובע, שהנתבעות אינן מקיימות את פסק הדין, זכאי היה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולהגיש בקשה לביצוע פסק הדין.

8.       פיצויים עבור הפסדי ההשתכרות בעבר:

          בית משפט זה קבע בשעתו, כי התובע השתכר כדי 75% מהשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע במשק, לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מגיע כיום כדי הסך 8,008 ש"ח, והוא גבוה מפרסומי השכר הממוצע על פי המוסד לביטוח לאומי. לפיכך הבסיס לפיו יש לחשב את הפיצוי למנוח בראש נזק זה מגיע כדי 6,006 ש"ח ברוטו. בניכוי מס הכנסה (272 ש"ח), הסכום נטו הוא 5,743 ש"ח.

          לפי חישובי, הפיצוי בראש נזק זה, מיום התאונה ועד למועד פטירת המנוח, מגיע כדי הסך 1,480,267 ש"ח, כערכו לתאריך פסק דין זה, ובמעוגל 1,480,000 ש"ח.

          החישוב שערכתי תויק בתיק וסומן על ידי "חישוב מס' 1".

9.       פיצוי עבור "שנים אבודות"

          בין הצדדים קיימת מחלוקת, האם זכאי עזבון המנוח לפיצוי עבור "השנים האבודות". ב"כ התובע טען, כי המנוח נפטר כתוצאה מטיפול לקוי שקיבל במוסד בו שהה בעקבות התאונה, ולעומת זאת, ב"כ הנתבעות טען, כי לא הובאה כל הוכחה רפואית, בחוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט כמתחייב בתביעה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ממנה ניתן ללמוד, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה ופטירת המנוח, שאירעה כעבור כ- 14 שנים ממועד התאונה. עוד טען ב"כ הנתבעות, כי התיק הוחזר מבית המשפט העליון על מנת לתקן את חישובי הנזק שנעשו בעקבות שינוי ההנחה הבסיסית ששימה את ביתב המשפט, ועל כן אין מקום להוסיף ראשי נזק שלא נפסק בהם פיצוי לזכות המנוח בשעתו.