פסק-דין בתיק 39529-12-11

רקע

בפניי תביעה וביסודה תאונת דרכים מיום 1.11.11 שהתרחשה בדרך חברון בירושלים בחסותן של ארבע מכוניות פרטיות השותפות לתיק זה כצדדים לו.

לשם הפשטת הדברים נתאר כך: ברכב הראשון בשיירה מסוג מאזדה נהג התובע הטוען לנזק ברכבו מאחור. ברכב השני מאחורי המאזדה נהגה הנתבעת 1 ברכב מסוג פגו', ברכב השלישי מאחוריה נהג צד ג/1 מר אוסטה סעדיה ברכב מסוג מאזדה 3  וברכב הרביעי והאחרון בשיירה מסוג דהייטסו נהג צד ד/1 מר עטון בהאט.

הצדדים אינם חלוקים באשר לזכותו של התובעת לפיצוי בגין הפגיעה מאחור ברם משליכים המה יהבם זה כנגד זה באשר לאחריות לנזק זה.

 לפי עמדת הנתבעת 1 האחריות לתאונה אינה חלה עליה כלל. לשיטתה היא נהדפה בידי הרכבים מאחור כלפי הרכב שמלפנים אך זאת לאחר שעצרה את מכוניתה מלפניו ובין הרכבים לא נרשם מפגש מקדים.

צד ג/1 טוען אף הוא להדיפה של רכבו כלפי רכב הנתבעת 1  לאחר שעמד בעמידה מוחלטת וזאת באמצעות רכב צד ד/1 שנסע מאחוריו. לשיטתו, הפגיעה ברכב הנתבעת 1 מאחור לא הדפה אותה אל עבר רכב התובע.

צד ד/1 טוען להגנתו כי הוא אינו אחראי לנזקי התובע זאת לאחר שהצטרף לתאונה קיימת כאשר זו התרחשה. לשיטתו, הוא פגע ברכב צד ג/1 שמלפניו לאחר שזה כבר פגע ברכב הנתבעת 1.

במסגרת דיון הוכחות שהתקיים היום, העידו נהגי הצדדים למעט צד ג/1 בענייננו ניתנה החלטה במעמד הדיון וכן מטעם הנתבעות 1 ו-2 רס"ר סיון גרסון, שוטרת תנועה שהגיעה למקום האירוע ורשמה דו"ח תאונה שהוגש לביהמ"ש וכן מר נאמר ג'אהד שישב לצד צד ד/1 בעת התרחשות התאונה.

יודגש כי מרבית הנהגים והעדים המעורבים יודעים לספר על משאית כלשהי שפרצה לנתיב נסיעת הרכבים בשיירה והיא למעשה הגורם העיקרי לתאונה. היות והמשאית ברחה מהמקום לא ניתן היה לקבל את פרטיה ועל כן סוגיית האשם בהקשר לעניינו של התובע נותרה במסגרת סוגיית שמירת המרחק מאחור, מה גם שנושא הגורם המתערב הטמון בסעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש],, לא עלה כטענת הגנה מהותית ולכל הפחות נזנח בידי הנתבעים. על כן, דיוננו זה יתמקד בשאלת האחריות לתאונה במישור היחסים שבין הרכבים המעורבים מאחור.

דיון ומסקנות

בתום הדיון היום בקשוני הצדדים לקבוע מסמרות בשאלת האחריות בלבד בתיק זה וכך אעשה.

לאחר בחינת עדויות הצדדים על תמונות הנזק ברכב התובע ועיון בכתבי בי-הדין בתיק לרבות חוות דעת שמאי מטעם צדי ד' והנתבעות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעות ולקבלה בשיעור אחריות של 70-30 כנגד צדי ג' וצדי ד' כך שצדי ג' ישאו בשיעור אחריות של 70 אחוזים וצדי ד' בשיעור של 30 האחוזים הנותרים.

בלב המחלוקת העיקרית בתיק זה עמדה טענתה העקרונית של הנתבעת 1 על פיה היא אינה אחראית כלל וכלל לתאונה שכן נהדפה כאמור בידי הרכבים מאחוריה אל עבר הרכב שמלפנים- הוא רכבו של התובע. כתימוכין לעמדה זו מבקשות הנתבעות להסתמך על דו"ח האירוע של הגב' גרסון המתאר מפיהם של הנהגים את אשר חוו בתאונה. בהתאם לדו"ח זה מספר התובע לשוטרת כי כתוצאה ממשאית שפרצה לנתיב נסיעתו הוא האט את רכבו ועצר אלא שאז ראה את מכונית המאזדה של צד ג/1 הודף את רכב הנתבעת 1 אל עבר רכבו.

על סוגייה זו העיד התובע בעדותו הראשית וטען כי הרגיש מכה מאחורה (שם, עמ' 3 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). משנשאל בחקירתו הנגדית על סוגייה זו והתבקש לחדד את אשר חווה הטעים העד כי אינו יודע לומר מי משלושת הרכבים מאחור אחראי לתאונה כלפיו כתוצר התנגשות קודמת זה בזה ותלה את זה בין היתר בעובדה שחלפו שנתיים ימים מאז קרות התאונה (שם, בעמ' 4 שורות 5 ו-14 לפרוטוקול הדיון).

אמנם, העד טען גם באותה נשימה כי סיפר לגב' גרסון כי קיבל מכה מאחור ולשיטתו הוא אינו יודע מה היא אמרה, ברם, עדותו זו בעניין זה אינה מתיישבת עם דברים שנכתבו מידיה בסמוך לאירוע התאונתי ונרשמו לפרטי פרטים מפיהם של הצדדים המעורבים.

בעניין זה, אמינה עליי מאד עדותה של השוטרת. ב"כ צד ג/1 ביקשה להדגיש בחקירתה את הגב' גרסון כי יכול ונפלו פגמים בדברים שרשמה בדו"ח האירוע ואולם לא מצאתי תימוכין לכך. הגב' גרסון העידה כי היא נוהגת לרשום בדו"ח האירוע את גרסאות הצדדים כנהלים המקובלים ומתוקף עיסוקה בתחום זה 8 שנים. נהלים אלה קיבלו ביטוי מוחשי בדו"ח שכן עיון בו מלמד כי פרטיהם של הנהגים על סוג הרכבים תואמים את עובדות תיק זה לרבות מקום התרחשות האירוע, מועדו, פרטי העד שישב לצד צד ד/1 , כתובתם של העדים ועוד. אין לי סיבה נראית לעין ובכל מקרה עניין זה לא הוכח בפניי כי הגב' גרסון טעתה ברישום הודעתו של התובע באשר למה שחווה וראו עיניו עובר לתאונה.  דו"ח זה אשר מולא כאמור בסמוך מאד למועד שבו קרה האירוע התאונתי הינו דו"ח אותנטי המשקף להבנתי דברים שקרו בזמן אמת הלכה למעשה. דו"ח זה לעומת עדותו הספקנית של התובע היום בחלוף כשנתיים ימים - דו"ח זה עדיף.

מכאן שניתן לומר בוודאות כי התובע נפגע מרכב הנתבעת 1 לאחר שזה נהדף בידי הרכב שמאחוריה.

באשר לשאלה עתה מי מרכבים שנסעו מאחורי רכבה של הנתבעת 1 אחראי להדיפתה קדימה, עניין זה עלה במסגרת עדותה של זו וכך היא הטעימה את הדברים:

" אני זוכרת את התאונה. רכב מס' 1 עצר ( הכוונה לרכב התובע-ע.ס), התחלתי בנסיעה איטית, ראיתי שהוא עצר, עצרתי גם כן, נשמתי לרווחה אמרתי ברוך השם שלא היתה לי תאונה ואז הרגשתי את הרכב מאחוריי דוחף אותי על הרכב הראשון ואז הרגשתי עוד דחיפה שזה רכב 4" (הכוונה לרכב צד/1).