פסק דין בתביעה לביטולו של הסכם בן יורשים בענייני מקרקעין

1. על הפרק תביעה למתן פסק דין הצהרתי וצווי עשה בענייני מקרקעין שהוגשה ע"י האחים x ,x וx(להלן: "האחים" ו/או "התובעים") (האח x ביקש למחקו כתובע) כנגד האחיות x, x, x, x, יורשי האחות x ז"ל וx (להלן: "האחיות" ו/או "הנתבעות").
    עניינה של תביעה הוא ביטולו של  הסכם בן יורשים,  בנוגע לזכות מגורים בדירת אביהם המנוח, ברחוב x  בעיר x. אין מחלוקת בין הצדדים כי 3 הנתבעות (1-3) התגוררו בדירה בחיי האב המנוח.
   
   
   רקע
2. הצדדים הינם אחים, ילדיו של המנוח x ז"ל (להלן: "האב" ו/או "המנוח").
3. ביום 21.05.90 חתם המנוח על צוואה (להלן "צוואת 1990" או "הצוואה הראשונה"-נספח א' לכתב התביעה) ובה ציווה את כל רכושו מכל סוג ומין שהוא לבניו ובנותיו, שווה בשווה, כאשר בסעיף 8 לצוואה האמורה, קבע המנוח כי הבית ברח' x, בו הוא מתגורר,  לא יימכר כל עוד גרים בו אחד מילדיו הרווקים. כמו כן, לילדיו הנשואים אין כל זכות לגור בבית כל זמן שהילדים הרווקים דרים בו.
4. ביום 27.05.98 חתם המנוח על צוואה שנייה (להלן: "צוואת 1998" -  נספח 2 לכתב התביעה) ובה ציווה את כל רכושו שווה בשווה בין כל ילדיו. יודגש כי הצוואה השנייה לא כללה סעיף הדומה לסעיף 8 בצוואה הראשונה.  ביום 23.06.08 ניתן צו קיום צוואה ע"י ביה"ד הרבני בפתח תקווה (נספח 3 לכתב התביעה).
5. בימים 21-22.09.2008 הגיעו היורשים למשרדו של עוה"ד x וחתמו על הסכם בין יורשים (להלן: "הסכם היורשים")  אשר מבטיח את זכויות המגורים של נתבעות 1-3 בדירת המנוח. בהתאם להסכם- תירשם אף הערת אזהרה בהתאם.

תמצית טענות התובעים

1. ביום פטירת אביהן המנוח, התגוררו הנתבעות 1-3 בדירתו ברציפות מיום עריכת הצוואה הראשונה ב-1990 כאשר הנתבעת 3 הייתה בסטטוס 'גרושה'.
2. עד זמן קצר טרם הגשת התביעה, לא ידעו התובעים על קיומה של צוואה נוספת שנערכה בשנת 1998 בגינה ניתן צו קיום צוואה ביום 23.03.08 (ראה נספח 3) . התובעים חשבו לתומם כי צו הקיום ניתן בגין הצוואה הראשונה.
3. בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 חתמו כלל בעלי הדין בתביעה על "הסכם בין יורשים לפי סעיף 110 לחוק הירושה" (ראה נספח 4) בעניין דירת המנוח. האחות x היא זו שיזמה ותיאמה את עניין החתימה והיא זו שהסבירה לתובעים כי על מנת לכבד ולממש את צוואת המנוח, יש לחתום על הסכם חדש שיעגן את זכויות השימוש בדירת המנוח של הנתבעות 1-3.
4. לטענת התובעים, כאשר הגיעו למשרדו של עו"ד x, לא ניתן להם כל הסבר אודות ההסכם עליו חותמים, מלבד ההסבר שניתן ע"י אחותם, גב' x. מכוח יחסי האמון והקרבה המוחלטים בין הצדדים, חתמו היורשים על ההסכם, וזאת מבלי להתעמק בו כאשר הם סמוכים ובטוחים כי הסכם היורשים הינו בהתאם לצוואת 1990 המוכרת להם.
5. לדברי תובע 1, ראיה על נאמנותו העיוורת באחיותיו, ניתן ללמוד ממינוין של x וx לאפוטרופוסיות על רכושו ללא צורך בצוואה שערך ביום 31.07.14 וייפוי כוח כללי המתיר להן לפעול בשמו בכל עניין. מינוי זה בוטל לאחר שהפנו לו עורף כדבריו ( ס' 36 לתצהיר וכן נספחים 9-10 לתצהיר).
6. בהסכם היורשים, לא מצוין כי צו קיום הצוואה מתייחס דווקא לצוואת 1998 ואולם, עניין זה מהותי משום שהתובעים הכירו באותה עת רק את צוואת 1990 ולכן, כשנכתב בהסכם כי "ברצון היורשים להבטיח את זכויותיהן של x, x וx בדירה , בהתאם לצוואתו של אביהם המנוח..." סברו כי המדובר בצוואת 1990, שכן, אותה "הבטחת זכויות", מופיעה רק בצוואה זו.
7. יתרה מזו, במעמד אישור הצוואה בביה"ד הרבני ביום 23.06.08, לא נתנו להם מסמכים לקרוא, אלא החתימו אותם מבלי לוודא שמבינים כי הבקשה עליה נדרשים לחתום מתייחסת לצוואת 1998 ולא לצוואת 1990 (סעיפים 24-25 לסיכומי התובעים).