פסק-דין בתיק 31/07/2006

1.                   המבקש הגיש תובענה זו לסעד הצהרתי בה ביקש כי בית המשפט יצהיר כי שטר המשכון, נשוא תיק הוצאה לפועל 6-04-03890-22, הינו בטל ומבוטל וחסר תוקף משפטי וכי המשיב אינו יכול לפעול במסגרת תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקש.

תובענת המבקש, במהותה, מבוססת על הטענה כי לא ידע שהוא חותם על שטר משכון כי אם סבר שהוא חותם על הסכם להגדלת מסגרת אשראי אצל המשיב, בבחינת טענה כי "לא נעשה דבר".

במסגרת סיכומי טענותיו, אותם הגיש לבית המשפט, הבהיר המבקש גרסתו וטען כי אומנם חתם על שטר המשכון, אלא שחשב כי הוא חותם על הסכם להגדלת מסגרת אשראי בלבד. במהלך חקירתו הנגדית, מעל דוכן העדים, ציין כי סבר שהוא חותם על שטר בטחון.

2.                   העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

למבקש ולאשתו, הגב' שולמית פררה, זכויות חוזיות בנכס מקרקעין, הידוע כחנות בשכונה ט' בצומת הדרכים שדרות ירושלים וג'ו אלון בבאר-שבע, הידוע כחלק מחלקה 31 בגוש 38058 מגרש מס' 90 א (להלן: "החנות").

החנות נרכשה על ידי המבקש ואשתו בחודש מרץ 1996, באמצעות כספי הלוואה שנלקחו על ידם מבנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ (להלן: "בנק כרמל"), אשר הבטיח את דמי ההלוואה בדרך של רישום שעבוד ראשון לטובתו.

בחודש יוני 1999 קיבל המבקש מאת המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי" או "הבנק"), הלוואה בסך של 70,000 ש"ח בפריסה של החזרים למשך 3 שנים. המבקש לא עמד בתשלומי החזר ההלוואה והחל הוא לצבור פיגורים בביצוע התשלומים. המבקש פנה לבנק לאומי וביקש ממנו להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון הואיל ולא עמד בתשלומי ההלוואה. (המבקש מאשר זאת בחקירתו - ראה פרוטוקול מיום 11.12.05 עמ' 5 שורה 18).

בחודש יולי שנת 2000 העמיד בנק לאומי למבקש, הלוואה נוספת בסך של       120,000 ש"ח. המבקש העביר לבנק לאומי מכתב הסכמה מבנק כרמל לשעבוד החנות בדרגה שנייה ועד לסך של 250,000 ש"ח לטובת בנק לאומי. מכתב של בנק כרמל נושא תאריך 9.10.99. המבקש אף העביר לבנק ייפוי כח נוטוריוני בלתי חוזר, לטובת בנק לאומי, הנושא תאריך 3.5.00, חתום ומאומת על ידי עורך דין, אשר כעולה ממנו המבקש ואשתו חתמו על ייפוי כח המאפשר לבנק לאומי בין היתר למשכן ולשעבד את זכות הבעלות של בני הזוג בנכס לטובת הבנק.

המבקש לא עמד בפירעון ההלוואה האמורה וביום 3.8.04 פתח בנק לאומי תיק הוצאה לפועל למימוש הנכס, לאחר שצבר המבקש יתרת חוב בחשבון הבנק המגיע לסך של כ-160,000 ש"ח.

3.                   טען המבקש כי פנייתו אל בנק לאומי הייתה לצורך הגדלת מסגרת האשראי וכי חתם על ההסכם עם בנק לאומי מתוך אמונה שלמה והבנה כי הוא חותם על הסכם להגדלת מסגרת אשראי בלבד. כמו כן טען המבקש כי כאשר פנה אל הבנק להגדיל את מסגרת האשראי, הסביר לו הבנק כי החנות משועבדת לבנק כרמל וכי כל פעולה הקשורה לחנות, במידה ותעשה, תעשה ביוזמת בנק כרמל בלבד. בשל טענות אלו ביקש המבקש כי יינתן פסק דין הצהרתי לפיו שטר המשכון בטל ומבוטל וחסר תוקף משפטי מאחר וחתימתו לא נעשתה על שטר משכון כי אם בידיעה שהוא חותם על שטר בטחון או על הסכם בדבר הגדלת מסגרת האשראי.

כבר עתה אציין, כי הדיון יתמקד בשאלה זו בלבד ואינני מוצאת לנכון להתייחס לסוגיות נוספות אותן העלה המבקש במסגרת סיכומי טענותיו ואשר לא באו לידי ביטוי במסגרת כתבי הטענות.

4.                   גרסתו הראשונה של המבקש, קרסה כבר בדיון הראשוני, שהתקיים בפני ביום 22.9.05. אז הצהיר המבקש כי היה הוא בחריגה בחשבון וכי מנהל סניף הבנק הציע לו הלוואה וביקש ממנו להמציא לו בטחונות. אז הציע המבקש את החנות כבטחון להלוואה ואף ידע להוסיף ולפרט, בפני מנהל סניף הבנק, כי החנות ממושכנת לבנק כרמל. הוסיף והסביר המבקש כי מנהל סניף הבנק אמר לו שהביטחון, שירשם על החנות, ירשם כבטחון בדרגה שנייה וכי הבנק לא יוכל לפעול כנגד מימוש החנות אלא, בכפוף להסכמת בנק כרמל. (ראה פרוטוקול עמ' 2 שורות 21-23).

מדברים אלו ניתן להסיק, כי המבקש ידע היטב כי הבנק מבקש ממנו להעמיד לרשותו ביטחון כלכלי אשר ישמש כנגד ההלוואה אותה יעמיד הבנק למבקש. יש בדברים אלו, שבאו מפי המבקש עצמו, כדי לדחות על הסף את טענת המבקש לפיה חתם על ההסכם עם הבנק מתוך אמונה שלמה כי הוא חותם על הסכם להגדלת מסגרת אשראי בלבד, כפי שטען בפני.

אשר למשמעות המושג "בטחון" - ביקש המבקש בעדותו לעשות אבחנה סמנטית בין המושג משכון לבין המושג ביטחון כשהוא מציין כי הבין ממנהל סניף הבנק שרישום הביטחון על החנות הינו טכני לחלוטין וכי לעולם לא יעמוד בפני הסכנה של מימוש הנכס, במידה ולא יעמוד בהתחייבויותיו אל מול הבנק. למשמע גרסתו זו אל מול גרסת אנשי הבנק יש לומר כי גרסת המבקש הינה גרסה מיתממת לחלוטין. שכן, לשם מה ניתן ביטחון אם לא יהווה הוא שטר פירעון בזמן אמת? כאשר הציע המבקש לבנק לאומי את חנותו כביטחון, לצורך קבלת ההלוואה, הבין גם הבין הוא כי אם לא יעמוד בהחזרים הנדרשים של ההלוואה יהא רשאי הבנק לפדות את כספיו חזרה מתוך אותו "ביטחון", שקיבל מן המבקש. רישום הביטחון נעשה בדרך של רישום משכון. נכונים הם הדברים כי על החנות נרשם משכון קודם של בנק כרמל וכי רישום המשכון של בנק לאומי נעשה מדרגה שנייה. לדברים אלו משמעות בהליכים המתנהלים בפני ההוצאה לפועל ולא בהליך זה שבפני.

מעבר לאמור לעיל, עיון במסמכים, אשר באו בפני, מלמד כי המבקש פעל נמרצות כדי לקדם את ההלוואה מבנק לאומי כאשר הביא בפני הבנק את כתב ההסכמה מבנק כרמל, כמו גם דאג להחתים את אשתו על ייפוי כח נוטוריוני, בלתי חוזר, לטובת הבנק ואף המציא לבנק מסמכים אחרים הקשורים כולם למשכון הנכס, הכל באופן המלמד כי הבין את משמעות הדברים.

זה המקום לציין, כי בחקירתו של המבקש, מעל דוכן העדים, מסר המבקש גרסה מתחמקת באשר למעורבותה של אשתו בחתימה על שטר המשכון ואף נפל בלשונו כאשר הודה כי לפיכך נוהג הוא לחתום על מסמכים רק לאחר שהוא קורא אותם. (ראה עמ' 7 לפרוטוקול). לפיכך, גרסתו כי לא קרא את שטר המשכון הינה גרסה מתחמקת, בלתי מהימנה, ועומדת בסתירה לדברים אחרים שמסר המבקש ולמסמכים שהוצגו בפני.

יתר על כן, גם הימנעותו של המבקש להביא את אשתו למסור עדות, יש בה כדי ללמד על מניע שלילי מצד המבקש מלחשוף את אשתו לחקירה מעל דוכן העדים, שמא יהא בדבריה כדי לסתור את דבריו. אשתו של המבקש נטלה חלק פעיל וליוותה את כל ההליך של החתימה על שטר המשכון ואך סביר הוא כי הבינה וידעה היטב את משמעות הדברים. הבנתה שלה יש בה כדי להשליך על הבנתו של המבקש. אולם, כאמור, נמנע המבקש מלהביא לעדות עדה חיונית זו והימנעות המבקש בהבאתה לעדות כדין הודאה בכך שאילו הובאה לעדות הייתה עדותה פועלת לחובתו. (ראה ספרו של י. קדמי "על הראיות" עמ' 1650 וכן ע"א 2275/90 לימה בע"מ נ' רוזנברג פד מז (2) 604.

5.                   אל מול גרסה בלתי מהימנה שבאה בפני מפיו של המבקש, באו בפני עדויות של נציגי הבנק, בין השאר מנהל סניף בנק לאומי, בתקופה הרלבנטית בה נרשם המשכון, וכן מנהל סניף הבנק הנוכחי. עדותו של מנהל סניף הבנק, בתקופה הרלבנטית, היא זו שהייתה מהותית ובעדותו המהימנה חזר והבהיר כי הוא ישב עם המבקש אין ספור פעמים, בניסיון לפתור את הבעיה שהייתה קיימת בחשבון הבנק ורק לאחר פגישות רבות סוכם כי ירשם משכון על החנות, מדרגה שנייה, כביטחון לאותה הלוואה שהעמיד הבנק לרשות המבקש, הכל כדי להקל על המבקש. (ראה עדותו בעמ' 9 לפרו' מיום 11.12.05 שורות 15-17).  עדותו זו של מנהל הבנק עולה בקנה אחד עם המסמכים המלמדים כי בנק כרמל נתן את הסכמתו לרישום משכון מדרגה שנייה בחודש אוקטובר 99, קרי שלושה חודשים לאחר שהועמדה לרשות המבקש ההלוואה הראשונה בסך 70,000 ש"ח, כי ייפוי הכח הנוטוריוני נחתם בחודש מאי 2000 וכי ההלוואה בסך 120,000 ש"ח הועמדה לרשות המבקש בחודש יולי 2000 ושטר המשכון בויל בחודש ספטמבר 2000.

כמו כן מאשר מנהל הבנק כי הובהר למבקש כי החנות נועדה להבטיח את פירעון ההלוואה וכי ברור היה שאם ההלוואה והאשראי יפרעו אין צורך במימוש הביטחון, אולם אם ההלוואה והאשראי אינם נפרעים רשאי יהיה הבנק לפעול למימוש הביטחון. את זאת כאמור ידע והבין המבקש, וכך אף שוכנעתי אנוכי.